עו"ד דר' חיים משגב

ב- 17.10.08 בשלוש לפנות בוקר, פגע רכב במיטל ארונסון ז"ל, וגרם למותה, ופגע בחברתה שהלכה לידה, מלי יזדי וגרם לפציעתה הקשה. לאחר חקירה הסתבר כי ברכב ישבו בעת הפגיעה שניים בלבד, שהם שני הנאשמים.

בעקבות החקירה גיבשה התביעה עמדה שמאמצת את גרסתו של הנאשם 1, שי סימון, שלפיה בעת הפגיעה נהג ימיני ברכב, למרות שסימון נהג קודם לכן ברכב, אולם לטענתו התחלף עם ימיני בנהיגה. כתב האישום ייחס לנאשם ימיני את הנהיגה, ולנאשם סימון עבירות המתייחסות לכך.

לאחר סיום פרשת התביעה, העיד סימון בח.ר. וסיים את ח.נ. ע"י ב"כ של ימיני.

לפני תחילת הח.נ. ע"י התביעה, הגיש התובע בקשה לתקן את כתב האישום באופן שהנהיגה תיוחס לסימון דווקא ולא לימיני, זאת לאור הראיות.

הסמכות לתיקון כתב האישום מחולקת לשלבים.

על פי סע' 91 לחסד"פ כל עוד לא התחיל המשפט, רשאי התובע לתקן את כתב האישום ולביהמ"ש אין כל שיקול דעת בענין זה.
על פי סע' 92 לחסד"פ, לאחר תחילת המשפט, רשאי ביהמ"ש לתקן את כתב האישום כבקשת התובע, אף שמובן שאינו חייב לעשות כן.

כאשר מדובר בבקשה לתיקון כתב אישום לאחר תחילת משפט, יש לבדוק את השלב שבו מצוי המשפט, כדי לקבוע מי מוסמך לתקן את כתב האישום, שכן כל עוד המשפט בראשיתו ובמהלכו, הסמכות לתיקון כתב האישום מסורה לתובע, הבקי בכל חומר הראיות, בניגוד לביהמ"ש שבשלב זה אינו מכיר את כל החומר, ואינו יודע מה סיבת הבקשה לתיקון כתב האישום ע"י התביעה. ככל שמתקדם מהלך המשפט, שיקול הדעת לתיקון כתב האישום מתחלק בין התביעה לבין ביהמ"ש, ככל שמגיע שלב הראיות לסיומו, עובר שיקול הדעת מהתביעה לביהמ"ש.

בשלב הנוכחי שבו מתבקש התיקון הוא לאחר סיום פרשת התביעה, לאחר שהתובע הגיש כבר את מלוא חומר הראיות.

בשלב הזה, אין לתובע כל עדיפות על ביהמ"ש, מבחינת שיקול הדעת לתיקון כתב האישום, שכן , בעוד שבראשית המשפט, התובע מכיר את חומר הראיות וביהמ"ש אינו מכירו, לעומת זאת בשלב האחרון, ביהמ"ש מכיר את הראיות, לא פחות טוב מהתובע.

כבר בפתיחת המשפט הצהירה התביעה כי למרות שהיא מייחסת את הנהיגה לימיני, היא מודיעה מראש כי אם יסתבר במהלך שמיעת הראיות שימיני לא נהג, אלא דווקא סימון, היא תבקש להרשיע את סימון בנהיגה, כך שכבר מתחילת המשפט, ידע סימון כי הוא צפוי להרשעה בנהיגה, ולפיכך עליו לנהל הגנתו בהתאם.

בתיק זה ישבו ברכב שניים בלבד. אילו היה מדובר ברכב בלתי מזוהה, שפגע בהולכות רגל בלא שידוע מי נהג, ואין כל

ראיה לפני הפגיעה או אחריה, היה עלול להיווצר מצב שבו גם אם ברכב ישבו שניים בלבד, ושניהם שותקים או ששניהם מטילים את האחריות אחד על רעהו, ביהמ"ש לא היה יכול לקבוע עמדה מי נהג, והיה נאלץ לזכות את שני יושבי הרכב מביצוע הנהיגה.
במקרה הנוכחי, המצב שונה: אין חולק שבתחילת הנהיגה ישב סימון במושב הנהג ועל כן, אם אין דבר נוסף המפסיק את רצף הנהיגה, חזקה היא כי סימון הוא שנהג. אלא שסימון טוען שבמהלך הנהיגה התחלף עם ימיני, כך שברגע הפגיעה, ימיני נהג.
במהלך הדיונים הבהרתי שוב ושוב, כי בכוונת ביהמ"ש להגיע לקביעה עובדתית מי מהשניים נהג, על פי הראיות.

אילו הגישה התביעה שני כתבי אישום נפרדים, האחד כנגד סימון והשני כנגד ימיני, עלול היה להיווצר מצב לא תקין עובדתית, אך אפשרי משפטית, שביהמ"ש הדן בעניינו של ימיני יקבע כי אין די בראיות כדי לקבוע שנהג ויזכה אותו, ואילו ביהמ"ש הדן בעניינו של סימון, יקבע שהראיות האוביקטיביות יש בהן לכאורה כדי להטיל ספק בשאלה אם סימון נהג, וכך גם סימון יזוכה. מצב זה כאמור לא תקין עובדתית, אך אפשרי ויכול להתקיים במציאות המשפטית.

לפיכך, טוב עשתה התביעה שהגישה את כתב האישום במאוחד כנגד שני הנאשמים, שכן ברור שאחד מהשניים נהג, ותפקיד ביהמ"ש הוא למצוא על פי העובדות מיהו שנהג.

לא מן הנמנע שעדותו של סימון תמצא בלתי מהימנה והתובע הבהיר כבר מראש כי על סימון לצפות לאפשרות הרשעה בנהיגה, ולפיכך עליו לנהל את הגנתו בהתאם. לאור זאת, לא היה צורך מצד התביעה בתיקון כתב האישום, שכן סימון הועמד כבר מראש על אפשרות של בקשת התביעה להרשיעו כאילו תוקן כבר כתב האישום.

יש לזכור שלעומת גרסתו של סימון שבשלב זה לא ידוע אם תתקבל או לא, צריכה להישמע גם גרסתו של ימיני, שכן מהחקירה עצמה לא ברור מה הוא מתכוון להגיד. לא יהיה זה נכון לתקן כבר עתה את כתב האישום, באופן שיטיל את הנהיגה על סימון, לפני שימיני העיד וגרסתו תיבדק, ע"מ לשלול את האפשרות שהוא נהג.

תיקון כתב האישום עתה, ישלול את האפשרות מביהמ"ש לקבוע את מה שהצהיר במהלך הדיונים כי בכוונתו לקבוע מי נהג.
אם יתוקן כתב האישום היום, לא ניתן יהיה לדון בשאלה אם ימיני נהג, שכן לאחר שהסתיימה שמיעת כל הראיות, כתב האישום החדש אינו מאפשר לביהמ"ש להסתמך על סע' 184 בעניינו של ימיני.

כך עלול להיווצר מצב שבו מראש יקבע, עקב תיקון כתב האישום, וגם אם לא במפורש, כי ימיני לא נהג, לעומת זאת, עלול ביהמ"ש להגיע למצב שבו על פי הראיות לא ניתן יהיה לקבוע שסימון נהג, וכך ימצא ביהמ"ש במצב אבסורדי בו לא יוכל לקבוע מי מהשניים נהג, למרות שכל הכלים נמצאים כבר בידיו, לאחר שישמע גם את גרסתו של ימיני ויוכל לדון במכלול הראיות.

כפי שהצהרתי חזור והצהר, בכוונתי לקבוע מי מהשניים נהג.

תיקון כתב האישום היום ישלול מביהמ"ש את האפשרות לקבוע מי נהג.

לימיני אין זכות מוקנית לתיקון כתב האישום, ולכן אינו יכול לטעון כי נגרם לו עוול או נזק משפטי, שכן הוא מנהל את הגנתו על פי כתב האישום המקורי.

לעומת זאת, התביעה תהיה רשאית לדרוש כי ביהמ"ש יקבע שסימון נהג על פי הראיות, גם על פי כתב האישום המקורי, ולא תהיה מנועה מלעשות כן גם ללא תיקון כתב האישום.

כוונת בקשת התביעה לשלול מביהמ"ש את שיקול הדעת להגיע למסקנה נכונה וצודקת.

כאמור ברכב נהגו שניים, אחד מהם גרם למוות של אחת ושל פציעה קשה של השניה. תפקידו של ביהמ"ש הוא לקבוע את האמת העובדתית ואת האמת המשפטית ועל כן אין בכוונתי לוותר על שיקול הדעת המסור לי לקבוע את העובדות כפי שחובתי לעשות, רק משום שכתב האישום יתוקן בשלב מאוחר זה של המשפט.

סעיף 92 לחסד"פ קובע כי ביהמ"ש רשאי לתקן את כתב האישום ומובן שאינו חייב בכך.

כפי שפירטתי, קבלת הבקשה תפגע בשיקול דעת ביהמ"ש, ובענין השלב בו מתבקש תיקון כתב האישום אין עדיפות לשיקול דעת התביעה על פני שיקול הדעת המסור לביהמ"ש, ועל כן אני דוחה את הבקשה ומסרב לתקן את כתב האישום.

המשפט ימשך על פי כתב האישום המקורי, התובע רשאי לחקור את סימון כעד בלתי מהימן ע"מ להביא לקביעה שהוא נהג, כפי שהוצהר בתחילת המשפט, וימיני יפרוש הגנתו ע"מ שתהיה בפני ביהמ"ש.

כאמור, אין מקום לתיקון כתב האישום כל עוד לא נשמעה גרסתו של היושב השני ברכב.

העולה מכל האמור הוא שהבקשה לתיקון כתב האישום נדחית.

ניתנה היום, כ"ג בתמוז, תשס"ט (15/07/2009), במעמד הצדדים.

תפ 08 / 40238 מדינת ישראל נ' סימון שי [פדאור (לא פורסם) 09 (19) 434], עמוד 1-3

ראשי • אודות • מאמרים • כתבות • פסקי דין • מאמרים אקדמיים • בלוגים • ציונות לתמיד • סאטירה פוליטית • ספרים • מכתבים • כנסים • מה עכשיו • החיים בצהוב • חדשות מחלקה ראשונה • ערוץ 7 • מקור ראשון • NEWS 1 • מעריב • Y - NET • כללי • האומה, במה למחשבה לאומית • עיתון חדשות • גלי ישראל • צרו קשר