מאת ד"ר חיים משגב                                                            

לא במקרה מנצל היועץ המשפטי לממשלה את הבימה שניתנה לו בכנסת כדי להעביר  מסרים לשופטים; אם חיים רמון יזוכה, הוא הראשון שייפגע

מני מזוז אינו רוצה, כנראה, להניח דבר ליד המקרה. הופעתו בוועדת חוקה, חוק ומשפט, דווקא ביום שבו שקד סנגורו של שר המשפטים לשעבר על נאום הסיכום שלו בבית-המשפט - בוודאי לא הייתה תמימה, כפי שכתבי-החצר שלו ביקשו להציגה. מני מזוז, מי שעיניו נשואות כל העת אל התקופה שלאחר סיום תפקידו הנוכחי, ולרצונו הטבעי להצטרף אל בית-המשפט העליון - יודע ודאי ששובו של חיים רמון למשרד המשפטים יסמל עבורו את סיום תפקידו-שלו.

קשה להתרשם כי מי שעומד בראש מערך התביעה הכללית, אינו מבין את משמעות המסר שהעביר לשופטיו של מי שראש הממשלה רוצה מאוד לראותו שוב כממונה על הדור הבא של שופטי ישראל. המסר הוא חד-משמעי: זיכוי יפגע בי, ומן הסתם גם אתם לא תרוו ממנו נחת, שכן מי שאחראית על קידומכם, גם היא לא תאהב את שובו של חיים רמון - מי שכבר הצהיר במפורש שאותו לא יגררו באף לשום מקום.

במערכות הללו, כך סיפרו לי, לא צריך להגיד דברים במפורש; גם קריצת-עין מספיקה. מזוז מכיר את הדברים מבפנים, אף אחד לא צריך להרים לו טלפון. הצרה היא, שכאשר איש מן השורה נוהג באופן שיש בו כדי לשבש משפט תלוי ועומד, אזי אפשר להגיש נגדו תלונה, ואם המשטרה מתרשלת בבדיקתה - יש מקום לערער ליועץ המשפטי לממשלה. אולם כאשר האדם מספר אחת בהיררכיה התביעתית נוהג כך, כולנו בבעיה אמיתית.

אפשר לומר בפה מלא כי התבטאותו של היועץ המשפטי בהקשר ל"משפט הנשיקה", בעניין הנורמות הראויות בחברה שמבקשת להגן על האשה מפני "מטרידים" - נגועה בניגוד עניינים מובהק. קודם כל, כיוון שהיועץ יהיה האיש שייפגע בצורה החמורה ביותר אם יזוכה רמון בדין. אבל הדברים חמורים בהרבה: הרי חלק מהטיעונים במשפט הזה מתייחסים להתנהגותו של מזוז עצמו, או למי שכפוף לו , ודן שיינמן - סניגורו של רמון - אף טוען שיש מקום לבטל את כתב האישום "מטעמים של הגנה מן הצדק".

טענות אלו כוונו ישירות אל הבטן הרכה של פרקליטות המדינה, שעשתה בפרשה זו - בידיעת היועץ המשפטי לממשלה, או בהסכמתו בדיעבד - מעשים שבכל מדינה מתוקנת היו גומרים זה מכבר את הקריירה של מי שאחראי להם. באנגליה, על דברים פעוטים פי כמה, נבחרי ציבור, או בכירים ברשות המבצעת, רואים את המשאית להעברת חפציהם האישיים כבר למחרת בבוקר. עצימת עיניים, יודע גם מני מזוז, אינה יכולה לשמש הגנה למי שטוען "לא ידעתי".

חבל שפוליטיקה גסה ולא מתוחכמת מניעה אנשים שכולם מצפים מהם לנורמות מסוג אחר. זה מתאים לשרים, זה יכול להתאים 
לראש הממשלה, שכבר עשה מצידו מעשה מכוער של ניסיון להשפיע על תוצאות המשפט, בכך שהוא "שומר" למעשה את תפקיד שר המשפטים לידידו-הנאשם. אבל מה שיכול אולי להתקבל כפוליטיקה של חנוונים, כשרה ומסריחה כאחת, אסור לו לגלוש אל לשכתו של מי שמבקש יום אחד להיות שופט בבית-המשפט העליון.

מה שבטוח הוא, שלאחר סיום המשפט של חיים רמון - תהיה התוצאה אשר תהיה - תצטרך מערכת אכיפת החוק לעשות הרבה חשבון נפש, ולא מעט מבכיריה יצטרכו לחפש לעצמם משרות בשוק הפרטי. אולי אצל דני שיינמן.

 לצפייה במאמר שפורסם  ב - y-net  לחץ כאו