מאת ד"ר חיים משגב

כאשר שורות אלה יראו אור, השופט אהרן ברק כבר יהיה, לאחר סיום שלושת חודשי ההארכה שמקבל כל שופט לאחר פרישתו לגימלאות כדי להשלים את מה שהחל בו לפני שמלאו לו שבעים. אינני יודע מה עוד קרה בבית המשפט העליון מאז שהתחלתי לכתוב את הטור שאתם קוראים עתה, אבל אני יכול לומר בביטחון: טוב שהסיוט הזה הסתיים.

הנשיא הפורש גרר אחריו בשלושת החודשים האחרונים את חבריו לכס המשפט לשורה של פסקי דין שגרמו נזקים כמעט בלתי הפיכים למדינת ישראל ולערכיה. דומה שלא אגזים אם אומר שעוד לא היה בהיסטוריה האנושית אדם שכה הזיק לעמו כמו אהרן ברק. פסיקותיו הכאילו-ליברליות לא רק כרסמו ביכולותיו של צה"ל לנצח במלחמה; הן פשוט סירסו חלקים טובים וראויים בעם היהודי, והפכוהו לישות כמעט בלתי רלוונטית בארצו-שלו.

פסיקתו האחרונה של ברק, הפוסלת חקיקה של הכנסת המגבילה את יכולתם של ערבים המתגוררים מעבר ל"קו הירוק" לתבוע בבתי משפט פיצויים ממדינת ישראל, נמצאת פשוט  על גבול האי-רציונליות. חבריו השופטים הצטרפו לפסיקתו כמי שכפאם שד, ללא מילה של הסתייגות (להוציא את השופט אשר גרוניס), כנראה מתוך רצון שלא להביך את מי שהפך את הערכאה העליונה למעין אוליגרכיה רודנית, שמייצרת בעצמה את ממשיכיה ועושה פלסתר את המשטר הדמוקרטי ששלט פה עד לפני כעשר שנים.

קצת קשה להאמין שכל זה קרה בסך הכל מאז אמצע שנות ה-90, אבל זו עובדה. ביום מן הימים קם עם ישראל בבוקר למציאות חדשה, ומצא שכת של משפטנים השתלטה על חייו, טבעה מושגים שלא היו קיימים עד אז, והחלה לרדות בו ללא ריסון אפקטיבי של משוגותיה. הכנסת פשוט כרעה ברך, כמו במשטרים פיאודליים, והכל שותקים.   

למעלה מאלף יהודים קיפחו את חייהם בשנים 2000-2005, ולמעלה משבעת אלפים נפצעו. רבים מהם הפכו נכים קשים. המתנחלים שילמו, יחסית לכוחם המספרי בכלל האוכלוסייה, את המחיר הכבד ביותר. ארגוני הטרור על שמותיהם השונים הפעילו אמצעים רבים ומגוונים, ובמקרים רבים פעלו מתוך אוכלוסייה אזרחית. אבל את בית המשפט העליון כל האירועים הללו לא הצליחו להרשים. כל  אימת שנבחר אמצעי שיכול היה, אולי, להפחית את מספר הנפגעים, אהרן ברק וחבריו נחלצו לעזרת אויביה המרים של המדינה היהודית. צווי הרחקה הם התירו להפעיל, אך רק כנגד יהודים. הריסת בתים - רק של יהודים. פינוי יישובים - רק אלה שבהם מתגוררים יהודים. אז יכול להיות שהפסיקות 'הנאורות' הללו התקבלו יפה מאוד בחו"ל, לעם היהודי הן הזיקו. ואם כיום נמצא צה"ל היכן שהוא נמצא, קצוץ כנפיים ומסורס נפשית, אין לכולנו אלא להודות לאקטיביזם הדורסני שצמח פרא בערוגות בית המשפט העליון.

שם נמצאת כל החוכמה, כל התבונה, כל השכל הישר. אין דבר ששופטיו אינם מבינים בו; חבורה של יחידי סגולה שהגיעו לאן שהגיעו בזכות השקפת עולם שתאמה את זו של מנהיגם הרוחני: הגורו החילוני שרואה בחזונו מדינה חילונית, פלורליסטית, לא-יהודית במהותה, רחוקה ת"ק פרסה מחזונם של מקימיה.

אם רק היו נותנים לו, לאהרן ברק - חזקה עליו שהיה מבטל את חוק השבות, ואולי גם קובע שמגילת  העצמאות, המדברת על הקמת ביתו הלאומי של העם היהודי בארץ ישראל, צריכה למצוא את עצמה בפח האשפה. אם רק היו נותנים לו עוד כמה חודשים בתפקיד...