חיים משגב

בימים האלה, ואולי  בעוד מספר שעות,  יתייצבו כמה עשרות נציגים של מפלגות שונות כדי להגיש את רשימות המועמדים מטעמן לכנסת ה - 18 אבל לכולנו, הטמבלים שמתבקשים לבוא לקלפי, כבר ברור  שהדמוקרטיה הישראלית נמצאת בקריסה מוחלטת.  רק לא-שפויים בעליל עוד יכולים  לטעון שהיא בכלל קיימת. הבחירות שתתקיימנה  ב- 10 בפברואר יניבו כנסת לא-דמוקרטית במפורש שלפחות שליש מחבריה נבחרו בידי שלושה – ארבעה אנשים וכל היתר בעזרת מניפולציות, קומבינות ודילים מבישים.   

אשר למפלגות הדתיות, בש"ס, למשל, אין צריך לומר, הרב יוסף עובדיה הוא 'הוועדה המסדרת'. הליך דמוקרטי בוודאי שאין שם. כל הפיונים  מתייצבים בסך למבחן, חנוטים בחליפות שחורות, מוכנים ומזומנים  לקיים את שליחותם. בסופו של דבר הם נבחרים 'פה אחד' ורצים לספר בשבחי עולם הדמוקרטיה הישראלית. לחבריהם במפלגות החרדיות האחרות.  

אבל גם אצל החילונים המצב לא יותר טוב. אביגדור ליברמן, לדוגמא, אומנם 'בחר' רשימה יפה – ועל כך בוודאי מגיעות לו ברכות -  אבל מעבר לכך קשה לומר שכל מי שיהיה חבר כנסת מטעמה של 'ישראל ביתנו' עבר את אותה כברת דרך בפוליטיקה המצדיקה את היותו בין מאה ועשרים נבחרי הציבור במדינה שלנו.

ש"ס וליברמן והמפלגות החרדיות, הן לבדן, ינפקו לא פחות משלושים חברי כנסת שלא עברו כל מבחן דמוקרטי. יהיו בוודאי עוד לא מעט חברי כנסת ש'יתגנבו' בדרכים כאלה ואחרות לאולם המליאה. מפלגות-הכיס שבהן לא מתקיים, כידוע,  כל הליך דמוקרטי, אלא רק 'הקפצות', תחת שמות שונים ומשונים, עושות את הדברים האלה כעניין שבשגרה. אבל  גם במר"צ הוותיקה לא התנזרו מן השיטה המשונה הזאת:  ניצן הורוביץ 'הוקפץ' תחת מעטה של  'איחוד' עם תנועת שמאל חדשה שיזמו בכלל אחרים, עמוס עוז וחבריו, ול'בית היהודי', שמו המכובס של האיחוד הלאומי, מן הצד האחר של המפה הפוליטית,  השתחל אורי אורבך; אין לי דבר  נגד כל ה'פיגורות' האלה שבאו משום מקום, כאילו כדי לשמח את ההמונים הנבערים מדעת, אבל זאת בוודאי לא דמוקרטיה.

ועוד לא אמרתי כלום על המפלגות הגדולות ששם מתנהלים מפקדים פיקטיביים לפני הפריימריז,  בסגנון אולטרה-בולשביקי,  כש'הנבחרים מצליחים להשחיל את עצמם לרשימות המועמדים לאחר ששניים-שלושה קבלני קולות אספו עבורם בארגזים של קרטון כמה אלפי קולות במקומות עבודה מאורגנים.  את 'דמי החבר' לא משלמים, כמובן, 'המתפקדים', אבל בסופו של 'יום הפריימריז' כל הפוליטיקאים יוצאים לתקשורת ומספרים בשבחי "החגיגה הדמוקרטית".   גם רשימות החיסול, או התמיכה, תלוי בדובר, אם הוא בפנים או בחוץ, אינן מוסיפות איכות ל'נבחרת' שבה אחר כך מתפארים  המועמדים לראשות הממשלה.  בקיצור, פארסה דביקה ומגעילה, שמעוררת בחילה.

פוליטיקה היא מקצוע – ובארה"ב יודעים את זה היטב. אין קפיצות דרך. אתה עובר מסלול ארוך ומייגע שבמהלכו אתה נחשף לקהלים רבים, בתפקידים ציבוריים שונים,  לפני  שאתה מעז להציע את  עצמך לתפקיד במישור הלאומי. רק בישראל שיטת  'הכוכבים' עובדת; רק כאן  מעזות המפלגות לקושש, כמו עצים למדורות בל"ג בעומר, סלבריטאים-בגרוש, מבלי שאיש מהם עמד אי-פעם בפני ציבור של אזרחים כדי להסביר למה צריך לבחור בו.או מה הוא עשה בחייו המצדיק את ישיבתו בבית הנבחרים.

הגיעה השעה לעבור לדמוקרטיה של ממש.  הבחירה ב'רשימות' היא לא  דמוקרטיה. לא באנגליה ולא בארה"ב אין 'דמוקרטיה' מן  הסוג הזה שהשחיתות טבועה בה מעצם טיבה -  ויש רק דרך אחת לעשות

זאת; לעבור לשיטה האזורית . במאה ועשרים אזורי בחירה ייבחרו מאה ועשרים חברי  הכנסת.  זה עובד נפלא במקומות אחרים. הנבחרים חייבים רק לבוחריהם. אין מניפולציות – ואין 'הקפצות'. איש-איש נבחר לפי כישוריו.  ראש הממשלה, על פי השיטה הזאת,  ייבחר אישית לארבע שנים.

עוד לא מאוחר מדי לכך.