פוליטיקאים בגלימות שחורות 

מערכת המשפט על כל גרורותיה, בפרקליטות, במשטרה ובעיקר בבית המשפט העליון,איבדה זה מכבר בעיני רבים מאוד את הלגיטימיות המוסרית שלה. הגשת כתבי אישום מחוסרי כל היגיון משפטי, מעצרי שווא הסותרים הוראות חוק ברורות ופוגעים ללא תקנה בערכי יסוד המקובלים בכל חברה חופשית והחלטות של בתי משפט שריח של הפליה נודף מהן - כל אלה מציגים תמונה שהופכת את כל העוסקים באכיפת החוק לכאורה, לחבורה מאוסה, בעלת גוון טוטאליטרי, שכמותה היה מקובל לראות רק במשטרים אפלים.

חבל שכל זה קורה למדינה היהודית דווקא עתה, שנים רבות לאחר שחוזיה והוגיההכריזו על הקמתה, אולם נראה שביחד עם הרבה מאוד דברים לא יהיה מנוס מ'ניקוי אורוות'גם בתחום הזה.

אבל מה שקרה בשבוע האחרון, בבית המשפט העליון, עשה את המיאוס מן האנשים הללו להרבה יותר אקוטי ומחליא.לא פחות משלוש החלטות מקוממות, כמעט על גבול האבסורד, התקבלו שם באותו היום:

 הראשונה, נוגעת לחבר הכנסת עזמי בשארה:היועץ המשפטי לממשלה הקודם, אליקים רובינשטיין, ביקש להעמידו לדין פלילי בעוון תמיכה בארגון טרור על יסוד הפקודה למניעת טרור. העילה לכך היתה שני נאומים שנשא, באום אל-פאחם ובדמשק, שבהם קרא במילים כאלו ואחרות להמשךהמאבק המזויןבמדינת ישראל, שכן היהודים, להערכתו,מבינים רק כוח. השופטת אסתר חיות סברה שאין מקום להתערב בהחלטה של היועץ המשפטי לממשלה דאז. מי שסבר אחרת היה, כמובן, אהרן ברק, שנחלץ בעוז רוח לשם מטרה שהוא ראה בה חשיבות רבה: חופש הביטוי של אלה הקוראים למלחמת חורמה בישות היהודית עד להיעלמותה מן המפה.

השנייה, מגלמת בתוכה עוד אחת מעוללותיו של הנשיא החרוץ, העומד לפרוש בעוד כמה חודשים מתפקידו, שעה שהיא מתייחסת ליישוב טנא-עומרים. היישוב הישראלי הזה שוכן בדרום הר חברון – שלושה קילומטרים מהקו הירוק. כל מה שביקשו תושביו הוא שגדר ההפרדה תקיף גם את יישובם. אהרן ברק לא ראה כל סיבה להיעתר להם, שכן יש בכך "התערבות אסורה" בשיקול דעתו של המפקד הצבאי. הדבר לא הפריע לו בזמנו, כשביקש להזיז את הגדר קדימה ואחורה כשפלשתינים מבית-סוריק, למשל,עתרו אל הערכאהשבראשה הוא עומד.

השלישית, הביאה לשיאם את שופטי בית המשפט העליון (לא את כולם),כאשר הם דחו על הסף עתירה שתכליתה היתה לאפשר לתושבי עמונה להעביר בעצמם את הבתים השנויים במחלוקתלמקום אחר. נימוקים לא ניתנו, אולם מן ההחלטה הקצרה עולה שאליקים רובינשטיין שוב ביקש 'לקלקל' לחבריו שם את ההצגה. עמדתו היתה שיש לתת לתושבי עמונה ארכה של שבוע ימים כדי לממש את זכותם החוקתית לשמור על רכושם. לא כך סברו, כנראה, אילה פרוקצ'יה ועדנה ארבל. לדעתן הזכות הקניינית של תושבי עמונה צריכה להידחות מפני רצונם של חרצופי הממשלה להציג בפני הציבור חזות תקיפה ו'הליכה בדרכו של שרון'.

מעניין מה חושבים להם השופטים בבית המשפט העליון, לא כולם כאמור, כאשר הם חוזרים ללשכותיהם המפוארות, הממוקמות בבנייןשפארו מנקר העיניים זועק לשמיים, לאחר שגזלו מאנשים תמימים, ישרי דרך, את רכושם בגלל גחמות של פוליטיקאים מושחתים שכל מעייניהם נתונים לזכייה במערכת הבחירות הקרובה.

כלום באמת סבורים אהרן ברק, עדנה ארבל או אילה פרוקצ'יה שהם תורמים להעצמת שלטון החוק או לכיבודו, בכך שהם נוהגים כאחרוני הפוחזים בהחלטותיהם המקוממות? האם כך היו נוהגים אם הממשלה היתה מבקשת לפנות ממקומם את אלפי הבדווים המתגוררים בעשרות 'מאחזים' בלתי חוקיים ברחבי הנגב? כלום זו היתה פסיקתו של אהרן ברק אם ערבים מהגליל היו עותרים כנגד הריסתם של אלפי הבתים שנבנו שם ללא היתר?

לאחר השבוע האחרון, נראה שלא נותרו הרבה ברירות.יש לעשות לשינוי של ממש בדרך בחירת השופטים לבית המשפט, ובאופן שבו מתמניםהיועץ המשפטי לממשלה ושאר אבירי שלטון החוק בפרקליטות. הליך של שימוע פומבי, כמו בארצות הברית, הוא צורךהשעה. אכיפה בררנית של החוק, פוליטית במהותה,איננה הדרך שבה צריכה מערכת המשפט ללכת. יישום השקפת העולם של השופט הוא דבר לגיטימי -אולם לציבור יש זכות לדעת מראש מהי השקפת העולם של מי שמבקש להתמודד על משרות שכה משפיעות על חיינו.

זאת השעה, ללא ספק, לעשות לשידוד מערכות. עתה העת לומר לכל מי שרוצה לשלוט בנו שלא באמצעות המערכת הפוליטית אלא באמצעות צווים, שחלקם לפחות בלתי מוסרי בעליל, שאיננו רוצים בהם עוד.

ד"ר חיים משגב (לצפייה בכתבה לחץ כאן)