בית הדין לעבודה

 

נ.צ. מר גמליאל

נ.צ. מר מתיתיהו

 

 

 

 

                                                                                             החלטה

 

1.       לפנינו בקשת המבקש, יו"ר ועד העובדים במשיבה 1 – עיריית רמת השרון (להלן:"העירייה"), ליתן צו הקובע כי השעייתו מעבודתו אינה חוקית ולהורות על בטלות השעייתו וכן בקשת צד בסכסוך קיבוצי במסגרתו עתרה ההסתדרות ליתן צו זמני האוסר םעל השעייתו של יו"ר הועד, צו המורה לעירייה למסור לו מפתחות למשרדו ולאפשר לו לבצע את עבודתו הרגילה ואת פעילותו בועד וכן צו המורה לעירייה לקיים מו"מ מיידי לפתרון המחלוקות בין הצדדים.

 

2.       להלן הרקע העובדתי הלכאורי לבקשות:

המבקש בתיק בש"א 8090/09 (להלן: "המבקש") מועסק על ידי העירייה למעלה מ- 18 שנים ומשמש כמנהל סיירת מוקד 106 ומקלטי חירום. בנוסף משמש המבקש כיו"ר ועד העובדים מזה כשבע שנים.

 

בתקופה שקדמה להגשת הבקשה ובמועדים שלא פורטו בפני ביה"ד, שימש המבקש גם כמאמן קבוצת הכדורגל העירונית וזאת, במקביל לעבודתו כמנהל מוקד 106 ומקלטי חירום.

 

בין המבקש לבין ראש העירייה התגלע בחודשים האחרונים סכסוך, אשר לטענת ראש העירייה, נעוץ בהודעתו למבקש כי הוא לא יוכל להמשיך עוד באימון קבוצת הכדורגל במקביל לעבודתו בעירייה והתבטאויות המבקש בתגובה לכך.

 

ביום 30.6.09 הגיש ראש העירייה תלונה במשטרת ישראל על איומים מצד המבקש שהופנו כנגדו.

בעקבות הגשת התלונה, שוחח חוקר המשטרה עם המבקש ולאחר מכן החלו הליכי גניזה של התיק. זאת, כעולה מהודעת המשטרה מיום 3.8.09 (צורפה כנספח ב' לתגובת העירייה).

 

לאחר הגשת התלונה וביום 8.7.09 פנתה ב"כ ועד העובדים לראש העירייה במכתב שכותרתו "התנכלות ליו"ר ועד העובדים".

 

במכתב זה נטען כי הועברו למר צמח "מסרים בוטים" מכיוונו של ראש העירייה לפיהם ראש העירייה  "מחפש אותו" (את המבקש) ו"מנסה לבנות לו תיק", הכל במגמה לרפות את ידיו של המבקש, בכל הקשור לפועלו הציבורי. במכתב אף נטען כי כנגד יו"ר ועד העובדים הוגשה תלונת שווא במשטרה וכי העירייה והעומד בראשה עושים כל שביכולתם על-מנת לפגוע ביו"ר הוועד ולהביא להפסקת עבודתו והכל, משיקולים זרים. ב"כ הוועד הדגישה במכתבה כי ההתנכלות ליו"ר הוועד הינה בשל פעילותו הציבורית במסגרת תפקידו כאמור (ר' נספח א' לבקשה).

 

העירייה השיבה למכתב זה במכתב מיום 9.7.09, בו הכחישה כל קשר בין התלונה המיוחסת ליו"ר הועד לבין פעילותו כמייצג העובדים, תוך שהיא מציינת כי אין היא יכולה להתיחס לתוכן התלונה לגופה, נוכח קיומם של הליכי חקירה ובשל חובתה להמנע משיבושם (ר' נספח ג' לתגובת העירייה).

 

עוד באותו היום (9.7.09) שלח מנכ"ל העירייה מכתב למבקש, המודיע על כוונת העירייה להשעותו מעבודתו בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (משמעת), נוכח פתיחתה של חקירה פלילית בהתאם לסעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. כן צויין במכתב, כי נוכח חומרת העבירה ונסיבותיה סבור ראש הרשות המקומית כי אין המבקש ראוי להמשיך בתפקידו. מועד השימוע נקבע ליום 14.7.09 (ר' נספח ב' לבקשה).

 

בעקבות זימונו לשימוע התנהלה בימים 12.7.09 – 13.7.09 תכתובת בין הצדדים, במסגרתה העלו המבקש וההסתדרות טענות כנגד קיום השימוע והעירייה השיבה להן (ר' נספחים ג' – ה' לבקשה, נספחים ד' וה' לתגובת העירייה).

 

ביום 14.7.09 התקיימה ישיבת שימוע למבקש, במסגרתה נטען על-ידי ב"כ המבקשת, בין היתר, כי חברי ועדת השימוע אינם מצויים בפרטי התלונה שהוגשה כנגד המבקש ומשכך אין באפשרותם לקבל החלטה ראויה.

 

ביום 9.8.09 מונה עו"ד רענן קריב על ידי ראש העירייה לחוקר משמעת בעניינו של המבקש.

 

ביום 11.8.09 החליט מנכ"ל העירייה שלא להשעות את המבקש. הודעה על כך נשלחה למבקש ולראש העירייה (ר' נספחים ו(1), ו'(2) לתגובת העירייה).

 

ביום 11.8.09 הגיש ראש העירייה לתובע העירוני קובלנה כנגד המבקש לפי סעיף 11 לחוק המשמעת, בשל "התנהגות מתמשכת פרועה פוגענית ובלתי ראויה".

 

ביום 3.9.09 הגיש ראש העירייה כנגד המבקש קובלנה נוספת בגין התנהלות בלתי הולמת ופוגענית כלפיו (העתק הקובלנות צורפו כנספחים ז(1), ז(2) לתגובת העירייה).

 

ביום 16.9.09, ערב ראש השנה, כונסו עובדי העירייה להרמת כוסית ולא ניתן למבקש לשאת דברים בפניהם, כפי שנהוג היה עד כה.

 

ביום 28.10.09 הוציא עו"ד קריב דו"ח בעניין החקירה המשמעתית שניהל (ר' נספח יא' לבקשה).

 

ביום 2.11.09 הוגשה תובענה של העירייה כנגד המבקש לבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות שעילתה התנהגות בלתי הולמת, פגיעה במשמעת ואיומים כלפי עובדי העירייה, ראש העירייה והממונים על המבקש (העתק מהתובענה בתיק 41/09 – צורף כנספח ח' לתגובת העירייה).

 

בתחילת חודש נובמבר 09' ארגנה העירייה טיול מחלקתי. למבקש ולעובדים נוספים שלא נכחו בהרמת הכוסית בראש השנה לא הותר להשתתף בטיול.

 

ביום 5.11.09 זומן המבקש לשימוע לפני השעייה בהתאם לסמכות ראש העירייה לפי סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת), כפי שהותאם לגבי עובדי הרשויות המקומיות במסגרת תקנות הרשויות המקומיות (משמעת) (ר' נספח יג' לבקשה).

 

בזימון נדרש המבקש להעביר טיעוניו בכתב אולם לאחר דרישת באי כוחו והתכתבות בין הצדדים זומן המבקש לשימוע בעל פה בפני מנכ"ל העירייה, מר הרצל נחום (התכתובות צורפו כנספחים ט – י(4) לתגובת העירייה).

 

במעמד השימוע שהתקיים ביום 2.12.09 העלה המבקש טענה ביחס לסמכות מנכ"ל העירייה לערוך את השימוע בשים לב להיותו עד תביעה בהליך המשמעתי. לאור הנטען, החליט מנכ"ל העירייה כי אין מקום לקיים את השימוע בפניו (תמליל השימוע צורף כנספח י(5) לתגובת העירייה).

 

לאור האמור הודע למבקש ולבאי כוחו כי השימוע ייערך ביום 6.12.09 בפני סגנית ראש העירייה, הגב' שירה אבין (ר' נספח יא' לתגובת העירייה).

 

שניים מתוך שלושה מבאי כוחו של  (ה)מבקש שלחו הודעה בפקס כי המועד שנקבע לשימוע אינו מתאים להם.

 

ביום 6.12.09 המבקש ובאי כוחו לא התייצבו לשימוע. הגב' אבין ראתה במבקש כמי שוויתר על זכות השימוע ולאחר שעיינה בחומר הרלוונטי הגיעה למסקנה כי ממצאי החקירה מעלים חשדות לכאורה למעשים פסולים שבוצעו על ידי המבקש הפוגעים בשמה הטוב ובתדמיתה של העירייה.

 

בעקבות האמור הודיע ראש העירייה למבקש ביום 7.12.09 כי החליט על השעייתו (ר' נספחים יב' – יד' לתגובת העירייה).

 

בסמוך לאחר מכן, הוחלפו מנעולים באזור עבודתו של המבקש, כאשר לטענת המבקש, המנעולים שהוחלפו היו במשרדו אשר שימש גם כמשרד ועד העובדים, בעוד לטענת העירייה, המנעול שהוחלף היה בכניסה לבניין בו עבדו עובדים נוספים ולא נמנעה מהמבקש גישה למשרדו.

 

לאחר שנודע לראש העירייה כי באי כוח המבקש הודיעו כי לא יוכלו להתייצב במועד שנקבע לשימוע, על אף שהודעותיהם נשלחו מחוץ לשעות העבודה ומבלי שמי מהגורמים וידא כי התקבלו בעירייה, הורה ראש העירייה לגב' אבין, לפנים משורת הדין, לקבוע מועד נוסף לקיום שימוע בפניה (ר' נספח יט' לבקשה).

 

ביום 13.12.09 התקיים שימוע בעניינו של המבקש בנוכחותו ובנוכחות באי כוחו (פרוטוקול השימוע צורף כנספח א' לתגובת העירייה).

 

למבקש הודע כי שכרו ישולם במלואו עד למועד מתן ההחלטה בעקבות השימוע הנוסף.

 

ביום 15.12.09 הוגשה הבקשה דנן.

 

בדיון המקדמי שהתקיים בבקשה ביום 21.12.09 הודיע ב"כ העירייה כי התקבלה החלטה בעקבות השימוע שהתקיים ביום 13.12.09, לפיה ראש העירייה לא מצא לנכון לשנות מהחלטתו הקודמת והשעייתו של המבקש נותרת על כנה.

 

במעמד הדיון ניתן צו ארעי על פיו העירייה תמנע "מכל הפרעה למבקש במילוי תפקידו כיו"ר ועד העובדים בה, לרבות מתן אפשרות גישה וכניסה לחדרו לצורך פעילות ועד העובדים".

 

בדיון שהתקיים ביום 23.12.09 נשמעה חקירת עו"ד אהוד אלוני מטעם ההסתדרות, חקירת המבקש וחקירת ראש העירייה.

 

בסיום הדיון נקבע כי עד למתן החלטה אחרת יעמוד בתוקפו הצו הארעי שניתן במעמד הדיון מיום 21.12.09.

 

טענות הצדדים

 

3.       לטענת המבקש, ההחלטה על השעייתו אינה תואמת את הקריטריונים שנקבעו בפסיקה כמצדיקים השעיה.

 

לטענתו, המעשים שנטען שעשה, מבלי להיכנס לשאלת נכונות הטענות אשר תתברר בפני בית הדין למשמעת, אינם כאלה המצדיקים הרחקתו מסביבת העבודה, תוך פגיעה בשמו הטוב, בכבודו ובמעמדו כיו"ר ועד העובדים. המבקש טוען כי החלטת ראש העירייה להשעותו נעשתה משיקולים זרים, בחוסר תום לב והיא איננה מידתית או סבירה ביחס לטענות המשמעתיות המופנות כלפיו.

 

על פי הנטען, הטענות בגינן מבוקשת ההשעיה הינן טענות בדבר איומים לכאורה כלפי ראש העירייה וטענות בדבר דיבור לא ראוי כלפי ראש העירייה. באשר לטענות בדבר איומים לכאורה נטען כי מדובר בטענות מפי השמועה אשר המשטרה כבר קבעה לגבי מרביתן כי אין בהן ממש ולכן גנזה את התלונה, ומכל מקום גם הגורמים הרלוונטיים בעירייה מאשרים כי לא מדובר באיום ישיר על ראש העיר, איום פיזי או איום שמסכן את ראש העיר כך שממילא אין מדובר בהתנהגות מסוכנת שבגינה יש צורך בהשעיה.

 

באשר לטענות בדבר דיבור לא ראוי טען המבקש כי סגנון דיבור זה אינו זר לראש העירייה הנוקט בו בעצמו. המבקש לא הכחיש כי כינה את ראש העירייה "שקרן" במהלך הדיון המשפטי שהתקיים בבית הדין בתיק אחר, אולם לטענתו הדבר נעשה מתוך סערת רגשות ולאחר התגרויות מצד ראש העירייה.

 

טענות אלו, על פי הנטען, אינן מקיימות את תכלית הליך ההשעיה ואין מטרתן הגנה על אמון הציבור במערכת.

 

לטענת המבקש, העירייה למעשה עושה שימוש בהשעיה כצעד ענישתי ולא כאקט הגנתי.

 

עוד נטען כי מעורבות ראש העירייה בעניינו של המבקש הינה מן המסד ועד הטפחות, שכן הוא המתלונן, התובע, השופט והמוציא לפועל בעניינו של המבקש. די בכך שראש העירייה הוא שהתלונן על המבקש על מנת לקבוע כי הוא אינו יכול לקבל את ההחלטה בדבר ההשעיה בתום לב ובנקיון כפיים.

 

לטענת המבקש, ההשעיה פוגעת בו מעבר למתחייב ופוגעת באינטרס שלו להגן על שמו הטוב, על כבודו ועל מעמדו בטרם התבררה התובענה שהוגשה כנגדו, ובשל היותו יו"ר הועד, משדרת אוירה של טרור והפחדה לציבור העובדים ופוגעת בזכות ההתארגנות שלהם.

 

עוד טען המבקש כי ההחלטה על ההשעיה התקבלה מתוך גחמות אישיות של ראש העירייה ומהווה נדבך נוסף במסכת ההתנכלות למבקש, הכוללת את החלטתו שלא לאפשר למבקש להמשיך ולאמן את קבוצת הכדורגל, הגשת התלונה למשטרה, הגשת קובלנה משמעתית כנגדו, איסור על המבקש להיכנס לבנין העירייה ללא תיאום מראש, איסור להשתתף בטיול המחלקתי ולשאת דברים בהרמת הכוסית לכבוד ראש השנה בניגוד למקובל, הגשת תובענה לבית הדין למשמעת, קיום שימוע ללא נוכחותו וקבלת החלטה במחטף על השעייתו ופרסומה לאלתר באסיפת עובדים שכונסה על ידי ראש העירייה.

 

בנוסף טען המבקש כי ההחלטה על ההשעיה התקבלה בשיהוי ניכר, שכן כעולה מכתב התובענה האירועים הנטענים אירעו בחודשים יוני 08' ויוני 09' והעירייה לא מצאה לנכון להשעותו בסמוך לקרות האירועים, כך שלא ברור כיצד ניתן להצדיק את ההשעיה כיום.

 

לטענת המבקש, כל שעומד מאחורי החלטת ההשעיה הינו רצון העירייה והעומד בראשה להתנכל לו בשל היותו יו"ר ועד עובדים פעיל המגן על זכויות העובדים. לטענתו התנהלותו של ראש העירייה כלפיו אינה על רקע אישי כטענת האחרון אלא מקורה ברצון לנטרל את ועד העובדים, לגרום לו להודיע על פרישתו מועד העובדים ולבטל בכך את העבודה המאורגנת בעירייה.

 

לטענת המבקש העובדה ששכרו ממשיך להיות משולם לו אינה יכולה להכשיר את ההשעיה הבלתי חוקית, שכן על פי הפסיקה, לעובד יש גם זכות ליהנות מהעבודה ולא רק לקבל שכר ראוי.

 

לאור האמור טען המבקש כי מדובר במקרה המצדיק התערבות בית הדין וביקש ליתן צו הקובע כי ההחלטה על השעייתו אינה חוקית, התקבלה שלא כדין ועל כן בטלה.

 

4.       לטענת ההסתדרות, העירייה פעלה ופועלת באופן חד צדדי בדרך הפוגעת במערך היחסים הקיבוצי השורר בין הצדדים והמחייב אותה. על פי הנטען, במעשיה פוגעת העירייה במעמד ההסתדרות, כוחה וסמכויותיה בכלל ובקרב עובדי הרשויות המקומיות בפרט.

 

לטענתה, הפגיעה במבקש היא בשל השתלבותו ופעילותו במסגרת ועד העובדים ובשל פעילותו למען העובדים והשעייתו בעילה הנטענת על ידי עירייה הינה בלתי סבירה, בלתי מידתית ולוקה ליקויים חמורים של שיהוי, השתק, ויתור, מניעות וחוסר תום לב.

לטענת ההסתדרות, התעקשות העירייה על הליכי השעיה בגין התבטאויות שנעשו, על פי הנטען, חודשים רבים קודם לכן מעידה כי מטרתה היחידה של התובענה המשמעתית היא ניתוק יו"ר ועד העובדים מעבודתו ופגיעה בו על רקע בלתי ענייני ובלתי חוקי – פעילותו בועד.

 

             על פי הנטען, השעיית יו"ר ועד העובדים פוגעת בו על ידי ניתוקו ממקום עבודתו הרגיל, איום על מקור פרנסתו ועל המשך עבודתו ומעמיקה את צריבת התודעה של העובדים, אשר כבר הובילה להתפטרות חברי ועד אחרים, לפיה מי שיעמוד מול ראש העירייה ייפגע בעבודה.

 

לטענת ההסתדרות, הפגיעה הנ"ל ביו"ר הועד מנוגדת להוראות סעיפים 33ח' ו33י' לחוק ההסכמים הקיבוציים, התשי"ז – 1957, האוסרים על פגיעה בעובד על רקע, בין היתר, חברותו או פעילותו בארגון עובדים.

 

לאור האמור, עתרה ההסתדרות ליתן סעד זמני האוסר על השעייתו של יו"ר ועד העובדים, צו זמני המורה לעירייה למסור ליו"ר הועד מפתחות למשרדו ולאפשר לו לבצע הן את עבודתו הרגילה והן את פעילותו בועד ולהורות לעירייה לקיים מו"מ מיידי לפתרון המחלוקות בין הצדדים.

 

5.         לטענת המשיבים, המבקש הושעה בשל הגשת תובענה משמעתית לבית הדין למשמעת בהתאם להוראות חוק הרשויות המקומיות (משמעת), לאחר שנערך לו שימוע חוזר, לאחר שהמבקש לא טרח להתייצב בפני חוקר המשמעת ולתת גרסתו ולאחר שבשימוע שנערך לו ביום 13.12.09 המעיט בהתבטאויותיו כאילו מדובר בלשון יומיומית ובחופש ביטוי וכהנה טענות, המעידות על כך שהוא אינו מבין את הפסול בהתנהגותו.

 

לטענתם, נסיבות הענין מצדיקות השעייתו של המבקש מהעבודה, כאשר המשך העסקתו בשלב בו מתנהלים כנגדו הליכים משמעתיים אינו תואם את ההלכה המתייחסת לצורך בשמירה על תדמית השירות הציבורי והמשמעת בו, דבר המקבל משנה תוקף עת עסקינן בעובד המכהן בתפקיד בכיר בעירייה ובתפקיד יו"ר העובדים בה, תפקיד הדורש ממנו לשמש דוגמא ומופת לכלל עובדי העירייה.

 

לטענת המשיבים, המבקשים בחרו לעשות שימוש בלתי ראוי במעמדו של המבקש כיו"ר ועד העובדים בעירייה כדי להקנות לו חסינות מפני הליכים משמעתיים המתנהלים כנגדו על פי הוראות הדין, אשר אין בינם לבין מעמדו כיו"ר הועד כל קשר, והכל כדי לזכות בהגנה מכוח סעיף 33 לחוק ההסכמים הקיבוציים.

         

על פי הנטען, הרקע לסכסוך בין ראש העירייה לבין המבקש הוא אישי ונוגע לסירובו של ראש העירייה לפעול למינויו של המבקש כמאמן קבוצת הכדורגל העירונית, סירוב אשר גרר התבטאויות בלתי הולמות כלפי ראש העירייה, העולות כדי איומים.

 

            לטענת המשיבים, לא הוצג יסוד ולו לכאורי לפגיעה במבקש על רקע מעמדו כיו"ר ועד העובדים או לפגיעה כלשהי בפעילות ועד העובדים וזו ממשיכה להתנהל כסדרה לאורך כל העת בה מתנהלים ההליכים המשמעתיים כנגד המבקש.

 

            לטענת המשיבים, החלטת ההשעיה התקבלה כדין, מכוח סמכותו של ראש העירייה על פי סעיף 20 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) כפי שהותאם במסגרת תקנות הרשויות המקומיות (משמעת) (התאמת הוראות) תשל"ט – 1977 ובהתאם להלכה הפסוקה.

 

כמו כן, לטענתם, החלטת ההשעיה התקבלה משיקולים ענייניים והיא סבירה ומידתית.

 

על פי הנטען, ההשעיה אינה עונש ואינה חלק מההליך המשמעתי וכל מטרתה להגן על השירות הציבורי, לשמור על שמו הטוב ועל אמון הציבור במערכת בה הועסק העובד ובמערכת השירות הציבורי בכללותה.

 

המשיבים טוענים כי הוראות החוק אינן מחריגות את סמכותו של ראש העירייה לקבל החלטה בעניין בו הוא מעורב ואין יסוד לטענה לגבי קבלת ההחלטה בדבר ההשעיה בחוסר נקיון כפיים, בפרט כאשר ההחלטה תואמת את ההלכה מבחינת מידתיותה וסבירותה.

 

לטענת המשיבים, על פי הפסיקה בית הדין לא יתערב ולא ישים שיקול דעתו במקום דעתו של הגורם המוסמך אלא במקרים קיוצוניים של פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי או חריגה מכללי המשפט המנהלי, כאשר ככל שמדובר בהחלטה שהתקבלה כדין, באופן ענייני, סביר, מידתי, הגון ותם לב, כבעניין זה, לא יתערב בית הדין בהחלטה.

 

דיון והכרעה

 

6.      ראשית נבהיר כי מדובר בבקשות לסעדים זמניים. לפיכך, כל המסקנות והקביעות שיפורטו להלן הינן לכאורה בלבד.

 

המסגרת המשפטית בעניין השעיה:

 

7.       סעיף 20 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) תשל"ח – 1978 (להלן: "חוק הרשויות המקומיות (משמעת)") קובע:

 

"בכפוף להוראות חוק זה יחולו הוראות חוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963 (להלן - חוק המשמעת), למעט סעיפים 19 עד 30, על עובדי הרשויות המקומיות, על חברי בתי הדין ועל ההליכים בבתי הדין,  וסמכויות בתי הדין יהיו כסמכויות בית הדין למשמעת לפי חוק המשמעת, הכל בשינויים ובתיאומים שיקבע שר הפנים באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת".

 

תקנה 1 לתקנות הרשויות המקומיות (משמעת) (התאמת הוראות) התשל"ט-1979 (להלן: "תקנות הרשויות המקומיות (משמעת)") קובעת כי חוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג – 1963 (להלן: "חוק שירות המדינה (משמעת)") יחול על עובדי הרשויות המקומיות בשינויים ובתיאומים האמורים בתקנות אלה.

 

תקנה 7 לתקנות הרשויות המקומיות (משמעת) קובעת כי נוסחו של סעיף 47 לחוק שירות המדינה (משמעת) בתחולתו על עובדי רשויות מקומיות, יהיה כדלקמן:

 

"47.(א) עובד שהוגשה עליו קובלנה לפי סעיף 11 לחוק הרשויות המקומיות, רשאי ראש הרשות המקומית, בהתייעצות עם ועדה שמינתה מועצת הרשות המקומית לפי סעיף 171א(2) לפקודת העיריות, ובאין ועדה כזו בהתייעצות עם המועצה, להשעותו ממשרתו בשירות הרשות המקומית לתקופה שלא תעלה על ארבעים וחמישה ימים. ראש הרשות המקומית רשאי, על פי בקשת התובע, להאריך מפעם לפעם את תקופת ההשעיה האמורה, ובלבד שסך כל ימי ההארכה לא יעלה על ארבעים וחמישה ימים.

(ב)   הוגשה תובענה נגד עובד לפי סעיף 14 לחוק הרשויות המקומיות, רשאי ראש הרשות המקומית להשעותו או להאריך את השעיתו לפי סעיף קטן (א), לתקופה שלא תימשך מעבר לגמר הליכי הדיון בתובענה (להלן - גמר ההליכים המשמעתיים).

(ג)   החלה חקירה פלילית של המשטרה נגד עובד בעבירה שלדעת ראש הרשות המקומית יש עמה קלון, רשאי ראש הרשות המקומית, לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי של הרשות המקומית, ובאין יועץ משפטי כאמור עם פרקליט המחוז, להשעות את העובד לתקופה שלא תימשך מעבר למועד מתן החלטה בדבר תוצאות החקירה, אולם –

       (1)   אם הוחלט להגיש כתב אישום נגד העובד, תימשך ההשעיה לא  
       מעבר לחמישה עשר ימים מיום גמר ההליכים בכתב האישום (להלן -    

       גמר ההליכים הפליליים);

       (2)   אם נסתיימו ההליכים הפליליים ותוך חמישה עשר הימים
       האמורים בפסקה (1) הוגשה קובלנה נגד העובד על עובדות שעלו
        במהלך החקירה או הדיון בבית המשפט - תימשך ההשעיה לא מעבר
        לגמר ההליכים המשמעתיים.

(ד)  ראש רשות מקומית לא ישעה עובד אלא לאחר שניתנה לו הזדמנות להביא טענותיו לענין ההשעיה לפני ראש הרשות המקומית או לפני מי שהוא הסמיך לכך דרך קבע או  לענין פלוני.

...

(ו)   בכל מקום שראש רשות מקומית רשאי להשעות עובד לפי סעיף זה, רשאי הוא, במקום להשעותו, להעבירו זמנית לעבודה אחרת במשרה שאחת מדרגותיה אינה נמוכה מדרגת משרתו של העובד, ובלבד שדרגת העובד במשרה שאליה היא מועבר לא תהיה נמוכה מדרגתו ערב העברתו, או, בהסכמת העובד, לעבודה במשרה שדרגתה נמוכה מדרגת משרתו. העברה זמנית כאמור לא תימשך מעבר לתקופה שבה מותרת השעיתו  של עובד לפי סעיף זה..."

 

מטרת ההשעיה היא הפסקת פעילותו של העובד במסגרת מקום עבודתו עקב קיומן של ראיות לכאורה המצביעות על רבב בהתנהגותו אשר מצדיק לאור אופיו ומידתו, נקיטתם של הליכים משמעתיים. ההשעיה מן העבודה היא פועל יוצא מאופייה וממידת חומרתה של העבירה המשמעתית ויש לקבוע בכל מקרה לאור נסיבותיו אם צורכי המשמעת בשירות מצדיקים את הפסקת מילוי התפקיד של העובד בשירות (ר' בג"צ 2899/91 מדינת ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מה(5) 335, בעמ' 337, 338).

 

 

בע"ע 1487/04 נציב שירות המדינה נ' אהרון (2004), נפסק כי ההשעיה אינה עונש, אלא היא חיצונית לדין המשמעתי ונועדה להגן על השירות מפני עובד שחרב האישום המשמעתי תלויה על צווארו:

 

"ההשעיה אינה עונש והיא אינה חלק מהבירור המשמעתי בפני בית הדין למשמעת. ההשעיה הינה חיצונית לדין המשמעתי והיא נועדה להגן על השירות מפני עובד שחרב האישום המשמעתי תלויה על צווארו. ההשעיה נועדה לנתק זמנית את העובד מתפקידו השוטף ובכך להגן על סביבת העבודה שלו, ההשעיה נועדה גם לשמור על שמו הטוב של השירות ועל אמון הציבור במערכת בה הועסק העובד ובמערכת השירות הציבורי בכללותה..."

 

השיקולים אשר על ראש העיר לשקול כאשר הוא משעה עובד נדונו בהרחבה בפסק הדין בעניין דב"ע נד/3-120 שבח נ. ראש עירית ת"א יפו פד"ע כו' 395 והם כדלקמן:

 

"א)  אופי העבירה, היקפה וחומרתה;

ב)    תפקידו של העובד הנדון, מעמדו ומקומו בהיררכיה של מקום העבודה;

ג)      מידת ההשפעה על הציבור ועל עובדים אחרים במקום העבודה, ומידת ההשפעה על המוסד בעבודה והמשמעת בעבודה, כתוצאה מההעמדה לדין או מפתיחת חקירה משמעתית או חקירה פלילית נגד העובד;

ד)    מניעת אפשרות של ביצוע עבירות נוספות במילוי התפקיד על ידי העובד הנדון;

ה)    התחשבות בהתנהגות קודמת של העובד הנדון;

ו)     התחשבות בנסיבות אישיות מיוחדות של העובד הנדון;

ז)     התייחסות ערכאות השיפוט המשמעתיות לעבירות מסוג העבירה המיוחסת לעובד הנדון ואמצעי המשמעת שהוטלו בגין אותן עבירות;"

 

 

 

             ככל הפעלת סמכות מינהלית, אף הפעלת סמכות ההשעיה על פי חוק המשמעת, נעשית תחת שבט ביקורתו של בית-הדין לעבודה הדן בהחלטתו של המשעה בדרך של בקורת שיפוטית על אקט מינהלי ואין בית הדין בא בנעלי המשעה, אלא הוא בוחן בחינה מינהלית את החלטותיו. בחינת החלטתו של המשעה נעשית על פי תוכנה של החלטת ההשעיה, הנסיבות וכן הליכי ההשעיה. בבחינת ההחלטה יתייחס בית הדין הן לפגמים עקב אי מילוי תנאים מוקדמים או תנאים פורמליים שנקבעו בחוק או בהלכה, והן לפגמים בהחלטה גופה. (ר' עניין שבח הנ"ל, סעיף 11 לפסק הדין).

 

יישום הדין בעניינו של המבקש

 

8.      בעניינו של המבקש, לא רק החלטת ההשעייה עצמה, אלא גם כלל ההליכים שקדמו לה כרוכים בקשר בל ינתק לגורם המשעה, ראש העירייה:

 

א.  ראש העירייה הוא שהגיש ביום 30.6.09 תלונה למשטרה כנגד המבקש בגין איומים כלפיו.

 

ב.   ראש העירייה הוא שהגיש ביום 11.8.09 וביום 6.9.09 שתי קובלנות כנגד המבקש. הקובלנה הראשונה הוגשה בגין מספר אירועים (מהתאריכים 7.6.09, 26.6.09, 28.6.09, 30.6.09 ובחודש יוני 08') בהם, על פי הנטען, נשמע המבקש משמיץ, מקלל ומגדף את ראש העירייה. הקובלנה השניה הוגשה בגין ארוע שהתרחש ביום 2.9.09 במהלך דיון משפטי בבית הדין לעבודה במסגרתו, על פי הנטען, הטיח המבקש בראש העירייה כי הוא "שקרן" (העתק הקובלנות צורפו כנספחים ז(1), ז(2) לתגובת העירייה).

 

ג.   ראש העירייה מינה ביום 9.8.09 את עו"ד קריב לחוקר משמעת בעניינו של המבקש.

 

ד.  ביום 2.11.09 הוגשה תובענה לבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות כנגד המבקש שעניינה האירועים המפורטים בקובלנות שהוגשו על ידי ראש העירייה וכולם נוגעים להתנהגות המבקש כנגד או כלפי ראש העירייה.

 

ה.  ראש העירייה מופיע ברשימת העדים מטעם העירייה בתובענה שהוגשה לבית הדין למשמעת.

 

ו.   ראש העירייה הוא שקיבל ביום 7.12.09 את ההחלטה להשעות את המבקש לארבעים וחמישה ימים וביום 21.12.09 החליט להותיר את ההשעיה על כנה.

 

9.      העובדה שראש העירייה הוא שהגיש את התלונה למשטרה בגין איומים כלפיו, הוא שהגיש את הקובלנות בגין התנהגות בלתי הולמת כלפיו, הוא שמינה את חוקר המשמעת בעניינו של המבקש והוא נשוא ההתנהגות הבלתי הולמת של המבקש כמפורט בתובענה המשמעתית, אמנם אין בה כדי לפסול א-פריורי את החלטת ההשעיה, אולם אין ספק כי יש בה כדי לחייב בדיקה קפדנית ודקדקנית יותר של השיקולים העומדים בבסיסה, באשר היא מעלה חשש, ולו לכאורה, להיותו של הגורם המשעה צד מעוניין ובעל דעה מוקדמת בעניין נחיצות השעייתו של המבקש.

 

10.    בעניין ע"ע 151/05 טולדנו נ' עיריית נצרת עילית (2007) נדונה שאלת ניגוד עניינים בין תפקידה של היועצת המשפטית לעיריה כתובעת החתומה על כתבי התובענה שהוגשו כנגד העובד באותו מקרה, לבין היותה אחת מבין שלושת חברי ועדת השימוע, אשר מסרו את המלצתם לראש העירייה, להשעות את העובד מתפקידו.

 

וכך קבע בית הדין הארצי באותו עניין:

"הרכב פסול של ועדת השימוע - בפעולתה כתובעת החתומה על כתב האישום, הפכה היועצת המשפטית ל"צד בעניין" בעל הערכה לגופו של עניין בדבר סיכויי הרשעתו של המערער. כתוצאה מכך, הפכה להיות אף צד מעוניין ובעל דעה מוקדמת לעניין נחיצות השעייתו של המערער [השוו: דב"ע נז/ 3-147 אברהם פרץ -יוסף כהן, פד"ע ל 346, 358].

כאחת מבין שלושת חברי ועדת השימוע, פעלה היועצת המשפטית בעירוב תחומים של סמכויותיה ובניגוד אינטרסים מובהק. בכך נגרמה פגיעה ממשית של מראית פני הצדק, המהווה פגם של ממש בהמלצתה של ועדת השימוע, עליה התבסס ראש העירייה בהחלטתו להשעות את המערער מעבודתו בעירייה". 

 

ובענייננו אמורים הדברים מקל וחומר, בהיות ראש העירייה הגורם שקיבל את החלטת ההשעיה בעצמו (ולא כאחד משלושת חברי ועדת שימוע לקראת השעיה, כפי שהיה בעניין טולדנו).

 

11.    ראוי איפוא לבחון בהקפדה יתירה את ההחלטה והאם עומדת היא, ולו לכאורה, במתחם הסבירות ואף המידתיות.

 

בהקשר זה יש לזכור כי מטרת ההשעיה מכח סעיף 47 לחוק המשמעת אינה עונשית כלל ועיקר, אלא הגנתית, במובן זה שמטרתה להגן על הציבור ועל מקום העבודה והמשמעת בשירות הציבורי.

 

מטיבו של הליך ההשעיה שהוא אינו מתקיים בחלל ריק, אלא שתכליתו לאזן בין האינטרס הציבורי של הגנה על אמון הציבור במערכת והגנה על המשמעת מחד לבין האינטרס של העובד, שטרם הוכחה אשמתו, על רקע נסיבותיו המסוימות של כל מקרה ומקרה.

 

בית הדין הארצי היטיב לסכם את האינטרסים המנוגדים המונחים על הכף בעניין טולדנו:

"השעיית עובד מתפקידו מצמיחה שתי מערכות אינטרסים העומדות זו כנגד זו: מחד גיסא, נועד הליך ההשעיה לשרת את האינטרס הציבורי ואת האינטרס של מקום העבודה, לשמור על שמם הטוב, ועל אמון הציבור "במערכת בה הועסק העובד ובמערכת השרות הציבורי בכללותה". מאידך גיסא, ניצב האינטרס הלגיטימי של העובד להסיר מעליו רבב שדבק בו בעקבות ההשעיה, להגן על כבודו, על שמו הטוב, על המוניטין ועל מעמדו במקום העבודה".

 

 

 

 

 

         באשר לאמות המידה הראויות להשעית עובד ניתן ללמוד מסעיף 48 לחוק שירות המדינה (משמעת) שזו לשונו:

 

           "היה לשר יסוד סביר להניח כי עובד המדינה, ביודעין, מעל בתפקידו או השתמש בו לרעה, או שהפר המשמעת הפרה זדונית וחמורה, או עבר עבירה פלילית שיש עמה קלון, והיה השר סבור כי המשך עבודתו של העובד יביא לפגיעה חמורה בשירות המדינה, רשאי הוא להשעותו לתקופה..."

 

לאחר בחינת כלל העדויות והראיות שהובאו בשלב לכאורי זה, לא שוכנענו כי אמות מידה אלו מתקיימות בעניינו של המבקש.

 

12.    כעולה מהקובלנות, מדו"ח החוקר המשמעתי ומהתובענה המשמעתית שהוגשה, הטענות שהועלו כנגד המבקש עניינן באמירות שאמר בגנות ראש העירייה, בהרמת קול על ראש העירייה, בהשמצת ראש העירייה במסגרת שיחה פרטית בבית קפה, בהזכרת השר לשעבר הירשזון בהקשר של ראש העירייה, בכינוי ראש העירייה בכינויי גנאי באוזני ממלא מקומו ובהתפרצות כלפי ראש העירייה במהלך דיון בבית הדין וכינויו "שקרן".

 

הטענות בדבר איומים לכאורה כלפי ראש העירייה הועלו במסגרת התלונה למשטרה. הצדדים חלוקים באם המבקש הוזהר על ידי המשטרה בגין הגשת התלונה אם לאו, אולם אין חולק כי המשטרה החליטה לגנוז את התלונה. בעובדה שהמשטרה החליטה לגנוז את התלונה יש כדי להוות, ולו לכאורה, ראייה לכך שהטענות כנגד המבקש בדבר איומים כלפי ראש העירייה לא בוססו במישור הפלילי.

 

יתרה מכך, גם מעדותו של ראש העירייה עצמו עולה כי המבקש לא איים עליו באופן ישיר אלא כי "הובא לידיעתו" כי המבקש מאיים עליו (סעיפים 12-14 לתצהירו) ואף מנכ"ל העירייה ציין במסגרת השימוע שקיים למבקש ביום 14.7.09 כי "זה לא איום פיסי או איום שמסכן את ראש העיר" (ר' נספח ח' לבקשה).

 

13.  אין כמובן בדברינו אלו כדי להקל ראש בחומרת הדברים והמעשים הנטענים כנגד המבקש, אולם שמקומן של טענות אלו להתברר במסגרת ההליך המשמעתי. היה ויוכח בפני בית הדין למשמעת כי הטענות מבוססות – ברי כי בית הדין יהא מוסמך לקבל כל החלטה באשר לענישה המשמעתית על פי פקודת העיריות, לרבות המשך העסקתו.

 

14.    באשר ליתר הטענות שהועלו כנגד המבקש בדבר דיבור לא ראוי כלפי ראש העירייה, הרי שאם יוכח במסגרת ההליך המשמעתי כי יש בהן ממש, ודאי שתישקל נקיטת סנקציה משמעתית ראוייה לשם שמירה על תדמיתה ושמה הטוב של העירייה ושמירה על אמון הציבור במערכת הציבורית. עם זאת, כל עוד לא התקבלה הכרעה במסגרת ההליך המשמעתי בדבר נכונות הטענות, הרי שהנזק שייגרם למבקש בהשעייתו גדול מהנזק שייגרם לעירייה ולתדמיתה באם ימשיך בעבודתו עד לקבלת הכרעת בית הדין למשמעת בעניינו.

 

15.    יש לזכור עוד כי להחלטה בדבר השעיתו של עובד יש תוצאות כלכליות ואישיות קשות. בשל תוצאותיה הקשות של ההשעיה חייב ראש הרשות המקומית, בטרם החלטתו על השעית העובד, אף אם סבור הוא שאין להשאירו בתפקידו, לשקול האם ניתן להעביר את העובד למשרה אחרת לפי סעיף 47(ו) לחוק (ר' גם תב"ע (נצרת) נה/30-14 זידאן נ' המועצה המקומית כפר מנדא, 1995).

 

בענייננו אין כל ראיה, ולו לכאורה, לפיה ראש העירייה שקל את אפשרות העברתו של המבקש למשרה אחרת, או סנקציה אחרת בעלת תוצאות קלות יותר. בכך נפל, לכאורה, פגם בהליך ההשעיה, באשר לא נשקלה אפשרות של סנקציה מידתית יותר.

 

16.    אין בעובדה ששכרו של המבקש ימשיך להשתלם לו כדי לשנות ממסקנתנו דלעיל.

 

הלכה היא כי זכות העובד לעבוד אין מיצויה רק בכסף.

 

יפים לענין זה דבריה של כב' סגנית הנשיא (בדימוס) הש' ברק בע"ע 359/99 לוין נ' רשות השידור (2000):

 

"הזכות לעבוד היא זכות העומדת בנפרד מהזכות להשתכר בכבוד. שתי זכויות אלו עומדות זו לצדה של זו ואין האחת ממעיטה מרעותה. שתיהן הן זכויות חברתיות הכלולות בחוקות בהן יש פרק על זכויות חברתיות. שעה שהזכות להשתכר, לקיום מינימלי, עשויה לבוא על פתרונה על ידי כללים סוציאליים כמו דמי אבטלה והבטחת הכנסה, אין ההטבות הסוציאליות מרפאות פגיעה בזכות לעבוד. לעובד זכות מעין קניינית לעבודה. יש לו הזכות לא רק להשתכר בכבוד אלא גם ליהנות מהעבודה, לעסוק במה שהוא מיומן בו, לעסוק במלאכה ולא ללכת בטל".

 

17.  כל האמור לעיל נכון שבעתיים בשים לב לכך שהמבקש מכהן כיו"ר ועד העובדים.

 

       אמנם, במסגרת בקשת צד בסכסוך קיבוצי שנדונה בחודשים האחרונים בפני בית דין זה (מותב בראשות כב' השופטת רות), במסגרתה העלתה ההסתדרות כנגד העירייה טענות דומות בדבר פגיעה בחופש ההתארגנות של העובדים והתנכלות ליו"ר ועד העובדים על רקע פעילותו לטובת העובדים, לא שוכנע בית הדין בקשר שבין הגשת התלונה במשטרה על ראש העיר ואף הליכי השימוע בנושא ההשעיה לבין תפקידו של המבקש כיו"ר ועד העובדים.

 

וכך נקבע:

"נוכח האמור לעיל, הרושם המתקבל הוא – כי ההליכים שננקטו ביחס ליו"ר הוועד - ובכלל זאת הגשת התלונה במשטרה על-ידי ראש העירייה, כמו גם הליכי השימוע בנושא ההשעיה - אינם קשורים כלל ועיקר לתפקידו כיו"ר ועד העובדים או לפועלו עבור זכויות העובדים והם אינם אלא תגובה להתבטאויות בוטות ומשפילות מצד יו"ר ועד העובדים כלפי ראש העירייה. זאת, תוך נסיון לערער על סמכותו של ראש העירייה וכנקמה על החלטתו של ראש העירייה, אשר אסר על מר צמח להמשיך בפעילות של אימון קבוצת הכדורגל בד בבד עם עבודתו בעירייה." (ס"ק 558/09 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' עיריית רמת השרון (פסק דין מיום 30.12.09, סעיף 21 לפסק הדין).

 

עם זאת, לא ניתן להתעלם מעדותו של ראש העירייה בפנינו וממנה עלה בבירור כי למבקש, כמו גם לעובדים אחרים בעירייה שלא התייצבו להרמת הכוסית בראש השנה על פי הוראת ועד העובדים, לא הותר להשתתף בטיול שאורגן מטעם העירייה ובכך יצרה העירייה אבחנה פסולה לכאורה בין עובדים ששמעו להוראת ועד העובדים, לבין העובדים שלא עשו כך.

 

לפיכך והגם שבשלב לכאורי זה לא ביססה ההסתדרות ראיות בדבר סכסוך עבודה פתוח העומד על הפרק, סברנו כי היה בהתנהלות העירייה בנוגע לטיול שאורגן מטעמה, משום נסיון התערבות לכאורה בפעילות אירגון העובדים ואפליה לא עניינית של העובדים שנשמעו להוראות הועד, אף אם אלו לא נשאו חן בעיני ראש העירייה.

 

18.  משמדובר ביו"ר ועד העובדים, שומה על העירייה והעומד בראשה לנקוט משנה זהירות בקבלת החלטה על השעייתו עוד בטרם התבררו הטענות המיוחסות לו בפני בית הדין למשמעת, ולו בשל השפעת השעיית יו"ר הועד על פעילות ארגון העובדים בפרט ועל מרקם יחסי העבודה בעירייה בכלל. 

 

       בנסיבות בהן לא בוסס לכאורה הנזק הצפוי לתושבי העיר כתוצאה מאי-השעיית המבקש או הנזק ביחידה בה מועסק המבקש, עולה חשש לכאורה כי עיקר הנזק אליו מכוון ראש העירייה הוא הנזק הצפוי, שמא, מפעילותו של המבקש כיו"ר הועד. זהו שיקול שאינו לגיטימי בשקילת השעייתו של המבקש.

 

       יוטעם עוד כי ככל שנפל, שמא, בפעילותו של המבקש כיו"ר ועד עובדים טעם לפגם בעירוב ענייניו האישיים עם תפקידו הציבורי (כפי שנטען למעשה על ידי המשיבים), חזקה על ההסתדרות, כארגון העובדים היציג, שתנקוט בפעולות הנדרשות לבירור טענות מסוג זה, על פי חוקתה.

כך או כך, המשיבים אינם רשאים להתערב בפעילות ארגון העובדים, וודאי וודאי שלא להפלות לרעה עובדים רק מעצם כך שנשמעו להוראות ועד העובדים.

 

 

19.  נשוב ונדגיש כי אין בכל האמור לעיל כדי להמעיט כהוא זה מחומרת המעשים המיוחסים על ידי העירייה למבקש, מעשים אשר אם יוכחו, מעלים התנהלות שאין הדעת סובלת לגבי עובד עירייה בכלל ויו"ר ועד העובדים בפרט.

 

אלא שדווקא בשל אופיים של המעשים הנטענים, מן הראוי שיתבררו בפני הערכאה המוסמכת לכך ולא ינקט הליך השעיה, אשר לכאורה אינו מידתי בנסיבות העניין.

 

הבקשה להוצאת תמלילים מתיק בית הדין

 

20.    לאחר שעיינו בבקשה החוזרת להוצאת התמלילים (בקשה מיום 28.12.09) ובתגובה לה, לא מצאנו לנכון לשנות מהחלטתנו מיום 23.12.09 ואין אנו נעתרים לבקשה בשלב לכאורי זה של הדיון.

 

         המשיבים יוכלו לשוב ולהעלות טענותיהם לגבי התמלילים במסגרת התיק העיקרי.

 

סוף דבר

 

21.    הבקשות לסעדים זמניים – מתקבלות. בהתאם לכך אנו מורים בצו זמני על ביטולה של החלטת ההשעיה נשוא הבקשות וזאת עד להכרעה בהליך העיקרי וכפוף לתוצאותיו.

 

המשיבים ישיבו לאלתר את המבקש לתפקידו כמנהל סיירת מוקד 106 ומקלטי חירום על כל סמכויותיו וזכויותיו, תוך תשלום משכורתו המלאה לתקופת ההשעיה.

 

כמו כן מורים אנו למשיבים להמנע מכל הפרעה למבקש במילוי תפקידו הרגיל ובמילוי פעילותו כיו"ר ועד העובדים, לרבות מתן אפשרות גישה וכניסה לחדרו.

 

 

 

 

 

22.    נקבע לתזכורת בפני ראש המותב במעמד ב"כ הצדדים לשם קביעת אופן המשך ההליך העיקרי, ליום 22.2.10 בשעה 14:30.

 

23.    הוצאות הבקשה יפסקו בסיום ההליך העיקרי.

 

 

 

ניתן היום 26.1.10 בהעדר הצדדים.

 

 

 

קלדנית: צביה אברהם