ד"ר חיים משגב

אריה דרעי יכול היה להיות ראש עיר נפלא. ירושלים הייתה עולה כפורחת תחת ניהולו. גם החילונים היו זוכים תחת שרביטו לעדנה מחודשת. אבל כל זה לא יקרה. ההרשעה שנושא אריה דרעי על גבו – ולי, אישית, היו תמיד ספקות ביחס לנכונותה  -  איננה יכולה להיות מסולקת משם אלא לאחר שבע שנים מיום שבו עזב אריה דרעי את  בית כלאו בפעם האחרונה. זה החוק – ואין בלתו. לא יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית, ולא אף אחד אחר, יש בכוחו לשנות  זאת.

גם לא נשיא המדינה. שמעון פרס היה רוצה, אולי, לעשות משהו לטובת מי שבזמנו הוא גנב אתו לא מעט סוסים – אבל הפעם זה לא ילך. פשוט משום שקיצור 'תקופת הקלון' איננה

בתחום סמכותו; שהרי לא מדובר כאן בהקלה בעונש או במתן חנינה אלא בנורמה שלטונית שאותה קבע המחוקק. לטוב או לרע, זה מה שרצו חברי הכנסת

אף מן הטענה שהנורמות הללו, האוסרות באורח קטגורי על סוג מסוים של אנשים מלהציג את מועמדותם לבחירת הציבור, נקבעו בחוק, לאחר שהורשע ודינו נגזר, לא יוכל אריה דרעי להיוושע. זאת, מכיוון שהקביעה, שמי שנדון למאסר לא יוכל להציג את מועמדותו לבחירה  לרשות מקומית במשך שבע שנים מיום שחרורו ממאסר, איננה בבחינת תוספת לעונש שכבר נגזר. המדובר בקיבוע  של נורמה שחברי הכנסת רצו שתתקיים במועמדים לבחירה, אלה שרוצים לנהל את הרשות המקומית או לבית הנבחרים; ועיגון  חוקתי מן הסוג הזה פועל מרגע קביעתו כמו בתיקונים בסדרי הדין.

אריה דרעי לא יוכל, אפוא, לעמוד בראש העיר ירושלים. תוצאה זו מתחייבת מן הדין, אף כי יהיו, בוודאי, רבים שיפקפקו בהגיונה הצרוף של הוראת החוק הבאה, למעשה, להגביל את שיקול דעתו של הבוחר. הרי ככלות הכול,  מי שעומד לבחירה ניצב, בעצם, לשיפוטו של הציבור כולו, והוא זה שאמור לקבוע בסופו של יום אם הוא רוצה להפקיד את המפתחות לעירו בידי מי שכבר נקבע לגביו בעבר בבית המשפט מה שנקבע. לעתים, אני מניח, יחשבו רבים,  שדווקא מי שכבר נכווה ברותחין ייזהר גם בצוננים ויהיה זהיר שבעתיים ממי שטרם טעם את טעמו של השוט  המייסר.

כלומר, מה שאני מבקש לומר הוא זאת: היה צריך לתת לציבור לבחור, באריה דרעי, או באחר, תוך פרישת כל הנתונים הרלוונטיים בפניו. הקביעה השרירותית של המחוקק, שפלוני או אלמוני אינו ראוי בעיניו, של המחוקק, להיבחר למשרה כזאת או אחרת, עד לתום שבע שנים מיום שבו הוא סיים לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו,  פשוט שוללת מראש את האפשרות מן האזרח להכריע בעצמו מה הוא חושב לטוב עבורו.

אין לי ספק, שלא כל מי שמבקש להיבחר לכנסת או לרשות המקומית,  כישוריו ויכולותיו מספיקים כדי למלא את  התפקיד שבו הוא חפץ, גם אם כפיו נקיות. זה תנאי חשוב – אבל  לא מספיק. ברור לי גם, שיש כאלה שהמשרה שהם חושקים בה פשוט תפורה לפי מידותיהם ושהם היו יכולים למלא אותה על הצד הכי טוב גם אם בעבר הם חטאו  בעבירה  שיש  עמה קלון. ניקיון כפיים, אין לראות בו את חזות הכול. גם יכולות מוכחות אחרות – מה לעשות, זאת דעתי האישית, ואני יודע שהיא לא תנעם לאוזניים של לא מעט צדקנים מטעם עצמם - צריכות להילקח בחשבון, וההכרעה הסופית צריכה להיות בידי הבוחר. שלילת הזכות הזאת, מן הבוחר, או ממי  שמבקש להיבחר, כמוה כפגיעה בזכות יסוד המקובלת בכל חברה חופשית.