ד"ר חיים משגב

הזכות למחאה היא זכות שכל חברה חופשית צריכה לכבד. היא חלק מן הזכות הרחבה יותר, שאין בילתה,  לחופש הביטוי. היא מקובלת  בכל מדינות אירופה – ולא רק במדינות המערב. למעשה בכל העולם, להוציא מדינות כמו איראן, לא ידוע על ממשלות שאינן רואות במפגינים חלק מאורחות החיים הלגיטימיים. גם החלטות שהתקבלו, לכאורה, בידי ממשל שנבחר כחוק. בבחירות חופשיות, מותר לחלוק על חוקיותן. למעשה, כל משטר דמוקראטי אמור להתיר לאזרחיו לחלוק על הכרעותיו. רק משטרים טוטאליטאריים, הנשענים על כוחות אפלים,  אינם מרשים לאזרחים לממש את זכותם להפגין. זה קרה בכיכר טיינאנמן  בסין – וזה קורה עכשיו, למרבה הצער,  גם במחוזותינו.

לא בגלל שיש משהו לא לגיטימי, או לא מוסרי, או לא אמיתי,  בהפגנות של המתיישבים ביהודה ובשומרון, אלא  מכיוון שאצלנו התפתחה נורמה לא-בריאה הרואה בכל מי שמפגין כנגד החלטות של הממשלה, גם אם אלה התקבלו, לדעת רבים,  בדרך מעוותת, הסותרת התחייבויות מעין-חוזיות שנתנו לפני הבחירות, מעין קריאת תיגר על שלטון החוק. אין דבר כזה בשום מקום בעולם הנאור. המחאה איננה בבחינת  קריאת תיגר על הזכות של הממשלה להחליט במסגרת החוק את מה שהיא רוצה בו, אלא חלק  מאורח החיים הדמוקראטי.. המחאה היא חלק מהזכות לחופש הביטוי. ואת הזכות הזאת אסור לחנוק בידי שוטרים הלבושים בשחור. יותר מדי זיכרונות רעים מעוררים  ברבים מאיתנו מחזיקי האלות או הרוכבים על סוסים – ולכן האיפוק צריך להיות 'שם המשחק'.

יחד עם זאת, צריך גם לזכור שאין מחאות שקטות. המחאות בכל העולם הן מחאות קולניות והן מלוות בהתנגדות  פסיבית, בדרך כלל, של המפגינים, מה שמוביל לריטואל כמעט קבוע. עימותים עם מה שמכונה 'כוחות הביטחון'. השלטון המרכזי פשוט לא אוהב את מי שמבקש לקעקע את שלטונו.  אולם זה כל היופי  שבמשטר הדמוקראטי. האוטונומיה שיש לאזרח לבחור בדרך שבה הוא מבקש למחות – ולשלם אחר כך את המחיר.

אינני יודע מה חושב עכשיו לעצמו ראש הממשלה כאשר הוא צופה בנערות צעירות שנגררות בידי גברים מגודלים אבל דבר אחד אסור לו להגיד: 'מה שרואים מפה, מלשכת ראש הממשלה, לא רואים מספסלי האופוזיציה. אלה דברי הבל שרק מנהיג ללא עמוד שדרה. יכול לומר אותם. ומדינת ישראל, הציונית, היהודית, הדמוקראטית, לא יכולה להרשות לעצמה ראשי ממשלה מן הסוג הזה. טראומת  ההתנתקות מגוש קטיף ומצפון השומרון עוד מלווה רבים, ומי שלא הבין בעת שהיה באופוזיציה את מה שהוא מבין עכשיו שיחזור הביתה. במטבח חם – ולכן אין להתיר לשם כניסה של מי שלא סובל את החום.

אבל לבוא עכשיו למפגינים שממלאים פונקציה שאין נעלה ממנה בכל מדינה חופשית ולומר להם שהם מסכנים את המשטר הדמוקראטי, או פוגעים בשלטון החוק, זאת פשוט נבלה. בנימין נתניהו צריך לחיות עם ההחלטה שהוא קיבל ולדעת להתמודד עם גלי  המחאה שהיא הולידה, תוך שהוא צריך להביא בחשבון שלא מן הנמנע  שהיא אף תביא לקץ שלטונו.

זה קרה בהרבה מקומות – וזה יכול לקרות גם כאן. זאת היא התכלית של המחאה העממית וזה הוא, למעשה כלי הנשק היחיד שיש בידי האזרחים. אחרת, מה הטעם בקיומו של המשטר הדמוקראטי.