חיים משגב

קשה לדעת כמה כתבי אישום, אם בכלל, יראו אור  בעקבות החקירות האינטנסיביות שמנהלת המשטרה בימים האחרונים – אבל בדבר אחד אין לי ספק: השימוש המופרז במעצרם של החשודים, שכולם, אגב,   כבר השתחררו לביתם, סותר ערכים לא פחות חשובים מאלה שאותם מבקשים לקדם חוקרים חמורי-סבר. חוקי היסוד שלנו מדברים, בראש ובראשונה, על מידתיות ועל פגיעה בזכויות-יסוד רק במידה שאינה עולה על הנדרש. המידתיות היא ערך חשוב בכל חברה חופשית. בלעדיו יכול השלטון המרכזי לנהוג כאווה נפשו בכל אזרח, לשלול את חירותו, או לפגוע בשמו הטוב, או סתם לגרור אותו ואת משפחתו לכיכר העיר

דני דנקנר, או חבריו לגורל, בוודאי שאינם צריכים את הגנתי. הם יודעים  בדיוק מה מותר ומה אסור במדינה שהדמוקרטיה וערך השוויון בפני החוק הם מאבני היסוד שלה. אבל  מי משמדאיג אותי הרבה יותר הם השופטים המתבוננים בבקשות להארכת מעצר שמניחים לפניהם אנשי המשטרה, ביחד עם כמה 'קרגלים' מלאים במסמכים  - ולא מהססים לקבוע תוך פרק זמן קצר ביותר שמה שהם ראו עולה לכדי 'שחיתות שעוד לא הייתה כמותה'.

נו, באמת? כל פרקליט בן-יומו יודע שכדי ללמוד תיק מן הסוג הזה, צריך להקדיש לכך שבועות רבים.אבל ל'שופטי המעצרים' אצה, בדרך כלל, הדרך. הם מאוד רוצים להיות מצוטטים למחרת בעיתונים או עוד באותו הערב במהדורות החדשות – ומכאן ועד לקציבת ימי מעצר, כמעט בסיטונות, הדרך קצרה מאוד.

אני, אישית, מאוד לא אוהב שאנשי משטרה מנצלים את כוחם ומהלכים אימים על חשודים – ומה יותר יעיל מן האיום בפנייה לביהמ"ש כדי לבקש ממנו  שיאירך את המעצר? לא תמיד השופט נעתר לשוטרים אבל ניסיון הימים האחרונים מלמד שאם מבקשים יפה – אז גם מקבלים.

לא כך צריכות להתנהל רשויות החקירה. מעצרו של אדם צריך להתבצע רק אם באמת יש עילה לכך – ולא כדי לנסות 'לשבור' אותו; כדי שיתרצה, אולי, ויסכים להיות עד מדינה, או להפליל אישיות רמת מעלה, מה שבוודאי יסייע לחוקר הנלהב חהתקדם בסולם המעלות.

ואם נחזור, לרגע, לדני דנקנר, רק כאילוסטרציה לאמור לעיל, אז אפשר לומר בלב שקט, שמעצרו לא נדרש כדי לקדם את החקירה נגדו. הרי כל המסמכים והפרוטוקולים כבר נמצאים בידי החוקרים.המסורים ומעצרו בוודאי לא קידם מאומה בעניין זה. אז למה בכול זאת הגיעו החוקרים, סתורי הבלורית, לבית המשפט, תוך שהם מודיעים מראש לכל אמצעי התקשורת היכן בדיוק הם יהיו – וכיצד ניתן יהיה לצלם את דני דנקנר נכנס כבול לאולם בית המשפט?

אני, כאמור, מאוד לא אוהב את מצעדי העצורים האלה. לא בגלל  שאני  חושב שמישהו צריך להיות מופלה לטובה. זה בוודאי שאסור במדינת-חוק. אבל גם ההיפך – אסור. לעצור מישהו רק בגלל שהוא מפורסם, כדי לנסות ולהשפיל אותו עד דק, זה לא פחות חמור בעיני.  מעצר-לשם-השפלה, כך אני קורא לכך, נקוט רק במדינות טוטאליטריות.

מבחן המסוכנות לשלום הציבור צריך להיות ראש וראשון בשיקוליו של בית המשפט  - ולא שום דבר אחר. השוטרים, שיתאמצו קצת יותר ושלא יחפשו 'ניצחונות קלים'. לשבור את רוחו של אדם, אין קל מזה. אבל תמיד צריך לזכור שכל אדם נברא בצלם ושאין זכות קיום לחברה שאיננה מכבדת את חירותו של היחיד ואת זכותו לאוטונומיה אישית.

מעצרי-השווא האחרונים בפרשיות השונות, כך אני מעדיף לכנותם, פגעו קודם כל בתדמיתו של בית המשפט , ביוקרתו  וביושרתו.