מאת ד"ר חיים משגב

מה שעובר על אבי דיכטר בשעות האחרונות, בעיקר  מידי  חסידיה של ציפי ליבני, לא לגמרי מגיע לו. קודם כל בגלל שהגיבוי שהוא נותן למי שעומד היום בראש משטרת ישראל הוא נכון. בכל מערכת היררכית יש מי שאמור להחליט. כך זה בצבא וכך זה בפרקליטות – וכך זה בכל מקום. יש מרוצים יותר – ויש שמרוצים פחות. משמסתיים המרוץ לקודקוד, תמיד עפים שבבים לכל עבר. אני זוכר לא מעט אלופים, או פרקליטים בכירים, שבחרו לטרוק את הדלת לאחר שמי היה צריך להכריע דילג מעליהם.

אורי בר לב אינו שונה מבחינה זאת מרבים וטובים, לא פחות ממנו, שנאלצו ללכת הביתה בנסיבות דומות. הפוזה שהוא מציג מוכרת. מתן וילנאי או עוזי דיין נעלבו גם הם.

ההבדל היחיד הוא שלאורי בר לב יש לא-מעט חסידים בעולם התקשורת שעוד זוכרים לו את חסד 'ההתנתקות' המוצלחת מגוש קטיף. הוא היה זה שיישם אותה בפועל ביחד עם דן חלוץ, הרמטכ"ל שנאלץ להתפטר בעל-כורחו, ועם משה קראדי, המפכ"ל שאולץ לפרוש טרם-זמנו לאחר שהשופט ורדי זיילר, נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים(בדימ.), אמר עליו את מה שהוא אמר.

אז עכשיו הגיע גם תורו של אורי בר לב. לא נורא. הוא תמיד יוכל לפנות אל בית המשפט העליון, ביחד עם פרקליטו רב המוניטין שבוודאי גובה ממנו שכר-עתק, כדי לנסות ולבטל את רוע הגזירה; מה שנראה הפעם כחסר סיכוי לחלוטין. בערכאה של דורית בייניש לא ימהרו, מן הסתם, להיחלץ לעזרתו של יקיר ההתנתקות. שם לא שומרים על פנקס פתוח. מי שחדל להיות חיוני לסדר היום הפוליטי של השופטים – עף מכל המדרגות עד לשוק מחנה יהודה. שם, אגב, יוכל לקלוט אותו ארקדי גיידמק. בזאר הבכירים-בדימוס הרי פורח בימים אלה – ורבים מחפשים חיק חמים במפלגות שיש להן סיכוי טוב בבחירות הבאות עלינו לטובה.

אז מה שבכל זאת צריך להדאיג רבים מאוד היא עוצמת השנאה אל אבי דיכטר; זאת המופגנת בידי עיתונאים מחצרה של ציפי ליבני,  מי שסומנה כתקווה הלבנה הבאה של 'מחנה השלום'.  הפגנת דעות ניציות, שפויות, לטעמו של רוב-רובו של הציבור היהודי במדינת ישראל, היא לא תמיד מרשם בדוק להתחבבות על  פרנסי מחנה השמאל, על גרורותיו בזרועות השלטון והתקשורת, אלה שקולם תמיד נשמע ברמה מעבר לכוחם האמיתי בציבור.

אורי בר לב עוד לא הולך לפוליטיקה, גם בגלל 'חוק הצינון' הידוע, אבל אני כבר חוזה לו עתיד מזהיר בעולם הפוליטיקה. כל מה שהוא יצטרך לעשות בפריימריז זה להציג תמונות שלו בשעה שהוא מתעמת עם מתיישבים שזה עתה גורשו מבתיהם רגישות ובנחישות. איני טוען כמובן שבגלל זאת הוא איבד כיום את מקומו בארגון שבראשו עומד דודי כהן; כל מה שאני אומר כרגע הוא שמי שקידש אז את התורה שיש לציית לפקודות שניתנו ברשות ובסמכות לא יכול להלין עתה כשהוא-עצמו נפל קורבן לאותה תורה. סילוקו מן המשטרה נעשה, ללא ספק, ברשות ובסמכות.