"...המשטרה צריכה לצעוד עם הזמן, אבל צריך לזכור תמיד שלמקצועיות אין תחליף... כוחה של הצנזורה דעך כמעט לחלוטין, בעיקר נוכח ריבוי ערוצי התקשורת והיכולת של ערוצים זרים לפרסם את כל העולה על רוחם ללא כל מגבלות... החשיפה היא מכשיר חשוב בכל חברה חפשית לשמירה על ערכים דמוקרטיים... החקירה לא תמיד תוכל להתנהל כמו דו שיח בין שני ג'נטלמנים... העורף אינו מוכן למלחמה שבמהלכה נופלים טילים על בתי מגורים ברחובות הערים הגדולות... בפעילות המשטרה קיימים נושאים רבים שמשיקים לעולם הפוליטי... לא מעט הדלפות מבוצעות בידי גורמים מעוניינים שונים... אסור לשכוח גם את הנחקרים עצמם ואת עורכי דינם... כשאתה מפקד המשטרה אתה צריך להילחם על שילטון החוק. הדיעה האישית שלך כלל לא רלוונטית... פתיל הסבלנות של כולנו קצר מדי, וגם בזה יש סכנה גדולה...חזונו של פרס, חזון השלום, הוא חזון הכרחי. אם לא נלך בדרך הזאת, גם אם כרוכים בה סיכונים גדולים, סופנו שנחמיץ הזדמנות היסטורית..." (מתוך דברים שאמר אריה עמית).

"...ברוח זאת נבחר הפעם עובד ציבור, שוטר, שמותר לו שימוש בכוח כלפי אזרחים מפירי חוק. אנושיות ודבקות במטרה הם המאפיינים את דמותו המרתקת של מי שהיה השוטר מס. 1 בירושלים, העיר שחוברו לה יחדיו כל בעיות הזמן והמרחב..." (מתוך דברים שאמר הסופר נתן שחם, העורך של הספר, בשער הספר).

"...בסופו של דבר, מצאתי את עצמי מאוהב באדם שלהשקפותיו הפוליטיות איני מסכים. באופן אישי, זאת הייתה חווייה מהממת ואני מקווה ששניות זאת יצרה מפגש מרתק שרבים ימצאו בו עניין..." (מתוך דברים שאמר ד"ר חיים משגב בהקדמה לספר).