מבזקים
יצחק שמיר
בצל ההתנתקות / דיאלוג אסטרטגי במשבר
סיפור אמיתי / מאת חיים משגב
עזריאל נבו // מזכיר צבאי - שיחות עם חיים משגב

ברוכים הבאים לאתר שלי,

 

 

באמצעות אתר זה - כמו גם באמצעות כניסה לערך 'חיים משגב'  בוויקיפדיה - תוכלו להכיר אותי וללמוד על פועלי.

 

האתר מספק מידע אודותיי, על המאמרים הרבים שכתבתי בנושאי חוק ומשפט ובנושאים אחרים, על ספרים שכתבתי ועל כתבות שפורסמו אודותי, בקשר לשורה ארוכה של משפטים שבהם נטלתי חלק, וגם ללא כל קשר למשפטים שבהם הופעתי.. מתפרסמים בו, כמובן, גם חלק מפסקי-דין שניתנו במשפטים הרבים שבהם הופעתי. בחלק מפסקי-הדין שמתפרסמים כאן מצוטטים מאמרים שכתבתי. כמו כן, מתפרסם באתר הזה בלוג אישי ובו תגובותיי להתרחשויות הרבות במדינה שלנו. אין עוד ערוך דין שהספיק כה הרבה.

 

האתר, עדיין, בחיתוליו, לצערי, אבל כבר עתה צפוייה למשוטט בו הנאה לא מעטה. אלפי כתבות שהתפרסמו אודותי, מאז 1966, השנה בה קיבלתי רישיון עו"ד, ממתינות להעלאתן לאתר. גם מאמרים אין ספור, שהתפרסמו בכול העיתונים, במיוחד ב'מעריב', ממתינים לאיתורם - ולהתאמתם להעלאה לאתר אינטרנט. פרסמתי מאמרים, בין השאר, גם ב'הארץ', ב'דבר', ב'על המשמר' וב'חדשות' - ולפני הרבה שנים גם, לא תאמינו, ב'העולם הזה'. יש מאמרים שהתפרסמו בקבצי מאמרים, או בבטאונים שונים כגון ב'האומה',בעריכת יוסי אחימאיר, או ב'נתיב', בעריכת אריה סתיו - ויש כתבות ומאמרים שטרם איתרתי. יחלפו, כנראה, עוד שנים עד שהכול ימצא את מקומו הראוי באתר הזה. בעת האחרונה כתבתי רבות ב'מקור ראשון' ובאתרי אינטרנט רבים, כגון  ב - y-net וב - News 1, שעורכו הוא יואב יצחק, ב - ערוץ 7 ובעוד אכסניות שאינני זוכר כרגע את שמן. אגב, ב'מעריב' הופיע אחד המדורים שהיו הכי אהובים עלי. החיים בצהוב  - זה היה שמו של המדור - היה, בראש ובראשונה, מדור ספורט.,לחלוטין לא אובייקטיבי. נתתי בו ביטוי, קודם כול, לאהבתי למכבי תל אביב  מדור זה פורסם במקביל למדורו של ארי שמאי שנקרא בית שמאי.

 

מה שלא ימצא, כנראה, ביטוי באתר הזה הן הופעותי הרבות באמצעי התקשורת האלקטרוניים, לרבות בתוכנית הרדיו שהגשתי ביחד עם אלוף(במיל.) אורן שחור במשך כשמונה שנים. התוכנית נקראה 'שחור ולבן'. במקביל הגשנו גם תוכנית בטלוויזיה שנקראה 'אש צולבת'. אין דרך לשלב תוכניות אלה באתר הזה. כל מה שאני יכול לומר עליהן הוא שהן זכו לפופלריות רבה - וגם הים פונים אלי אנשים ברחוב ושואלים אותי 'לאן נעלמת'.

 

מה שעוד לא ימצא כאן ביטוי הן הידיעות העיתונאיות הרבות אודותי באתרי האינטרנט השונים, או ההופעות הפומביות הרבות בהקשרים שונים מעל בימות ציבוריות, או ברדיו ובטלוויזיה, שבהן אני שוטח את 'האני מאמין שלי'. חלק מן הידיעות והפירסומים אודותי שהופיעו בעשרות השנים האחרונות בעיתונים יוכנסו אט-אט לאתר זה.

 

אני משתדל להכניס לאתר בזמן אמת את המאמרים שלי שמתפרסמים באתרים אחרים, ב - y-net או ב - News 1 או באתר 'מראה'. גם המאמרים שמתפרסמים בערוץ 7 וב'מקור ראשון' מוצאים את מקומם באתר שלי סמוך לאחר פרסומם שם. דבר אחד אני יכול להגיד לכם: כשאני קורא דברים שכתבתי לפני עשרות שנים, אינני מתחרט על דבר - ואינני חוזר בי משום דבר. לעתים אני אפילו אומר לעצמי, איך כל האחרים לא ראו את מה שאני ראיתי. למשל, את הליקויים הרבים במערכת המשפט - ואת ההשתלטות של בית המשפט העליון, שבו שיטת המינויים הייתה תמיד קלוקלת, על מערכות חיינו. תמיד תהיתי, איך יכול להיות שהכל 'שפיט'; כיצד בכלל ייתכן ששופט שמונה בגלל ידע מסויים בתורת המשפט יכול להעמיד את שיקול דעתו במקום זה של הרשות  הנבחרת. 

 

יחד עם זאת, תורת ה'אמרתי לכם' איננה אהובה עלי. כל אחד צריך להיאבק על מה שהוא מאמין בו. ללא מורא - כמו שאמר בזמנו אורי אבנרי, שבאותן שנים נלחם לבדו, כמעט לבדו, מול מימסד מפא"יניקי מושחת.

 

כתבתי את הדברים, ואני עדיין חוזר עליהם, פה ושם, ואם קורה שחלק מן הדברים הופך לנחלת הכלל, לחלק מן ההסכמה הכללית, די לי בכך. והדברים מתייחסים הן למישור המשפטי הטהור, שבו התרעתי, לא אחת, על עיוותים קשים , למשל, בשעה שכתבתי את עבודת הגמר שלי לשם קבלת ה - M.A. באוניברסיטת תל-אביב(בהדרכת פרופ' דוד ליבאי) או בעת שכתבתי את התיזה לקראת קבלת ה - Ph.D. במשפטים באוניברסיטת לונדון ( ב - l.s.e.), והן למישור הפוליטי-מדיני. את הסכנה בחזרה ל'גבולות 67' ראיתי לפני שנים רבות כמו גם את הסכנה שבנסיגות מאיזורים שונים מחשש שיהפכו למקומות שמהם ישוגרו טילים לעבר מרכזי אוכלוסין בתחומי מדינת ישראל. 'תורת השלבים' של הערבים אף פעם לא עברה מן העולם. מי שלא רוצה בקיומה של מדינה יהודית בארץ ישראל אף פעם לא יראה בכל 'הסכם שלום' את קץ הסיכסוך. על הקמת ביתו הלאומי של העם היהודי בארץ ישראל הכריזו אומות העולם כבר לאחר מלחמת העולם הראשונה. כתב המנדט על ארץ ישראל ניתן לבריטים בדיוק לשם כך. העובדה שהם מעלו בתפקידם ונעלו את שערי הארץ, לדרישת הערבים, בדיוק כשמיליוני יהודים רצו לברוח מן התופת הנאצית תיזכר להם לנצח. גם העובדה שהם גזלו מן העם היהודי את ארץ ישראל המזרחית שאותה הם מסרו לידי כמה שבטים שהגיעו מהמדבר לא תישכח להם..אף פעם לא היה 'עם ירדני' שביקש לעצמו עצמאות. גם המושג 'עם פלשתיני' נולד רק בשנים האחרונות כדי לנגח את המדינה היהודית.

 

לספר יצחק שמיר / כסלע איתן, שתמונת הכריכה שלו מופיעה מצד ימין בעמוד זה, תרמתי מאמר חשוב ביחד עם רבים אחרים. סיפרתי שם, בין השאר, את סיפור כתיבתו של הספר 'שיחות עם יצחק שמיר' בעריכת נתן שחם ובהוצאת ספרית פועלים, אבל בעיקר תיארתי שם אדם נחוש שמאמין בזכותו של העם היהודי על ארץ ישראל. עורכו של הספר, יוסי אחימאיר, בנו של אב"א אחימאיר, היה מנהל לשכתו של יצחק שמיר - ולימים חבר כנסת.

 

הספר בצל ההתנתקות / דיאלוג אסטרטגי במשבר, שאותו ערכתי ביחד עם ד"ר אודי לבל, הנו ניסיון ראשון להתמודד עם הטראומה האיומה שעברה עלינו בעת שאלפים גורשו מבתיהם בגוש קטיף ובצפון השומרון. המאמרים שבספר נכתבו בידי חוקרים ממוסדות אקדמיים שונים. הספר יצא תחת חסותה של המיכללה האקדמית נתניה. דברי הקדמה לספר כתבו פרופ' משה ארנס , ד"ר יוסי ביילין ופרופ' סיני דויטש, דיקאן הפקולטה למשפטים במיכללה האקדמית נתניה שבה אני מרצה מאז הקמתה..

 

בתחתית העמוד הזה מופיעים צילומי כריכות של  ארבעה ספרי שיחות שקיימתי עם ארבעה אישים, בהם שני ראשי ממשלה לשעבר, יצחק שמיר ושמעון פרס (לימים נשיא המדינה),  מפקד מחוז ירושלים במשטרת ישראל בימי אוסלו, אריה עמית, ואלוף(במיל.) אורן שחור, מי ששימש מתאם פעולות הממשלה ביהודה ובשומרון בעת שנוהלו בשנות ה - 90' השיחות עם יאסר ערפאת.

 

לאחרונה פורסם רומן ראשון שלי שנקרא "סיפור אמיתי".  הוא מתאר את מערכת המשפט/אכיפת החוק בצבעים מאוד קודרים.  כל הדמויות הן אמיתיות. פגשתי בכולן, אם כי מטעמים מובנים היה עלי לטשטשן. אף אחד לא אוהב לקרוא בספר עד כמה הוא טיפש או מושחת או סתם שלומיאל.

 

חשוב גם לזכור את פסקי בדין הרבים שהייתי שותף להתהוותם בבית המשפט העליון. להלן כמה מפסקי הדין היותר מפורסמים שצוטטו מאז מאות פעמים בפסקי דין שבאו אחריהם:

 

(א)  יוסף אונגרפלד נ' מדינת ישראל ( ראה - דנ"פ 7383/08  ו - רע"פ 2660/05).תשעה שופטים קבעו הלכות  חשובות ביותר בנושא 'העלבת עובד ציבור'. מאות כתבי אישום בוטלו בעקבות ההלכות שנפסקו בפרשה זאת - ורבים אחרים לא הוגשו;

 

(ב) משה  פייגלין נ' השופט מישאל חשין, אז יו"ר ועדת הבחירות המרכזית.  אחד-עשר שופטים  דנו בעניין זה; ארבעה מהם קבעו שלא היה קלון במעשי-המחאה של משה פייגלין.( ראה - בג"ץ 11243/02). לימים, קבע השופט יעקב טירקל, מי שהחליף  את השופט מישאל חשין לקראת הבחירות לכנסת ה -17, שאין  קלון בהרשעתו, ולכן הוא יוכל להתמודד בבחירות הקרובות לכנסת ה  - 17.;

 

(ג) ישראל בן  עטייה ואח' נ' שר החינוך והתרבות ( אמננון רובינשטיין). השופט אהרון ברק(כתוארו אז) הניח בפסק-דינו את התשתית לתורת המידתיות, שעה שהוא קבע ביחד עם השופט יעקב קדמי והשופט צבי טל שהתנהגותו של המשיב לא הייתה מידתית בעת שהוא 'העניש' תלמידים שלא חטאו בגלל שתלמידים בשנים קודמות העתיקו בבחינות (ראה - בג"ץ 3477/95). עשרות תלמידי י"ב בבית הספר על שם יגאל אלון ברמלה נשמו לרווחה;

 

(ד) פרופ' הלל וייס ואח' נ' ראש ממשלת ישראל ( אהוד ברק ) ואח'. אהוד ברק ביקש, בשלהי כהונתו, לאחר שכבר הוכרז על בחירות חדשות לראשות הממשלה,  'לחטוף' הסכם עם 'הפלשתינים' בקמפ-דייוויד. הסכם לא הושג, כמובן, ואהוד ברק וחבריו במחנה השמאל ההזוי קיבלו סטירת לחי. בית המשפט העליון אמר את דברו. השופט יעקב טירקל חלק על רוב חבריו ( ראה - בג"ץ  5167/00);

 

(ה) אמיתי - אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות נגד יצחק רבין ואח'. בפסק דין זה, שהורה לראש הממשלה לסלק ממשלתו את סגן השר רפאל פנחסי בגלל כתב אישום שהוגש נגדו,  שהוכר כ"ראייה מינהלית", שמכוחה אמורה רשות מינהלית (קרי: ראש הממשלה) להפסיק את כהונתו של מי שנגדו תלוי כתב האישום, הניח בית המשפט העליון את התשתית להדחתם של ראשי הערים רמת השרון ונצרת עילית  כעשרים שנה לאחר מכן ( ראה - בג"ץ 4267/93);

 

(ו) אומ"ץ - אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ואח' נגד יצחק רוכברגר ואח'. שישה שופטים החליטו להדיח על אתר את יצחק רוכברגר מתפקידו כראש העירייה ברמת השרון. הנשיא, אשר גורניס, נשאר במיעוט ( ראה - בג"ץ 4921/13 ואח' )

 

והדברים עוד יסופרו וייאמרו - וייכתבו..

 

 

                           

 

                                 גלישה נעימה,

 

                                חיים משגב

 

 

כתיבה, פובליציסטית או פולמוסית, היא החלק הקל  בחייו של מי שרוצה להיות 'מעורב' בחיים הציבוריים. הרבה יותר קשה

להגיע בכל בוקר לבית המשפט כדי לייצג שם אנשים בריבם עם 'האחר; בין אם 'האחר' זאת רשות  ציבורית ובין אם 'האחר' הוא 

בעל עניין פרטי.

 

אולם השלווה האמיתית מתקיימת רק כאשר עומדים בפני כיתה של סטודנטים כדי להרביץ בהם מן התורה שנרכשה במשך עשרות שנים. בחלק מן הסטודנטים פוגשים לימים באולם המשפטים לאחר סיום לימודיהם. לא תמיד הם זוכרים להקדים שלום למי שטרח, עם רבים אחרים, על מעמדם החדש בחברה - אבל זה כבר פחות חשוב.

 

 גם לקוחות לא תמיד מכירים תודה על העמל הרב שהושקע בעניינם; עמל שנגרר,לעתים, אל שעות הלילה המאוחרות.

ארז אפרתי, איש ביטחון, שכונה בעיתונים, 'מאבטח הרמטכ"ל', הסתבך ארבעה ימים לפני שעמד לשאת אישה. בצאתו ממסיבת רווקים, הוא תקף צעירה שעברה שם. ארז אפרתי נעצר על גדות הירקון בידי עובר-אורח. איש לא יכול היה להסביר מה אירע לצעיר היפה הזה, בכל המובנים,  באותו לילה מר ונמהר.

 

 אילן זייגר , כוכב נבחרת ישראל בכדורסל ושחקן מפתח בהפועל תל אביב, הסתבך בארה"ב. כאן הוא נראה ביחד עם עו"ד חיים משגב, שנשלח אליו בידי חבריו בישראל, בבית מעצר הנמצא ליד וושינגטון.

את הבעיטה הבאה צריך לקבל ברק חוסיין אוסמה, נשיא לא-חכם, נאיבי, שאינו מבין שהעולם איננו יכול להתנהל  כמו איזה מתנ"ס  בהארלם של שיקגו, שם הוא שימש עובד קהילתי. מה שמאיים על שלום העולם הם לא היישובים של היהודים בארץ מולדתם. מה שחשוב הוא, שברק-חוסיין אובמה(אוסמה) יבין,  שיש אירגוני טרור מוסלמיים שלעולם לא ישלימו עם העולם הנאור, המערבי, הדמוקרטי. נשיא לא-חכם עם סדר יום של טיפש יכול להמיט אסון על כל העולם החופשי. מה שקורה עכשיו בכמה מדינות מוסלמיות, במזרח התיכון וביבשת אפריקה,  מוכיח עד כמה העולם המוסלמי אינו יציב. 

 

ועוד לא אמרתי כלום על ההסכם המטופש עם האיראנים.

 

אז מה הוא חושב לעצמו כעת,  הנשיא השחור הראשון של ארצות הברית ? סוריה, עיראק, לוב ועוד כמה מדינות התפרקו  לרסיסים;  שמדינת ישראל צריכה להסכים להקמת "מדינה פלשתינית", ביהודה ובשומרון, כדי שגם זו תתפרק לרסיסים - ותהפוך לבסיס שממנו נשלחים טילים לעבר גוש דן ? לא די במה שקורה ברצועת עזה?  או בסיני ?

ארבעה עורכי דין בכירים, יורם שפטל, דן אבי יצחק, שלמה כהן  וחיים משגב, בשיחה עם   בנימין ליפקין ושמואל מאיר הירשמן.

האקטיביזם השיפוטי שהנהיג הנשיא(בדימ.) אהרון  ברק היה לרעה החולה של מערכת המשפט. אם כיום בית המשפט העליון זוכה להערכה כה מעטה בקרב ציבור האזרחים הרי שהסיבות המרכזיות לכך הן התערבותו בנושאים לא-לו ושיטת המינויים הקלוקלת שגרמה למונוליטיות מחשבתית. עמדות פוסט ציוניות, ואפילו אנטי-ציוניות בעליל, של חלק משופטיו של בית המשפט העליון בעבר בוודאי תרמו לסלידה מפניו. הדברים מצאו את ביטויים המובהק בפרשת ההתנתקות, בעת שעשרה שופטים מתוך אחד-עשר, אימצו את המיתווה, שהיו בו סממנים מובהקים של אי-חוקתיות,  שאישר את גירושם של אלפי יהודים מבתיהם ואת עקירתם של עשרות יישובים. רק השופט אדמונד  ניסה לעמוד בפרץ. יש להאמין שהדברים עומדים להשתנות עם השינוי בהרכבה של הוועדה למנוי שופטים.

'משגב לדך' הוא מושג שאינני יודע את פישרו. אני מניח שהעורך התכוון לטוב - אבל יצא משהו שאני לא אוהב. אינני משגב לדך. אני משהו אחר לגמרי.   

'חם'  -- ועוד איך... 

שנונה שנים נמשך העימות הטלוויזיוני בין אלוף ( במיל.) אורן שחור לבין חיים משגב. 'באש צולבת' קראו לתוכנית שבה ראיינו השניים מרואיינים רבים  - וניסו ''לצלוב' אותם. כל אחד בדרכו. זה מימין - וזה משמאל. באותם ימים גם יצא ספר המבוסס על סדרת ראיונות שהשניים ראיינו זה את זה. במהלכן התוודה, לראשונה, אורן שחור, שצמרת צה"ל לא אהבה בזמנו את בחירתו של בנימין נתניהו, המנצח הגדול בבחירות מול  שמעון פרס, לראשות הממשלה; מה שלא הפריע הן לבנימין נתניהו והן לשמעון פרס לכתוב דברי הקדמה לספר. בתמונה נראה אורן שחור יוצא מביתו של שמעון פרס באישון לילה. 

המאבקים אף פעם לא מסתיימים - אבל צריך לדעת גם להיות נדיבים. שתי האחיות שנפגעו מינית לא ביקשו יותר מאשר את העמדתו לדין של מי שפגע בהן. הן לא ביקשו נקמה. בסופו של משפט 'מלוכלך' נשלח יעקב העליון לשנה וחצי מאחורי סורג ובריח. רונאל פישר היה הסניגור שלו. דברי הזוהמה שיצאו מפיו, באולם בית המשפט, לא היו מביישים אפילו את הגדול שבטיפשים. השופט חנן אפרתי נותר המום. בשלב מסוים הוא הגיש תלונה ללשכת עורכי הדין בגין התבטאויות של פישר כלפיו. את "הפישר" הזה היה צריך למעוך כבר בשלב ההוא. אסור היה לתת לו לגדול לממדים של ארכי-מאכר. מי שחברה אליו, רות דוד-בלום, פרקליטת המחוז לשעבר, הייתה צריכה להבחין בטיבו של האיש, ולא להיגרר לתוך הזוהמה שבה הוא היה שקוע עד צוואר למן היום הראשון  שבו הוא קיבל את הרישיון לעסוק בעריכת-דין. 

צריך לדעת לשמור מרחק. שילוב של כמה תחומי עיסוק מונע גלישה לעבר הלא-נודע... עורכי דין שיודעים לשלב עיסוקים אקדמיים בעבודה היום-יומית עושים נכון. אפשר  גם לצייר ואפשר  גם לכתוב ספרים....

רפי סויסה, נציב שירות בתי הסוהר, וחבר כנסת לשעבר, הסתבך בפלילים בגלל רצונו לסייע לבנו. המשטרה, גם בגלל מאבקי כוח פנימיים, ביקשה לעצור אותו. השופט, אברהם בלזר, שלח אותו ל'מעצר בית' בביתו של סניגורו...חיים משגב. 

מבולבלים ? 

ריטה סופר כתבה על הסגה הלא-פתורה. 

הנבחרת האולטימטיבית. רק איתה ננצח. דו מרגלית בהרכב.

 

 

                                               

זה קרה בעת שנכתב הספר 'לא אותו הים' שבו נשאל שמעון פרס שאלות נוקבות -וענה תשובות לא פחות נחרצות. אחר כך הוא מונה לנשיא המדינה. שמעון פרס אהב את הספר והורה על תרגומו לרוסית.

בתקופת הגירוש הגדול מגוש קטיף התגייסה פרקליטות המדינה לטובת המהלך המדיני השגוי, אם לא לומר ההזוי, כשבראשה עומד מני מזוז. כתבי אישום מטורפים ובקשות למעצר עד תום ההליכים נהדפו בידי השופטים כמעט בשאת נפש. 

 

שום דבר לא השתנה. חיים משגב מול חיים שיבי. פוליטיקאים מתחלפים, בדרך כלל, אחת ל -4 שנים. תקופת כהונתו של הנשיא הוגבלה

ל -7 שנים. פרקליטי-מחוז מתחלפים. ראשי ממשלה עומדים לבחירה מחדש כל 4 שנים. המפכ"ל. הרמטכ"ל. היועץ המשפטי לממשלה. לכולם יש תאריך תפוגה. רק בעלי הטורים לעולם נשארים. מ'שורה' משחרר רק המוות. 

מי שמבקש להקים 'מד'ינה פלשתינית' נוספת ממערב לירדן חוטא להיסטוריה ויביא כלייה, ללא ספק, על מדינת-ישראל. ארץ-ישראל כולה צריכה להיות בריבונות העם היהודי. זאת הבטחה של אומות העולם לאחר מלחמת העולם הראשונה שמעוגנת במסמכים משפטיים. 'מדינה פלשתינית' לעם שמעולם לא היה קיים תהפוך למדינת טרור שתתבע גם את השטחים שנכבשו ב -  1948 - ואחר כך את כל השאר. מי שרוצה בחזון בלהות כזה, שימשיך להטיף לפתרון 'שתי מדינות'...


הספר שיחות עם יצחק שמיר, ראש הממשלה בדימוס, בהוצאת ספרית פועלים, ובעריכתו של הסופר ואיש הרוח נתן שחם, איש שמאל מובהק, צריך לשמש מחזור חובה לכל איש ואישה שארץ ישראל יקרה להם. חזונו של יצחק שמיר צריך לשמש לעד לפיד לפני המחנה. 


חגיגות האליפות. 

הזיכוי היכה בהלם את נציגת התביעה, עוה"ד יהודית אמסטרדם, כיום שופטת מחוזית, מי שנלחמה בכל כוחה כדי להשיג הרשעה בתיק נגד שני הנאשמים ששמם התנוסס במקום גבוה ברשימת 'המבוקשים' באותם ימים. 

מאבק איתנים  מול  קלרה רגיניאנו, לימים שופטת מחוזית, בעניינו של רפי סויסה, נציב שירות בתי הסוהר,  מי שהסתבך בסיכסוך משפחתי. בשלב מסויים נשלח רפי סויסה ל'מעצר בית' למשך יומיים בבית פרקליטו. המשטרה שיחקה 'משחק מלוכלך' בגלל בגלל סיבות שונות. בית המשפט לא קנה את 'הסיפור' בדבר מסוכנותו-כביכול של מי ששימש עד אז נציב שירות בתי הסוהר.

תמונה. 

עוד תמונה. מלווה ברזומה. 'גלובס'  פרסם את הכתבה על פני שלושה עמודים ב -  25 ביוני 2010. 

יורם ביכונסקי, חברה של רחל הלר, נעצר כחשוד העיקרי ברצח. שניהם היו חברים בהתארגנות אוונגרדית. רחל הלר הייתה אז חיילת. יורם ביכונסקי, שיוצג על ידי חיים משגב, נפצע קשה מאוד במלחמת יום הכיפורים. הוא הכחיש כל קשר לרצח של חברתו. המעצר גרר כותרות ענק. לאחר מאבק עיקש, יורם ביכונסקי שוחרר - והמשטרה מצאה לה 'קורבן' אחר; את עמוס ברנס. והסוף - הרי ידוע לכול. מאבקו ארוך-השנים הוכתר בהצלחה שבועות ספורים לפני שהוא מת ממחלת הסרטן. מי ששימש מישנה לנשיא בית המשפט הלעיון, חיים כהן, היכה על חטא עד ליום מותו. הוא לא סלח לעצמו על שדחה, כלאחר יד, את ערעורו של עמוס ברנס על הרשעתו המעוותת.

עימות חזיתי. ניצחון ביניים. 

 לאחר שאוהדי הפועל התכנסו כדי להשמיץ את מכבי, כינס העיתון קבוצה של אוהדי מכבי. מה לעשות, קצת יותר איכותיים וקצת פחות מתלהמים. ההתלהמות אף פעם לא מביאה בריאות. גם לא אליפויות.

מספרי סיפורים. פורסמו ב"עולם האישה". 

הרב עוזי משולם נפל קורבן לגזענות אשכנזית. 

חיים משגב מקבל את מגן אמיתי - אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות מידי העיתונאי אריה אבנרי - יו"ר ומייסד העמותה 

בסופו של יום, איש העסקים מסר את עדותו - וראש עיריית רמת גן הורשע בקבלת שוחד. לפעמים, גלגלי הצדק עושים את מלאכתם... גם במחוזותינו.

המתמודדים על ראשות הלשכה. צבי מיתר, שלמה כהן, יעקב רובין, דרור חטר ישי, חיים משגב. היו זמנים. 

 המאמר, "הצל המעיק של ההתנתקות" , פורסם בשנת 2008. מאז, לא מעט אנשים הבינו את גודל האיוולת של מי שעמד אז בראש הממשלה. אריאל שרון, לדעת רבים, פעל ממניעים לא-ענייניים, תוך פגיעה אנושה ביסודות הדמוקראטיים של המשטר הנוהג במקומותינו. אבל מי שסייע לו בפעילותוו הלא-חוקתית, הנפשעת, במידה רבה, בעת שאלפי אנשים גורשו מבתיהם בגוש קטיף,  הייתה המערכת המשפטית. בראשה עמדו אז ציפי ליבני, שרת המשפטים, מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה  - ואהרון ברק ,"אביר המהפכה החוקתית", נשיא בית המשפט העליון בעת ההיא.  

 

כשברברה טוכמן כתבה בזמנו את ספרה "מצעד האיוולת", היא ל שיערה שיום אחד היא תוכל להוסיף לרשימתה את האיוולת הגדולה ביותר שאי פעם התרחשה במישור המידיני-לאומי.

 

אל השלושה הנ"ל יש להוסיף, כמובן,  גם את הרמטכ"ל דאז, דן חלוץ, מי שהודח אחר כך מתפקידו בעקבות מלחמת לבנון השנייה. צה"ל, תחת הנהגתו, התכונן  לפינוי תושבים מבתיהם; הוא לא התכונן למלחמה בחיזבאללה.

 

 

העיתונאי הוותיק  דן מרגלית בחר בחיים משגב כאחד מן המרואיינים על-ידו שראויים לציון בספרו המתאר, בין השאר, שנים רבות של הגשת תוכניתו המיתולוגית "ערב חדש" ( ראה - בעמ' 248).

חיים משגב תרם את חלקו לקובץ החשוב הזה במאמרו "על סמכותה המכוננת של הכנסת" (ראה  -  בעמ' 122) .

חיים משגב פרסם את מאמרו " המאבק על ארץ ישראל - ביתו הלאומי של העם היהודי"  במסגרת הקובץ הזה לזכרו של ד"ר זרח ורהפטיג, איש אשכולות מן המעלה הראשונה. אין עוד היום כמותו בכנסת או ליד שולחן הממשלה. 

ספרו של חיים משגב, 'שיחות עם יצחק שמיר', מתורגם לאנגלית ומופץ בארצות הברית. 

העתונאית חדווה גלילי המיתולוגית בקשה לדעת. חיים משגב ניסה להסביר...ללא הצלחה רבה מדי...