ד"ר חיים משגב

למעלה משנתיים חלפו מאז שנגזר דינו של חיים רמון, שר משפטים לשעה, אבל הרוחות טרם נרגעו. ארבעת מכתבי ההתראה ששלח מבקר המדינה, בין השאר, למי שמכהנת, עדיין,  כפרקליטת מחוז תל אביב ולמי שעמדה אז בראש היחידה הארצית לחקירות הונאה, בוודאי לא הולכים להתנדף  באוויר הצח.

יעקב נאמן, שר המשפטים דהיום, מי שנכפה, כביכול,  על בנימין נתניהו בידי אביגדור ליברמן, יהיה, כנראה, אחד מן הדוחפים  העיקריים למיצוי הדין בפרשה עקומה זאת . גם בוועדת חוקה חוק ומשפט לא יניחו, מן הסתם, לממצאיו של מיכה לינדנשטראוס להעלות אבק על אחד המדפים. מי שעומד בראשה, דוד רותם, בוודאי ירצה להראות שלא בכדי זכתה 'ישראל ביתנו' בכל התפקידים הבכירים ביותר במערכת אכיפת החוק.  אם מצרפים לשני האישים הללו את השר לביטחון פנים, אף הוא מאותה מפלגה, אפשר בוודאי לומר שרוח חדשה מתחילה לנשב במקומות האלה שנשלטו במשך יותר מדי  שנים בידי גורמים שבית מדרשם היה ב'שלום עכשיו'. 

חיים רמון, אולי, לא יאהב את העובדה שדווקא משפטו משמש קרש קפיצה נוח לניגוח כל מה שהיה כל-כך לא-ראוי כאן במשך כל-כך הרבה שנים, כגון ההשתלטות הלא-מרוסנת של בית המשפט העליון על כל מערכות השלטון האחרות תוך מתן עדיפות בולטת להשקפת עולמם של שופטים שהתמנו לכל ימי חייהם על פני זאת של נבחרי ציבור העומדים למבחן, לפחות, כל ארבע שנים, אבל נדמה לי  שדווקא הוא, כמו יעקב נאמן, צריך להיות מרוצה מן העובדה שמישהו מבקש לנקות את האורוות. למעשה, חיים רמון עצמו, ביקש להתחיל בכך – והוא אף הצהיר על כך סמוך למינויו לתפקיד שר המשפטים בכנס של לשכת עורכי הדין שהתקיים באילת – אלא שאז, כמו במטה קסמים, נולד כתב האישום נגדו.

דניאל פרידמן, מי שבא במקומו של חיים רמון, ביקש להמשיך בניעור המערכת שכה הייתה זקוקה לניעור - אבל המשימה הזאת צלחה בידו רק חלקית. שופטים בדימוס יצאו להגן עליה בחירוף נפש כשפיהם מלא בגידופים ובנאצות. יש אף לא מעטים  שסוברים כיום שהטריקים והשטיקים המשפטיים שננקטו נגד אהוד אולמרט, כמו העדות המוקדמת של משה טלנסקי, מהלך לא-שיגרתי שביקש ליצור מצג-שווא של התחלת המשפט נגד ראש הממשלה,  נועדו למטרה אחת ויחידה:  להיפטר משר המשפטים שלו. אינני יודע עד כמה 'תורת הקונספירציה' הזאת מבוססת  אבל מן הספר 'עושה הכובעים – דין ודברים עם אהרן ברק',  המתעד שיחות שקיימו עימו לאחרונה אוריאל בנדור וזאב סגל, עולה ומבצבצת תמונה מאוד ברורה של הדרך שבה נשלט בית המשפט העליון במשך עשרות השנים האחרונות. מה שמצדיק בעיני, לפחות, שינויים מרחיקי לכת גם בהרכבה של הוועדה לבחירת שופטים. היא צריכה לשקף מגוון דעות רחב. היא איננה יכולה להתנהל עוד כמעין כת סגורה . אם השופטים רוצים בסמכויות-על נרחבות עליהם להתכבד ולשטוח את סדר יומם האישי בפומבי לפני שהם מתמנים לתפקידם הרם.  בארה"ב, לדוגמא, עובר המועמד שמציע הנשיא חקירה פומבית בפני  ועדה מיוחדת של הסנאט. אין שם סודות. אין דילים. אין הפתעות..

לא עוד מונוליטיות משפטית כמו שקרה כל כך הרבה פעמים בעת שנדונו בבית המשפט העליון עתירות הנוגעות לזכותו של העם היהודי על ארץ ישראל. שלטון החוק איננו יכול להישאר עוד סיסמא ריקה מתוכן. הפלוראליזם המחשבתי הוא נשמת אפה של כל שיטת משפט  מכאן אף הצורך במתן ביטוי גם לשונה וגם למיוחד. מבקר המדינה נתן את האות.  השינוי צריך להיות מהיר וחד – וזה יצטרך להתחיל מן הקודקוד.