עזבו אותנו לנפשנו / ד"ר   חיים משגב

ב – 29 בנובמבר 1947 המליצה העצרת הכללית של האו"מ על הקמת שתי מדינות. אחת - ליהודים ואחת – לערבים. בזמנו, ההחלטה נשמעה הגיונית לחלוטין ודוד בן גוריון מיהר לקבל אותה.  הערבים, בהשראת המופתי של ירושלים, בן בריתו של היטלר, לא קיבלו אותה – כשם שהם לא קיבלו הצעה דומה של 'ועדת פיל' עשר שנים קודם לכן  - והשאר רשום על דפי ההיסטוריה. אבל השאלה הגדולה עדיין עומדת בעינה; אם לא מדינה נפרדת, אחת לערבים ואחת ליהודים, אז מה כן? האם אפשר לקיים מדינה אחת, ברת קיום, שבה יש שתי אוכלוסיות כה שונות זו מזו? כלום אפשר להצביע על מקום אחד בעולם ששם המתכון הזה עבד? האם אפשר להפיח רוח חיים במושג הארכאי שנולד אי-שם בסלונים של אינטלקטואלים משועממים המכונה בלשון נקייה 'דו-קיום'? 

את התשובה, למעשה, נותנים הערבים. בכל מקום. לא רק בעכו. בגליל. בנגב, ברמלה. בלוד. הם לא רוצים לחיות במדינה שעל פי הגדרתה במסמך ההקמה שלה היא יהודית. אין להם עניין בהקמתו של בית לאומי לעם היהודי. בפועל, מה שהם רוצים הוא מדינה שתהיה 'מדינת כל אזרחיה'; כלומר, שלא תהיה בה עדיפות ליהודים ושלא יתקיימו בה חוקים כמו חוק השבות או חוק האזרחות. לשיטתם, ההצטרפות למדינה הזאת תהיה שווה לכל נפש – וכל מי שיבקש לקבל בה אזרחות יצטרך לעמוד בקריטריונים שוויוניים. זכותם של היהודים להגר אליה ולקבל בה אזרחות בגלל שהם יהודים תעבור מן העולם.

ויש להם, לערבים,  עוד 'דרישה' אחת קטנה. הן לאלה שיושבים בכנסת כמו גם לאלה שיושבים בכפרים ובערים ברחבי מדינת ישראל. לפנות את כל היהודים שמתגוררים מעבר לקו הירוק – ולהקים שם 'מדינה פלשתינית' נקייה מיהודים. כלומר, מה שהם רוצים בעצם הוא מצב כזה: מדינה רק לערבים ביהודה ובשומרון ובשאר החלקים שנכבשו ב - 1967  ומדינה נוספת במקום מדינת ישראל שתחדל להתקיים כמדינת הלאום של העם היהודי.

התשובה, לטעמי, לא יכולה להיות מגומגמת. אין מקום לדו קיום, מילת-קוד, של מחנה השמאל הפוסט-ציוני הרוצה בביטול יהודיותה של מדינת ישראל, ואין מקום להקמתה של 'מדינה פלשתינית' נקייה מיהודים. אינני יודע מה הפיתרון האפשרי לסיטואציה הבלתי אפשרית שהולכת ונרקמת בין הירדן לבין הים – אבל אני יודע שהיהודים, אלה שנמצאים כאן כדי להגשים את הרעיון הבסיסי הנמצא ביסודה של התנועה הציונית,  יכולים להסכים רק   למדינה יהודית, על כל גינוניה וטקסיה, חוקיה ומצוותיה, שבה יש מקום למיעוט ערבי שמקבל עליו את העובדה שהוא חי בביתו הלאומי של העם היהודי. לא לשום קומבינציה פוסט-ציונית אחרת.

כל מי שרוצה 'דו קיום', יהודים כערבים,  שיעזוב אותנו במנוחה. אינני רוצה בשום דו – קיום.  לא עם תושבי אום-אל-פחם ולא עם תושבי טייבה ולא עם תושבי טירה. שיחפשו לעצמם מדינה ששם יספקו להם את הממתק הזה שנקרא דו-קיום. לא אצלנו. לא בבית  ספרנו. אין לי שום דבר נגדם. אין לי גם שום דבר בעדם. אני רק יודע שהם לא רוצים במה שנאמר במגילת העצמאות והם לא רוצים בדגל שלנו והם לא רוצים בהמנון שלנו.

אז שיעזבו אותנו לנפשנו.

לצפייה במאמר שפורסם ב -omedia  תחת הכותרת 'המושג דו-קיום הוא מזוייף'  לחץ כאן