בג"צ 6052/03

ד"ר טל אורבך

נגד

רשם העמותות

בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק

[27.11.2003]

לפני המשנה לנשיא ת' אור והשופטים א'א' לוי, א' חיות

לפי סעיף 33(א)(4) לחוק העמותות, תש"ם-1980, מי שהורשע בעבירות מירמה פסול לכהן כחבר ועד בעמותה. העותר נבחר לכהן בוועד של עמותה, אולם המשיב פסל את כהונתו, הואיל והוא הורשע בשנים 1991 ו-1993 בעבירות מירמה. לטענת העותר, יש לקרוא אל סעיף 33(א)(4) לחוק העמותות הוראות בדבר התיישנות עבירות וליישם את סעיף 14 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981 (להלן - חוק המרשם הפלילי). סעיף זה קובע הגבלות על מסירת מידע מן המרשם הפלילי לרשם העמותות בחלוף פרקי הזמן הקבועים בסעיף וביחס לעבירות שבהן הורשע העותר - שבע שנים. המשיב מסכים עם עמדתו העקרונית של העותר, אולם לגישתו, אין בכך להועיל לעותר, משום שלאחר הרשעתו בעבירות המירמה הורשע העותר בעבירות נוספות, האחרונה שבהן בשנת 1998. ואף שאין בעבירות הנוספות כשלעצמן לפסול אדם מלכהן כחבר ועד בעמותה, הן מביאות להחלת הסייג שבסעיף 14(ד) לחוק המרשם הפלילי, ולפיו "אם בתקופת ההתיישנות הורשע אדם בעבירה... יימסר המידע על ההרשעה הקודמת כל עוד לא תמה תקופת ההתיישנות של ההרשעה הנוספת". לטענת העותר, אין להחיל את הסייג הנ"ל בהקשר של סעיף 33 לחוק העמותות מקום שבו העבירה הנוספת אינה בין העבירות המנויות בסעיף 33.

בית-המשפט העליון פסק:

(1) אין לקבל את טענת העותר בדבר תחולת הסייג שבסעיף 14(ד) לחוק המרשם הפלילי. ההסדר שבסעיף 14 הוא הסדר כללי, ויש ליישמו בהוראות הפסילה שבחוק העמותות בשלמות. ההיגיון והתכלית שביסוד סעיף זה קובעים כי אדם, אשר הורשע בעבירה ובתוך מירוץ תקופת ההתיישנות על עבירה זו חזר לסורו ועבר עבירה נוספת, כל עבירה, אין לראותו כמי שפתח דף חדש בחייו, ועל-כן מן הראוי שהסטיגמה הפלילית תמשיך ללוותו לפרק זמן נוסף, עד שתתיישן העבירה הנוספת שעבר (341א - ד).

(2) בנסיבות העניין פועלה של הסטיגמה הפלילית שנושא העותר הוא, בין השאר, בכך שנחסמה דרכו מלכהן כחבר ועד הארגון על-פי ההוראות הספציפיות שבחוק העמותות. כך אמנם חלפה תקופת ההתיישנות בגין עבירות המירמה שהעותר הורשע בהן, אולם מאחר שעבר

= 338 =

עבירות נוספות על עבירות המירמה, בתוך תקופת ההתיישנות הרי הוארכה תקופת ההתיישנות לגביהן עד למועד התיישנותן של העבירות הנוספות שעבר (340ז - 341א, ד - ה).

חקיקה ראשית שאוזכרה:

- חוק העמותות, תש"ם-1980, סעיפים 33, 33(א)(4).

- חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981, סעיפים 14, 14(א), 14(א)(1), 14(א)(4), 14(ד).

עתירה למתן צו-על-תנאי. העתירה נדחתה.

ד"ר חיים משגב - בשם העותר;

איל ינון, סגן בכיר א (בפועל) לפרקליטת המדינה - בשם המשיב.

פסק-דין

השופטת א' חיות

כללי

העתירה שבפנינו עניינה דרישת העותר ד"ר טל אורבך כי תבוטל החלטתו של המשיב לפוסלו מלכהן כחבר בוועד של "ארגון נפגעי פעולות האיבה - הארגון היציג" (להלן - הארגון) בשל הרשעותיו בעבירות פליליות המנויות בסעיף 33(א)(4) לחוק העמותות, תש"ם-1980.

תמצית העובדות

1. ביום 17.3.2002 נרצחה נועה אורבך ז"ל, בתו של העותר, בפיגוע ירי בפתח בית הספר שבו למדה בכפר סבא. בעקבות האירוע פעל העותר להנצחתה ואף הקים עמותה לנפגעי טרור הנקראת על שמה. במהלך שנת 2003 הציג העותר את מועמדותו לוועד הארגון, ובבחירות כלליות לוועד שהתקיימו ביום 22.5.2003 נבחר העותר כנציג המשפחות השכולות בוועד וכיושב-ראש הארגון. דא עקא, כחודש לאחר מכן הודיע המשיב לבא-כוח העותר ולארגון, במכתבו מיום 17.6.2003, כי העותר פסול מלכהן בוועד הארגון, וכי כהונתו כחבר וכיושב-ראש הוועד מופסקת לאלתר. המשיב ביסס את החלטתו על הוראת סעיף 33(א)(4) לחוק העמותות, הקובעת את פסלותו של אדם לכהונה כחבר ועד בעמותה או כחבר ועדת ביקורת בעמותה אם הורשע באחת העבירות המנויות בה. וזו לשון ההוראה:

= 339 =

"פסלות לכהונה        33. (א) לא יכהן כחבר הועד או

                             כחבר ועדת הבקורת -

                             (1) ...

                             (4) מי שהורשע בפסק דין סופי

                                 בעבירה לפי סעיפים 290 עד 297

                                 ו-414 עד 438 לחוק העונשין,

                                 התשל"ז-1977, או בעבירה

                                 אחרת שלדעת היועץ המשפטי

                                 לממשלה יש עמה קלון;".

על-פי סעיף זה, פסול אפוא לכהונה כחבר ועד בעמותה מי שהורשע באיזו מעבירות המירמה המפורטות בסעיף או בעבירה אחרת שיש עמה קלון, לדעת היועץ המשפטי לממשלה. לצורך החלטתו במקרה שלפנינו נסמך המשיב על נתוני המרשם הפלילי שמהם עולה כי בין השנים 1991 ל-1998 הורשע העותר בארבע עבירות, ובהן שתי עבירות מירמה מבין אלה המנויות בסעיף 33(א)(4) לחוק העמותות (להלן - העבירות הפוסלות).

2. העותר מלין בפנינו על פסילתו לכהונה כחבר ועד הארגון. לטענתו, הוראת סעיף 33(א)(4) לחוק העמותות, כלשונה, לוקה באי-חוקתיות משום שהיא חוסמת לעולם ועד את דרכו של מי המבקש לכהן כחבר ועד בעמותה בשל הרשעות פליליות בעברו. לגישתו, יש לקרוא אל תוך סעיף 33(א)(4) לחוק העמותות הוראות בדבר התיישנות עבירות ברוח העקרונות הקבועים לעניין זה בחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, תשמ"א-1981 (להלן - חוק המרשם הפלילי), ולאפשר לאדם לשים את עברו מאחוריו ולמרק את חטאיו עם חלוף השנים גם בהקשר של כהונה במוסדותיה של עמותה. העותר מוסיף וטוען כי חלפו כעשר שנים מאז הורשע לאחרונה בעבירה מן העבירות המנויות בסעיף 33(א)(4) לחוק העמותות, ומאחר שלא נקבע על-ידי היועץ המשפטי לממשלה ששתי העבירות הנוספות שהורשע בהן, ב-1994 וב-1998, יש עמן קלון, עומדת לו הזכות לכהן כחבר ועד בארגון, ואין לשלול ממנו זכות זו.

3. המשיב אינו חולק על גישתו של העותר שלפיה יש לתחום בזמן את ההגבלה על כשירותו של אדם לשמש כחבר ועד בעמותה בשל הרשעה בעבירות המנויות בסעיף33(א)(4) לחוק העמותות. המשיב אף מקבל את עמדת העותר שלפיה העקרונות שיש ליישם בהקשר זה הם אלה הקבועים בסעיף 14 לחוק המרשם הפלילי. סעיף זה מחיל הגבלות על מסירת מידע מן המרשם הפלילי לגופים הרשאים לקבלו, ובהם רשם העמותות, בחלוף פרקי הזמן הקבועים באותו סעיף.

= 340 =

נבחן אפוא את טענת ההתיישנות שהעלה העותר לאור העקרונות הקבועים בסעיף14 לחוק המרשם הפלילי.

החלטת הפסילה, נושא העתירה שבפנינו, התייחסה כאמור, לשתי עבירות מירמה שהעותר הורשע בהן בשנים 1991 ו-1993 - הן "העבירות הפוסלות". עבירות אלה התיישנו, לטענת העותר, בעת שרשם העמותות פסל אותו מלכהן כחבר ועד בארגון, ועל-כן לא היה מקום לבסס עליהן את החלטת הפסילה. המשיב מצדו אינו חולק שתקופת ההתיישנות החלה לגבי "העבירות הפוסלות" הינה בת שבע שנים, כקבוע בסעיפים 14(א)(1) ו-14(א)(4) לחוק המרשם הפלילי. אולם נוכח הרשעותיו הנוספות של העותר מ-1994 ומ-1998 מוסיף המשיב וטוען כי חלה בעניין זה הוראת סעיף 14(ד) לחוק המרשם הפלילי, הקובעת כי:

"אם בתקופת ההתיישנות הורשע אדם בעבירה או ניתנה עליו קביעה כאמור בסעיף 2(3), יימסר מידע על ההרשעה הקודמת כל עוד לא תמה תקופת ההתיישנות של ההרשעה הנוספת או של הקביעה".

מתוקף הוראה זו, כך לטענת המשיב, מתבטלות לאחור כל מגבלות ההתיישנות שהוטלו על מסירת מידע בגין עבירותיו של העותר. בהקשר זה מציין המשיב בתגובתו כי מאז הרשעתו הראשונה בשנת 1972 ועד הרשעתו האחרונה בשנת 1998 עבר העותר שרשרת עבירות, ובהן עבירות מירמה, אשר בגין כל אחת מהן הורשע עוד בטרם נקפה תקופת ההתיישנות של העבירה שקדמה לה. על-כן, כך טוען המשיב, היה ניתן להביא לידיעתו את המידע האגור במרשם הפלילי לגבי כל העבירות שעבר העותר מאז שנת 1972 ואילך.

4. האומנם, כטענת המשיב, מתבטלות לאחור, בשרשרת, מגבלות ההתיישנות הקבועות בסעיף 14(א) לחוק המרשם הפלילי, עד העבירה הראשונה שבה הורשע העותר בשנת 1972, נוכח הסייג להתיישנות שבסעיף 14(ד) לחוק, או שמא כטענת העותר, מתבטלת מגבלת ההתיישנות לאחור פעם אחת בלבד, רק באשר לאותן הרשעות אשר במהלך תקופת התיישנותן המקורית לפי סעיף 14(א) נעברה העבירה הנוספת? ניתן להשאיר שאלה זו בצריך עיון, משום שלצורך ההכרעה במקרה שבפנינו די בכך שעל-פי סעיף 14(ד) לחוק המרשם הפלילי, הוארכה תקופת ההתיישנות לגבי "העבירות הפוסלות" שהעותר הורשע בהן, בשל העבירה הנוספת שהורשע בה בשנת 1998, הרשעה שתקופת התיישנותה שבע שנים. הארכה זו מסירה עד שנת 2005 את מגבלת ההתיישנות לגבי "העבירות הפוסלות", ובהיותן עבירות מירמה היה המשיב רשאי

= 341 =

להסתמך עליהן לצורך פסילתו של העותר מלכהן כחבר ועד הארגון, על-פי סעיף 33 לחוק העמותות.

בטיעוניו בפנינו ניסה בא-כוח העותר ליצור הבחנה בין יישום עקרונות ההתיישנות שבחוק המרשם הפלילי, ובהם הסייג שבסעיף 14(ד) לחוק, בעבירות בדרך-כלל לבין יישומם בעבירות המנויות בסעיף 33 לחוק העמותות. לגישתו, אין להחיל את הסייג להתיישנות שבסעיף 14(ד) לחוק המרשם הפלילי מקום שבו העבירה הנוספת איננה עבירה מבין העבירות המנויות בסעיף 33 לחוק העמותות. במילים אחרות, יש לאפשר לעותר ליהנות מהתיישנותן של עבירות המירמה שעבר בשנת 1991 ובשנת 1993, ואין לפוסלו מלכהן כחבר ועד הארגון בשנת 2003, משום שהעבירה הנוספת שעבר בשנת 1998 אינה נכללת בין העבירות המנויות בסעיף 33 לחוק העמותות. גישה זו אין לקבל. ההסדר הנורמטיבי שבסעיף 14 לחוק המרשם הפלילי הוא הסדר כללי העוסק בהתיישנות עבירות, ובבואנו ליישם הסדר זה בהוראת הפסילה שבחוק העמותות יש ליישמו בשלמות, ואין להפריד בין הוראותיו או לגזור ממנו חלקים. אכן, ההיגיון והתכלית שביסוד סעיף 14(ד) לחוק המרשם הפלילי הוא בכך שאדם אשר תוך כדי מירוץ תקופת ההתיישנות חוזר לסורו ועובר עבירה, כל עבירה, אין לראותו כמי שפתח דף חדש בחייו, ועל-כן מן הראוי שהסטיגמה הפלילית תמשיך ללוותו לפרק זמן נוסף, עד שתתיישן העבירה הנוספת שעבר. פועלה של הסטיגמה הפלילית שהעותר נושא הוא, בין השאר, בכך שנחסמה דרכו מלכהן כחבר ועד הארגון, על-פי ההוראות הספציפיות שבחוק העמותות.

5. נוכח הטעמים שפורטו לעיל דין העתירה להידחות.

אין צו להוצאות.

המשנה לנשיא ת' אור

אני מסכים.

השופט א' א' לוי

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק-דינה של השופטת חיות.

ניתן היום, ב' בכסלו תשס"ד (27.11.2003).