עו"ד דר' חיים משגב

1. בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו ביום 31.12.01 לתובע, יליד 1953, במהלך עבודתו. הדיון בתיק פוצל ופס"ד זה עוסק בשאלת החבות, לאחר שמיעת ראיות בנושא זה.

2. העובדות לגביהן אין מחלוקת תתוארנה להלן. התובע עבד במועדים הרלוונטיים כאיש מכירות באתר בניה של חברת "צמנטכל" במזכרת בתיה ומשרדו היה בסמוך לאתר. הנתבעת 1 (להלן גם: "החברה") סיפקה שירותי שמירה לאתר והעסיקה את הנתבע 3 כשומר באתר. ביום הארוע בשעה 16:00 לערך נכנס הנתבע 3 למשרדו של התובע וביקש ממנו לקיים שיחת טלפון. התובע נעתר לבקשה. לפתע תקף הנתבע 3 את התובע מאחור, חבט בו באמצעות פטיש כבד, הפילו ארצה ודרש את כספו. התובע אמר לנתבע

.3 כי ייתן לו כסף ובעת שהנתבע 3 פנה לסגור את דלת המשרד הצליח התובע לברוח מהמקום. הנתבע 3 נטל את מפתחות מכוניתו של התובע ונמלט מהמקום. לתובע נגרמו חבלות בגופו והוא טוען גם לנזק נפשי עקב האירוע. האירוע הוכר כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי והתובע מקבל גמלאות מהמוסד לביטוח לאומי.

3. כנגד הנתבע 3 הוגש כתב אישום במסגרת ת.פ. 40037/02 בבית המשפט המחוזי בתל -אביב. הנתבע 3 הודה בעובדות כתב האישום וביום 29.4.02 הורשע בעבירות שיוחסו לו. ביום 2.5.02 נגזר דינו ל - 60 חדשי מאסר ומתוכם 42 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. יש לציין כי במסגרת גזר הדין נאמר כי לנתבע 3, צעיר כבן 23 באותו המועד, עולה חדש, לא היה עבר פלילי ועובדה זו נכללה במסגרת שיקולי הענישה.

4. התביעה הוגשה ביום 4.9.05 כנגד הנתבע 3, התוקף; כנגד הנתבעת 1, כמעבידתו של התוקף וכנגד הנתבע 2 (להלן גם: "הנתבע"), לגביו נטען בכתב התביעה כי "הוא היה בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה הבעלים של הנתבעת 1 מנהלה ומחזיק בכל מניותיה והינו בפועל הבעלים ו/או המנהל ו/ או המחזיק ו/או המעסיק של הנתבעת 1 ו/או המפקח על פעולת הנתבעת 1 ו/או אחראי לתפקודה המקצועי של הנתבעת 1 וכן אחראי לשיטת העבודה הנפסדת והרשלנית של הנתבעת 1". נטען כי על הנתבעים 1-2 היה לעמוד על כך שהנתבע 3 ימציא תעודת יושר מהמשטרה, היה עליהם לערוך בירורים אודות מהימנותו במקומות עבודה קודמים, לערוך לו ראיון קבלה בעזרת פסיכולוג, לערוך לו בדיקות פסיכיאטריות, לבדוק עברו הפלילי גם בארץ מוצאו, לערוך לו בדיקת סמים, לקבל מכתבי המלצה ולפקח עליו. הנתבע הכחיש במסגרת כתב ההגנה שהגיש את מעורבותו בפעילות החברה ואת היותו מנהל החברה והודה רק בכך שהיה רשום כבעל מניות בחברה, ללא פירוט המועדים בהם היה רשום ככזה. ביום 25.9.06 התקבלה בקשת התובע למחוק את הנתבעת 1 לאור כך שהתברר לתובע כי אינה פעילה. ביום 20.3.07 ניתן פס"ד בהעדר התייצבות כנגד הנתבע 3. התובע עמד על המשך ניהול התביעה כנגד הנתבע.

5. יאמר מיד, כי לא הוצגה כל תשתית עובדתית, ולו מזערית, אשר עשויה לחייב את הנתבע באחריות כלשהי כלפי התובע ומוטב היה אם התובע היה פועל בהתאם להמלצות בית המשפט בעניין זה, כפי שניתנו עוד מתחילת ניהול ההליך ונמנע מניהול הליך סרק.

6. התובע טוען בסיכומיו כי הנתבע אחראי לפצותו בגין נזקיו וזאת בהיותו מנהל ובעל מניות בנתבעת 1. נטען כי הנתבע היה בעלי ומנהל הנתבעת 1 "מאז ומתמיד". נטען כי הוא היה אחראי לשיטת העבודה הנפסדת של גיוס עובדים שלא התאימו להיות שומרים. נטען כי הנתבע היה אחראי לכל פעילות החברה לרבות הכשרת עובדים, מיונם וגיוסם, נטען כי הנתבע התרשל בבחירת הנתבע 3 נטען כי הוא לא עמד על קבלת תעודת יושר, לא בצע לנתבע 3 ראיות עם פסיכיאטר או פסיכולוג, לא בצע בדיקות לגבי עברו של הנתבע 3, לא ערך דו"ח קבלה. טענות אלו אינן מגובות בראיה כלשהי, ויש להזכיר כי טענות פרקליט בסיכומיו אינן יכולות לבוא במקום ראיות של ממש אשר צריכות לתמוך בתביעה ולהרים את נטל הראיה המוטל על התובע.

7. העדות היחידה הקיימת בתיק מטעם התביעה לעניין החבות היא עדות התובע אלא שעדות זו אינה כוללת כל עובדה המתייחסת לנתבע. התובע בתצהירו אף אינו מציין כי הכיר את הנתבע או כי הוא יודע מידיעה אישית או בדרך אחרת כי הנתבע היה מנהל או בעל מניות בחברה במועד הרלוונטי או היה מעורב בדרך כלשהי בניהול או בפעילות החברה. התובע גם לא צרף כל ראיה הקושרת בין הנתבע לנתבעת 1 למועד הרלוונטי. לא הוצגה על ידי התובע תעודת רישום מרשם החברות ולא הוצגה כל ראיה מכל גורם אחר אשר תלמד על מעורבותו של הנתבע בחברה במועד הרלוונטי. גם תיק המשטרה לא הוצג, כאשר אולי ממנו ניתן היה ללמוד על הגורמים הפעילים בחברה בעת האירוע. יוזכר כי מעבר לכתב האישום שהוגש כנגד נתבע 3 לא הוגש כתב אישום כנגד גורם אחר בגין הארוע ואף לא ידוע אם נחקרו גורמים נוספים, אם כי סביר כי נחקרו גם מנהלי החברה או גורמים שונים בה. בכל מקרה, לא נטען כי הנתבע נחקר במשטרה.

8. הנתבע בתצהירו ציין כי במועד האירוע לא היה כלל מנהל בחברה. הוא מונה להיות מנהל רק ביום 20.5.03. הוא צרף תדפיס פרטי רישום מרשם החברות שם אכן רשום כי מונה כמנהל בחברה מיום 20.5.03. בחקירתו הוסיף כי הוא קנה את המניות מאדם בשם יוסי בשנת 2003, הוא היה בחברה כשנה ולאחר מכן מכר את מניותיו ועזב. בתקופה בה היה בחברה היה אחראי על הניהול השוטף ולא על גיוס עובדים. הוא אינו יודע מי היה המנהל לפני כניסתו ואין לו עוד קשר לחברה, למרות שברשם החברות הוא עדיין רשום כבעל מניות.

9. מטעם הנתבע העיד עוד מר דמיטרי מצ'ולין. הוא ציין בתצהירו כי בשנת 2001 הוא היה אחראי על גיוס עובדים בנתבעת 1. באותו המועד הנתבע לא היה בעל מניות או מנהל בחברה. על הנתבע 3 היה להתחיל עבודתו בשעה 17:00 ולשמור על הציוד בתוך אתר הבניה עד השעה 06:30 למחרת, כך שהתקיפה, בשעה 16:00, לא הייתה כלל בשעות העבודה. הוא ציין כי משרדו של התובע לא היה בתוך אתר הבניה אלא מחוצה לו. בחקירתו הוסיף כי אין מדובר בשומרים נושאי נשק והעבודה לא הייתה עבודה עם אנשים אלא מדובר רק בשמירה על ציוד באתר סגור בעת שלא מתבצעת עבודה. הנתבע 3 התקבל לעבודה שלושה ימים לפני הארוע. את הנתבע לא ראה כלל בחברה בשנת 2001.

10. התובע טוען כי תדפיס רשם החברות שצרף הנתבע אינו קביל כראיה. לעניין זה יש לציין מספר דברים. ראשית, כידוע, נטל ההוכחה להוכיח את עובדות כתב התביעה מוטל על התובע. בענייננו, כאמור, התובע לא הביא כל ראיה, מכל סוג שהוא, המוכיחה מעורבות כלשהי של הנתבע בחברה במועד האירוע. דווקא על התובע היה להגיש תדפיס נתונים מרשם החברות למועד הרלוונטי. הנתבע, לכאורה, כלל לא היה צריך להביא ראיות ודי בכך שהתובע לא הציג ראיות בסיסיות כדי לדחות התביעה כנגדו. שנית, התדפיס צורף לתצהירי הנתבע. בהחלטה מיום 14.12.06 נקבע כי צד אשר מתנגד להגשת מסמך, במסגרת הגשת התצהירים, ללא חקירת עורכו יודיע על כך לצד שכנגד בתוך 7 ימים מיום קבלת התצהירים והמוצגים שאם לא כן יראו אותו כמסכים להגשת המסמך ולא תשמע התנגדות להגשתו בדרך אחרת. התובע לא הודיע על התנגדותו להגשת המסמך ויש לקבלו. שלישית, מדובר ברשומה מוסדית אשר קבילה כראיה לאמיתות תכנה ללא צורך בעד מגיש, בהתאם לסעיפים 35- 36 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971.

11. בהעדר תשתית עובדתית כלשהי לגבי הקשר בין הנתבע לחברה במועד הרלוונטי דין התביעה להידחות רק בשל כך. יש לציין כי גם אם היה מוכח כי הנתבע היה במועד האירוע בעל מניות, שאינו מעורב בניהול הפעיל של החברה, אין בכך כדי לחייבו באחריות אישית על מעשה נזיקין שעשה עובד החברה. על התובע, כתנאי מקדמי על מנת לבחון חיוב אישי של הנתבע כאורגן של החברה, היה להוכיח מעורבות אישית של הנתבע והתרשלות אישית שלו במסגרת אחריותו ופעולותיו לגיוס הנתבע 3 לעבודה בחברה או בפיקוח על עבודתו. דבר מאלו לא הוכח.

12. מעבר לנדרש, נדון גם במספר טענות נוספות של התובע. טענות אלו יידונו בהתעלם מכך שלא הוכחה, כאמור, מעורבות כלשהי של הנתבע בניהול החברה וגיוס עובדים במועד הרלוונטי.

13. תחילה, לעניין עוולת התקיפה. התובע מבסס את תביעתו גם על עוולה זו, על פי סעיף 23 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. לעניין זה יצוין כי במועד האירוע עמדה בתוקפה הוראת סעיף 25 לפקודת הנזיקין על פיה "על אף האמור בפקודה זו, לא יהא שולח או מעביד אחראי לתקיפה שתקף שלוחו או עובדו, אלא אם במפורש התיר את התקיפה או אישרר אותה". הוראה זו בוטלה בתיקון מס' 10 לפקודה משנת 2005, אך, כאמור, עמדה בתוקפה במועד הארוע. לאור העדר טענה בדבר התרה או אישרור התקיפה, אין מקום להטלת חבות על מעביד או מנהל המעביד בעוולת התקיפה בנסיבות אלו.

14. ולעניין עוולת הרשלנות. בפסיקה נדונה במספר הזדמנויות סוגיית האחריות ברשלנות בגין אי נקיטת אמצעי זהירות למניעת מעשה עבריינות שבוצע על ידי צד שלישי. נקבע כי בבחינת שאלה זו "נדרשים אנו לבדיקת שאלת התקיימותו של כל אחד מיסודות עוולת הרשלנות. במרכז החקירה עומדת שאלת צפיותו של הארוע העברייני - אופיו והיקפו. שאלה זו עשויה להתעורר הן בשלב בדיקת החובה והן בשלב בדיקת קיומו של הקשר הסיבתי המשפטי שבין הפרתה של החובה לבין התוצאה המזיקה" וראה ע"א 3510/99 ולעאס נ' אגד ואח' , פ"ד נה(5) 826 וכן: ע"א 404/79 עמוס בריגע נ' ש.ט.ר. חברה קבלנית בע"מ ,פ"ד לה(2) 443; ע"א 350/77 כיתן בע"מ נ' שרה וייס, פ"ד לג(2) 785; ת.א. (חי) 1326/00 חסן מלחם נ' חמארשה (18.4.05); ת.א. (י-ם) 3436/01 אמיר עזמי מוסלח נ' בית הספר סנט ג'ורג' (3.9.07); ע"א (ת"א) 1454/02 פדווה עשור נ' רמי פרץ (7.9.06). בהעדר יכולת וצורך לצפות, גם לאור הוראות סעיף 64 (2) לפקודה, לא תוטל אחריות בנזיקין - לא תתגבש חובת זהירות והקשר הסיבתי ינותק בשל אשמו של אדם אחר. הצפיות צריכה להתייחס לסוג הנזק שארע ולדרך בה ארע. המבחנים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון בהקשר זה הם: האם הנתבע היה מודע להתרחשות הקרבה של המעשה העברייני, האם התרחשו בעבר במקום הארוע ארועים דומים, האם הנתבע היה בעל השליטה והפיקוח על העבריין או מקום הבצוע, האם שכיחים באותה סביבה מעשים פליליים, האם מדובר במעשה עברייני חריג או שכיח, האם הנתבע יכול היה להניח שהניזוק ינקוט אמצעים לשמירת בטחונו מפני עבריינים, האם מדובר במקום בעל אופי מיוחד או אלים, אשר הצריך נקיטת אמצעי בטיחות מיוחדים ועוד.

15. בענייננו - איני סבורה כי ניתן לקבוע כי היו לנתבע, גם בהנחה שהיה מנהל בחברה, יכולת וחובה לצפות ארוע על פיו עובד החברה - שומר באתר בניה, חסר נשק, לפני שעות העבודה ולא במסגרתן, יצא מתחומי האתר הסגור לעבר משרדו של איש מכירות סמוך לאתר ויתקיפו בפטיש. הנתבע 3 היה חסר עבר פלילי, לא היה מעורב בכל אירועים חריגים קודם לכן, היה עליו להיות בתוך האתר בלבד לצורך שמירה על ציוד לאחר שעות הפעילות ולא לצאת ממנו. הוא לא נשא נשק במסגרת עבודתו ולא היה זקוק לנשק. גם לגבי הפטיש - לא הוכח מאין נלקח ובודאי שהנתבע 3 לא נזקק לפטיש במסגרת עבודתו. הארוע לא היה במסגרת שעות העבודה והנתבע 3 לא היה אמור להגיע למשרד התובע כלל במסגרת עבודתו. מקום הימצאו של התובע לא היה בשליטת או בפיקוח החברה או הנתבע ולתובע לא היה כל קשר לפעילות החברה. הארוע לא ארע במהלך עבודתו של הנתבע 3. בהעדר קשר בין הארוע למקום העבודה, לשעות העבודה ולכלי העבודה, ניתן לדמות מקרה זה למקרה בו היה הנתבע 3 תוקף את התובע סתם כך בפסעו ברחוב ובמקרה כזה קשה לומר כי על הנתבע, כמנהל בחברה בו עבד הנתבע 3, היכולת והצורך לצפות הארוע ולנקוט אמצעים למניעתו.

16. ומעבר לכך. גם אם הייתי קובעת כי קיימת הייתה חובת צפיות וחובה לנקוט אמצעים, הרי לא הוכח כלל הקשר הסיבתי בין אי נקיטת אמצעי זהירות ובין הנזק. לא הוכח כי אם היה הנתבע נוקט הפעולות שהיה עליו לבצע, כנטען, כמו, בדיקת עבר פלילי או בדיקת פסיכולוג - לא היה הנתבע 3 מתקבל לעבודה והאירוע היה נמנע. כאמור, לנתבע 3 לא היה עבר פלילי, לא הוכח כי היה מעורב במעשה חריג כלשהו בעבר ולא הוכח כי אבחון פסיכולוגי היה צופה את המעשה האלים שבצע. סביר כי גם אם היו ננקטים אמצעי הזהירות הנטענים - היה הנתבע 3 מתקבל לעבודה ולא היה בכך כדי למנוע האירוע.
17. לאור כלל האמור, דין התביעה להידחות.

18. התובע, כאמור, לא קיבל ההמלצה שניתנה עוד בראשית ההליך להימנע מניהול התביעה כנגד הנתבע וחבל שכך. בנסיבות העניין זכאי הנתבע להוצאותיו. התובע ישא בשכ"ט עו"ד הנתבע בסכום של 5000 ₪ בתוספת מע"מ ובהוצאות המשפט.
ניתן היום, י"ט בניסן, תשס"ח (24/04/2008), בהעדר הצדדים.

תא 05 / 46254 ניר אורי נ' מוקד א.י.א שמירה נקיון ואחזקה בע"מ [פדאור (לא פורסם) 08 (13) 759], עמוד 1-3

ראשי • אודות • מאמרים • כתבות • פסקי דין • מאמרים אקדמיים • בלוגים • ציונות לתמיד • סאטירה פוליטית • ספרים • מכתבים • כנסים • מה עכשיו • החיים בצהוב • חדשות מחלקה ראשונה • ערוץ 7 • מקור ראשון • NEWS 1 • מעריב • Y - NET • כללי • האומה, במה למחשבה לאומית • עיתון חדשות • גלי ישראל • צרו קשר