בבית הדין הצבאי לערעורים

בפני:

בעניין:

סמ"ר אלכסיי שרנדוב - המערער (ע"י ב"כ, עו"ד חיים משגב)

נ ג ד

התובע הצבאי הראשי - המשיב (ע"י ב"כ, רס"ן בת אל ארז-לוינסקי)

ערעור על פסק דין של בית הדין הצבאי המחוזי במחוז שיפוטי הצפון שניתן בתיק צפ/9/09 (רס"ן טלי פריד – אב"ד; רס"ן דיאב חיטאר – שופט; רס"ן לירז ביטון – שופטת) בתאריך 5/4/2009. הערעור (חומרת העונש) התקבל.

פסק דין

1. המערער, סמ"ר אלכסיי שרנדוב, הורשע בבית הדין קמא, על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בעבֵרה של אי קיום הוראות המחייבות בצבא, לפי סעיף 133(א)(1) לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955. בית הדין קמא השית על המערער עונש של 35 ימי מאסר לריצוי בדרך של עבודה צבאית, 2 חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים, שלא יעבור עבֵרה של שימוש בלתי חוקי בנשק, והורדה לדרגת טוראי.

2. העובדות העומדות ביסוד הרשעתו של המערער, שבהן הודה הוא כאמור, פורטו בגזר דינו של בית הדין קמא –

"ביום שקדם לאירוע נשוא כתב האישום, תודרכו מספר מחלקות להיכנס ל'נוהל 112', היינו נוהל לפיו החיילים מסתובבים עם הנשק כשהמחסניות בתוכו והנשק נמצא במצב 'נצור', כאשר חיילי המחלקה אליה משתייך הנאשם תודרכו, כי הם צפויים להיכנס לנוהל זה.

ביום הרלוונטי, 2.10.07, חשב הנאשם בטעות כי הוחל על מחלקתו נוהל 112 ולכן הכניס את המחסנית לנשק.

במהלך היום השאיר הנאשם את הנשק באוהל, על המיטה, כשהמחסנית במצב של 'הכנס'.

בשעות הערב, לאחר שחזר מפעילות מבצעית, ניקה הנאשם את נשקו מסוג 'נגב' והחליט בנוסף לנקות גם את נשקו האישי מסוג M-4, אותו כינה באמרתו 'צעצוע' ולא ייחס לו חשיבות עליונה, שכן נשק זה שימש אותו אך ורק ביציאה לביתו, שכן במהלך פעילות נשא הנאשם, בהיותו מקלען, את הנגב.

הנאשם הוציא את המחסנית מהנשק, שם את הנשק על שולחן, הלך לשירותים, דיבר עם אנשים ועישן סיגריה, כאשר בזמן זה נותר הנשק ללא השגחה.

לאחר מכן, ביקש הנאשם לפרוק את הנשק, התיישב על כסא נמוך, החזיק את הנשק בזווית של 45-60 מעלות, כשהוא מכוון לרכב מסוג 'האמר', שעמד במרחק של חמישה מטרים ממנו.

הנאשם דרך את הנשק פעמיים, העביר את הנצרה ל'בודדת' ונקר, מבלי לבדוק כראוי את בית הבליעה וללא אישור קצין.

כתוצאה ממעשיו נפלט כדור, אשר פגע בצמיג הרזרבי של ה'האמר', הכדור סטה ופגע בשלט שהוצב במקום, אזי פגעו נתזים ברגלו של סמ"ר אלכסיי אייזרמן".

כעולה מכתב האישום הובהל סמ"ר אייזרמן לבית חולים ונותח.

3. בגוזרו את העונש נתן בית הדין קמא דעתו מחד גיסא לנסיבות החומרה במעשה העבֵרה ובהן: המערער הכניס מחסנית לנשקו מבלי שקיבל הוראה לעשות כן; המערער הותיר את הנשק על המיטה ללא השגחה; ביצע פריקה ללא נוכחות קצין; ביצע פעולת פריקה בניגוד לנהלים ובישיבה על כסא נמוך; וכיוון את הנשק לעבר רכב ה"האמר". מאידך גיסא, שקל בית הדין קמא גם את הנסיבות לקולא: תרומתו של המערער במסגרת שירותו הצבאי; נסיבותיו האישיות של המערער, שהוא בן יחיד שהתנדב לשירות קרבי; השיהוי המשמעותי בהגשת כתב האישום (כחמישה עשר חודשים לאחר האירוע); העובדה כי המערער משוחרר מן השירות הצבאי מזה זמן רב; חרטתו של המערער והודאתו בהזדמנות הראשונה. בית הדין קמא ציין כי אין מדובר במעשה רשלני ממוקד אחד, אלא ברצף של מעשים שאך בנס לא הסתיימו באסון. בית הדין קמא סבור היה על כן כי יש לקבל את עתירת התביעה ולהטיל על המערער עונש מאסר שירוצה בעבודה צבאית, וכי אין זה ראוי כי בנסיבות יחזיק המערער בדרגה פיקודית.

4. המערער השיג על חומרת העונש, בכל הנוגע לרכיב ההורדה בדרגה. הסנגור טען כי הפגיעה בדרגתו של המערער תסכל את אפשרותו להתגייס ליחידה מיוחדת במשמר הגבול שאליה הוא שואף להגיע. הסנגור הדגיש את תרומתו של המערער במערך הלוחם, משך שנה וחצי מאז האירוע ועד שחרורו מן השירות, ואף לאחר מכן בתפקיד פיקודי במסגרת מבצע "עופרת יצוקה", כעולה מחוות דעתם של מפקדיו, מן השירות הסדיר ומשירות המילואים. לטענת בא כוח המערער, לא היה בהשארת הנשק על המיטה משום רשלנות שכן זה היה הנוהג ביחידת המערער ונוהג זה היה ידוע למפקדים. עוד טען הסנגור כי יש לזקוף לזכות המערער את העובדה שבכל זמן שירותו מאז האירוע, המשיך המערער לשאת נשק ולא אירעה לו כל תקלה דומה במסגרת תפקידו.

5. התביעה הצבאית מבקשת להותיר את גזר הדין בעינו. התובעת הצבאית טענה כי מעשה העבֵרה חמור ואף גרם לפציעתו של חברו ליחידה של המערער. אך בנס לא נגרמה פגיעה קשה הרבה יותר. התביעה הצבאית טענה כי המערער התרשל התרשלות שאינה מאפשרת נשיאת דרגה פיקודית. להשקפת התביעה הנסיבות לקולא נלקחו כבר בחשבון כשיוחס למערער סעיף אישום שאינו נושא רישום פלילי. התביעה הצבאית ציינה כי טענת המערער שלפיה הורדתו בדרגה תסכל את אפשרותו להשתלב ביחידה מיוחדת, לא נתמכה במסמך רשמי כלשהו.

6. הסנגור ביקש בעקבות הערותינו, להמציא מסמך אשר יפרט את ההשלכות של הורדה אפשרית בדרגה על קליטתו של המערער במשמר הגבול. אף לאחר שניתנה לו שהות לעשות כך לא עלה בידי המערער להמציא מסמך כאמור. בנסיבות אלו, נותרה עמדת התביעה בעינה ולפיה אין מקום להתערב בגזר דינו של בית הדין המחוזי.

7. כבר לפני שנות דור קבע בית דין זה אמות מידה לקביעת עונשם של חיילים אשר עושים שימוש בלתי חוקי בנשק:

"... חומרת העונש בעבירות של שימוש בלתי חוקי בנשק צריכה להיות מושפעת משניים:

א. ממידת ההתרשלות או מידת אי החוקיות של השימוש בנשק;

ב. התוצאה של המעשה הרשלני או הבלתי חוקי בנשק.

יתכנו מקרים בהם נסיבות העבירה הן חמורות אך לא הביאו לתוצאה של פגיעה באדם או ברכוש, ויתכנו מקרים בהם נסיבות העבירה הן קלות אך התוצאה הינה חמורה...

...

... מפקד בדרגת סמל שסוטה מכללי זהירות בסיסיים בקשר לטיפול בנשק, וכתוצאה מכך נפגע אדם, מן הראוי הוא שתשלל דרגתו שכן דרגה בצה"ל יש בה ביטוי לא רק למעמד של נושא הדרגה, אלא בעיקר לאחריות שמצפים ממי שנושא דרגה זאת יגלה במילוי תפקידו" (ע/369/81 סמל אסייג נ' התובע הצבאי הראשי (1981)).

באותו עניין נפלטה ירייה לאחר שהמערער ניקה את הנשק, דְּרָכוֹ ונקר בו, כשהנשק כוון כלפי חייל אחר. בית הדין קבע כי הייתה בעניין התרשלות חמורה ופציעה רצינית ועל כן התערב בגזר הדין והורה על הורדתו של המערער מדרגת סמל לדרגת טוראי.
בע/177/91 נדון עניינו של קצין בדרגת סגן אשר הדגים לחבריו בדיקה של אקדח, כשהעובדה שהאקדח טעון נשתכחה ממנו. מן האקדח נפלטה ירייה אשר פגעה בצווארו של קצין אחר וגרמה לו פציעה לא קשה. בבית הדין המחוזי הושת עליו, בין היתר, עונש של הורדה בדרגה אחת, ועל כך ערער. בית הדין הצבאי לערעורים קבע:

"הפגיעה בדרגה, בשל מעשה רשלני אינה מתחייבת מיניה וביה. בדר"כ, ננקטת ענישה זו, אם כרוך השימוש בנשק בהתנהגות שגלומים בה מרכיבים חמורים של פגיעה במשמעת, או שהשימוש נעשה לצורכי שעשוע ומשחק ... אלא שסבורים אנו כי צרכי ההרתעה הברורים והמתגברים והחיוניות שבהבהרה חד משמעית של מידת החומרה שבמעשי השימוש הרשלני בנשק, אם שימוש זה נעשה מתחילתו שלא לצורך או מתוך הפרה בוטה של נורמות זהירות בסיסיות – מחייבים שלא להמנע עוד מענישה משמעותית ומקיפה, ובכלל זה, בדרך של פגיעה בדרגה במי, שבסופו של דבר, אמור לשמש בהתנהגותו מודל לחיקוי אצל אחרים".

בית הדין לערעורים החליט להותיר את עונש ההורדה בדרגה על כנו, תוך שהוא מציין כי התחשב בכך שהמערער נותר קצין (ע/177/91 סגן מליחי נ' התובע הצבאי הראשי (1991)).

8. בענייננו, מדובר ברצף של מעשים הכרוכים בטיפול בנשק באופן בלתי זהיר ובניגוד להנחיות. הרושם שמתקבל ממכלול מעשיו של המערער, כמו גם מיחסו לרובה כ"צעצוע", הוא של זלזול בלתי נסבל בכללי הזהירות בנשק, זלזול שלמרבה הצער הביא לפליטת כדור ולפציעתו של חייל אחר. למרבה המזל, הפציעה הייתה מתונה.

9. דומה כי על פי העקרונות שהותוו בפסיקת בית דין זה, ואשר הובאו לעיל, אכן ראוי היה בנסיבות העניין, ברגיל, להשית על המערער עונש הורדה בדרגה.

10. מנגד, עומדות לזכותו של המערער כמה נסיבות משמעותיות: אין חולק על כך כי מדובר באדם נורמטיבי, ששירת שירות צבאי מלא, כלוחם ומפקד, על הצד הטוב ביותר ואשר המשיך ועשה כך, בשירות סדיר ואף לאחר שהשתחרר, גם במסגרת שירות המילואים, לאחר קרות האירוע דנן. ואף זאת יש לזכור- כי כתב האישום הוגש כאן בשיהוי ניכר מאוד, זמן ניכר לאחר האירוע ולאחר שסיים המערער את שירותו הסדיר.

11. לאחר ששקלנו את מכלול השיקולים האמורים, נחלקו דעותינו בבואנו להכריע בערעור. רוב השופטים כי סבורים בנסיבות אלה הורדה מכל דרגה, כהוראת בית הדין קמא, מחמירה עם המערער יתר על המידה. באיזון בין מידת התרשלותו של המערער ותוצאתה- הפציעה, לבין הנסיבות הבולטות לקולא שצוינו לעיל, מוצדקת כאן, להשקפת רוב השופטים, פגיעה חלקית, של הורדה בדרגה אחת, לדרגת סמל.

אחד השופטים סבור כי במעשיו, חרג המערער באופן בוטה מכללי הבטיחות בטיפול בנשק וגרם לסיכון ממשי לפגיעה בנפש ובגוף. השופט שבמיעוט סבור כי ברגיל התנהגות כזו הייתה מצדיקה הורדה מכל דרגה. לא בלי היסוס, ומתוך מתן משקל למסירותו של המערער ולהישגיו בשירות הצבאי, היה השופט שבמיעוט, לו נשמעה דעתו, מורה על הורדת המערער לדרגת רב"ט.

12. פסק הדין כדעת רוב השופטים. הערעור מתקבל אפוא, באופן שחלף הוראת בית הדין קמא יורד המערער לדרגת סמל. יתר ההוראות שבגזר דינה של הערכאה קמא ייוותרו בעינן.

ניתן והודע היום, כ"ו בסיוון התשס"ט, 18 ביוני 2009, בפומבי ובמעמד בעלי הדין.

         ______________        ______________       ______________

               המשנה לנשיא                         שופט                                 שופט

חתימת המגיה: _________________                      העתק נאמן למקור
                                                                                             רס"ן נילי שרעבי-בלומנטל
תאריך: ______________________                       ק' בית הדין