מאת ד"ר חיים משגב

ציפי ליבני, 'האתרוג' החדש של מחנה השמאל, סכינאית, על פי הגדרתו של ראש הממשלה היוצא, מאמינה בפיתרון של 'שתי מדינות'. היא טוענת השכם והערב בפני כל מי שמוכן להאזין לה שזה הדבר הכי טוב שיכול לקרות למדינת ישראל; קרי: 'מדינה פלשתינית'. נקייה מיהודים, כמובן, אלא מה?.  מה שהיא, שרת החוץ הבלתי נלאית, מי שמוכנה הייתה לבזבז עשרות אלפי שקלים מן הקופה הציבורית כדי להקדים את שובה ארצה בכמה שעות, לא מספרת הוא, שפיתרון כזה יחייב, ללא ספק, את פינויים של מאות אלפי יהודים מבתיהם.

 קשה לדעת מה היא באמת חושבת על פינוי אפשרי כזה, אם תוכניתה המדינית תהפוך יום אחד, חלילה,  ל"מציאות כואבת", בלשונו של 'מחנה השלום',  אבל דבר אחד אפשר בכול זאת לומר עליה: היא איננה נקיית-כפיים; היא, אולי, לא קיבלה מעטפות מלאות בכסף, אבל כמי שביקשה לשמור על כיסאה ליד שולחן הממשלה בעת 'ההתנתקות' מגוש קטיף, על כל התוצאות הנוראיות שהיא גרמה מאז, היא בוודאי צריכה להיות  חשודה כמי שטבלה אז בסחי ובזוהמה  ושרץ בידה.

זאת ועוד: כבעלת ניסיון רע ומר מן העבר, עליה להיות ערה כעת למשמעויות האיומות  שיהיו ל'תוכנית המדינית' שלה, מה שמחייב אותה לומר, מבלי להסתתר מאחורי קלישאות ריקות מתוכן, על מה היא מדברת. כלום היא מציעה להרוס את בתיהן של עשרות אלפי משפחות ולהפכן למחוסרות-בית?  האם היא מוכנה לכך, שאלפים יזקקו לטיפולים נפשיים בגלל שהם יישארו ללא בית וללא פרנסה? האם ברור לה,  שבני נוער רבים מקרב המגורשים יבקשו שלא לשרת בצה"ל? כלום הובא לידיעתה מה קרה לתושבי גוש קטיף? האם היא ערה לכך, שערי החוף ייהפכו לבנות ערובה ליורים  מקלקיליה ומשכם ומג'נין בדרך לדרישה ממדינת ישראל לסגת גם מהשטחים שנכבשו ב- 1948 ?

בד בבד, הייתי רוצה לשמוע מפיה של מי שרוצה להיות ראש הממשלה הבא של המדינה היהודית כיצד היא מבקשת להתמודד עם תחזיות  אפוקליפטיות שנשמעות מפי יודעי דבר לפני שהיא מוכרת לנו את ה'פיתרון המדיני' שהיא מטפטפת לעתים מזומנות במתק שפתיים ותוך גלגול עיניים לשמיים באוזני שועים ורוזנים מכל העולם.

שחיתות של ראשי ממשלה, או של שרים בממשלה,  היא בוודאי רעה חולה – וציפי ליבני  ללא ספק יכולה לספר לנו דבר או שניים בעניין זה. היא הרי ישבה לצידו של אריאל שרון מבלי לצייץ בשעה שעדנה ארבל כבר הכינה טיוטא של כתב אישום נגדו. אבל יש בוודאי כול מיני סוגים של שחיתות. יש, כמובן, כזו הכרוכה במתת אסור; אבל יש גם גרועה ממנה. זאת, הכרוכה בהולכת שולל שיכולה להוביל לקטסטרופה.

ועוד לא אמרתי כלום על חלקה החשוב והחיוני  של הטוענת לכתר בפיאסקו הנורא שהתרחש לפני שלוש שנים בגוש קטיף שהפך מאז למדף לשיגור מאות טילים ופצמ"רים גם לעבר יישובים, כמו אשקלון או נתיבות, שאף פעם לא ידעו לפני כן אירועים מן  הסוג הזה, או על השתתפותה בעיצובה של מלחמת לבנון השנייה מול ארגון טרור בן כמה מאות לוחמים. מכל מקום, את ההחלטה על סיומה של המלחמה האומללה הזאת, שכללה הכנסת כוחות של האו"מ לדרום לבנון, יש לזקוף אך ורק לחובתה של ציפי ליבני. ההחלטה היא כולה  שלה - ולא שמעתי שמישהו אומר  מילה טובה על ההחלטה הזאת.

סיכום הביניים הוא, אפוא, כזה: היא הייתה שם בשתי הפעמים. היא הצביעה בעד 'תוכנית ההתנתקות', שם מכובס שהמציאו ב'פורום החווה', והיא ישבה ליד אהוד אולמרט כשנפלה ההחלטה לצאת למלחמה ב - 2006. מאות הנפגעים במלחמה הזאת בוודאי צריכים להעיק על מצפונה אם זוכרים שההחלטה החפוזה לצאת לקרב נפלה על רקע חטיפתם של שני חיילים שבימים אלה הוחזרו בארונות.

 אהוד אולמרט טוען היום שהיא שיקרה בפני ועדת וינוגרד. אולי כן – ואולי לא. אבל בזמן אמת איש לא שמע אותה מרימה קול בעד מה שהיא, כביכול, התנגדה לו או רצתה בו.

אז על זה בדיוק אני מדבר.  מי שעל שמה כבר רשומים שני כישלונות קולוסאליים, "מבטיחה"  עתה לבנות לצידה של מדינת ישראל מדינת-טרור, בת ברית של האיראנים, שתתבע, ללא ספק, תוך פרק זמן קצר ביותר, להעביר לצד המערבי של הגבול את מיליוני 'הפליטים' שיזרמו אליה, תוך שהיא דורשת מן היהודים לסגת ל'גבולות החלוקה' ולהתיר לערבים שיש להם תעודת זהות כחולה  'אוטונומיה' .

ציפי ליבני בוודאי לא רוצה שכל זה יקרה אבל היא צריכה להיות מספיק ישרה כדי לומר

ל-כ-ו-ל-נ-ו שכל זה יכול לקרות.

פורסם במגזין האינטרנטי 'מראה'. לצפייה לחץ כאן.