ד"ר חיים משגב

השופט משה דרורי איננו זקוק להגנתי.  הוא איש חכם ורגיש ופסקי הדין שלו זכו, לא אחת, להתייחסויות מאוד מחמיאות. מצאתי אחת מהן, למשל, במאמר שפורסם בביטאון היוקרתי 'רפואה ומשפט'. שמו של המאמר 'המומחה הנאות' וכתב אותו  עורך הביטאון  פרופ' אברהם  סהר.  ההתייחסות שם לפסק דין שכתב השופט משה דרורי פשוט מעוררת השתאות. מצאתי התייחסות לפסק הדין, נשוא הסערה הציבורית, בין השאר,  גם בעבודה סמינריונית שכתבו שתי עורכות דין  באוניברסיטת בר אילן. שם העבודה 'התנצלות בגישור' והיא נכתבה במסגרת סמינריון ששמו 'תורת משפט טיפולית' בהנחייתה של ד"ר מיכל אלברשטיין.

מצאתי גם שהשופט משה דרורי פרסם לא מעט מאמרים וספרי משפט ושפסקי הדין שלו, הגם שלעתים הם ארוכים וקצת מייגעים לקריאה, זוכים להערכה רבה בקרב הקהילייה המשפטית. לא אחת אף מצאתי שבבית המשפט  העליון הייתה הפנייה לספריו של השופט משה דרורי או למאמריו.

אז למה בכול זאת יצא הקצף על האיש העדין  הזה, המתחשב, שנושא זכויות יסוד של היחיד כה קרוב לליבו,  הפונה באדיבות אין-קץ לבאים בפתח אולמו ? כלום די בכך  ששלושה אנשי ימין – שאחד מהם פרש בינתיים מהמלצתו מאימתה של התקשורת -  בוועדה לבחירת שופטים המליצו עליו לכהונה בבית המשפט העליון כדי שגל של הכפשות לא-מבוססות יטביע את מועמדותו? האם רק למגזר אחד בחברה הישראלית יש את הזכות להמליץ על מועמדים לפרסים או לתפקידים מפנקים?  האם לא הגיעה השעה  שמישהו יזעזע סוף-סוף את שליטתה של האליטה-בשם-עצמה שעוסקת כל הזמן ברדידותה ובמאבקיה  הפנימיים וברצונה לשלוט במוקדי הכוח חרף נסיגתה הדרמטית בקלפיות?

עוצמת 'העליהום' על השופט משה דרורי  צריכה לעורר בכל אחד מחשבות  נוגות ביותר. הפכנו לחברה רדודת-רוח, לא יפה, לא מכבדת את הטובים בבניה, כעוסה ולא נעימה. השנאה לאחר הפכה כמעט לטבע שני בחלקים שונים של הציבור – בעיקר אצל אלה שלא יכולים להשלים עם המהפכים התרבותיים שמלווים את חיינו בכל תחום ותחום. שמעתי, למשל, לא אחת , טרוניות על כך שיש יותר מדי 'דתיים' בקורסי הקצינים בצה"ל. בקרוב מאוד, כנראה, תעלה מחאה על שבבית המשפט העליון יש יותר מדי חובשי-כיפות ושאסור למי  שמתגורר מעבר ל'קו הירוק' הקדוש לשאת במשרה ציבורית כלשהי.

באחת: השופט משה דרורי לא חטא במאומה. החלטתו שלא להרשיע צעיר ללא עבר פלילי, בראשית דרכו בחיים, התבססה , בראש ובראשונה, על המלצתו של שירות המבחן. החלטות כאלה ניתנות לעשרות בכול בתי המשפט כמעט מדי יום ביומו – ואיש לא רואה בהן פסול. גם העובדה שהנפגעת פוצתה בסכום של עשרת אלפים שקלים בהחלטתו של השופט  דרורי נעלמה באורח פלא מדברי המקטרגים.  הליך 'הגישור' שקיים השופט משה דרורי באולמו בין המתלוננת  לבין הנאשם בוודאי היה צריך לזכות לשבחים מכל עבר  - ולא לשורה של גינויים מתחסדים. כוונתו של השופט משה דרורי בוודאי הייתה טובה וניכר היה מתוך ניסוח הדברים שהשופט משה דרורי מבקש להראות  שהכול שווים בפניו.

אינני יודע כיצד יכריע בית המשפט העליון בערעור שהגישה פרקליטות המדינה, מהלך לא-לגמרי נאות, לטעמי, שייתכן שהוא אף ניזון משיקולים זרים, אבל בדבר אחד אני בטוח:  לא ייבחר לבית המשפט העליון, לא בסבב  הזה, שופט ראוי יותר, מכול בחינה שהיא, מן השופט משה דרורי.

http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/8379