שחיתות שאין מתועבת ממנה/ עו"ד ד"ר חיים משגב

שני ראשי הממשלה האחרונים שהיו למדינת ישראל חטאו, לכאורה, בפלילים, אבל  רק אחד מהם, אהוד אולמרט, נאלץ להסכים לוותר על כסאו. קודמו, אריאל שרון, נשא אף הוא קופה של שרצים על גבו, גדושה פי כמה, אבל איש לא דרש ממנו להתפטר. גם כאשר החקירות תכפו והלכו וגם לאחר שטיוטה של כתב אישום הוכנה, אז בידי פרקליטת המדינה, מי שנבחרה לימים לכהן בבית המשפט העליון, הכל נהגו בו ביראת כבוד; משל מדובר במשיח בכבודו ובעצמו.

היועץ המשפטי לממשלה סירב להגיש לבית המשפט את כתב האישום שהוא מצא על שולחנו, והעיתונאים ושאר נוטרי החומות ו"אבירי שלטון החוק", לרבות אלה המגלגלים כיום עיניים לשמיים בהתחסדות איומה, נתנו לו גיבוי ושמרו עליו כעל אתרוג יקר ערך. הסיבה לכך היתה אחת ויחידה: אריאל שרון, מי שקיבל שוחד במיליונים, הוא ומשפחתו, הבטיח לעקור אלפי יהודים מבתיהם – וליצור בכך תקדים  לדורות; ניתן לעקור מתנחלים מבתיהם, אם רק יודעים להציג את המהלך כאקט מדיני מבריק בדרך לשלום המיוחל.

זאת שחיתות שאין מתועבת ממנה – וכל מי שנתן לה יד לא יכול היום לרחוץ בניקיון כפיו. אריאל שרון 'גנב' את קולות בוחריו, והלך בכוח שניתן לו בקלפי נגד מה שלשמו ולמענו הוא נבחר, וגניבה זו רעה בעיניי מכל גניבה אחרת. היא גרועה פי כמה מן המזומנים שנטל או לא נטל אהוד אולמרט לכיסו.

אריאל שרון, וכל מי שתמך בו בכנסת, בממשלה, בתקשורת, במערכת אכיפת החוק, העמיד את מדינת ישראל בעמדה כה נחותה, עד שכיום שוב אין ביטחון שהיא תשרוד לאורך זמן. המלחמה בלבנון מול חיזבאללה, שהסתיימה בתבוסה משפילה, הוכיחה לכל  עד כמה רעה היתה שחיתותו של אריאל שרון. הוא השאיר אחריו צבא מסורס, רמטכ"ל טיפש, מפכ"ל לא ישר ויועץ משפטי לממשלה שגרוע ממנו אי אפשר היה למצוא. רק לאחר שמני מזוז שיתף פעולה עם תהליך ההתנתקות באורח מחפיר, ורק לאחר שהוא נהג כפי שהוא נהג בחיים רמון ובמשה קצב, אפשר היה לעמוד על גודל שלומיאליותו. דומה שאין היום אדם שלא מבין שמני מזוז, האיש שסגר את תיק החקירה של אריאל שרון, אחראי יותר מכל אדם אחר לשפל המוסרי שאליו הגיעה המדינה היהודית.