אברהם בורג שוב בועט. עוד לא יבשה הדיו על תוצאות הבחירות לראשות מפלגת העבודה, וכבר הוא מבקש למרק את חטאיו בביקור אצל יאסר ערפאת. השקרים והזיופים עדיין רובצים גם לפתחו - אבל הוא בשלו; מצייץ ומקרקר - ומבקש להביא שלום על ישראל.

ממש כבאותם ימים מטורפים שבהם הוא צעד בראש תהלוכות של "שלום עכשיו", כשהוא נושא לפידים ומניף שלטים שעליהם התנוססו סיסמאות כמו "שרון - רוצח"; "בגין - רוצח", ועוד כיוצא באלה פנינים מבית היוצר של מחנה השמאל הרדיקאלי, הבלתי שפוי, זה שהביא עלינו שנים לאחר מכן את פיגועי אוסלו - ואת מאות ההרוגים ואת אלפי הפצועים והנכים.

רק למראה דמותו המתייסרת, מול מראיינו האינטליגנטי, גלעד עדין, אפשר היה לקבל צמרמורת. הרי זה הוא אותו האיש שרק לפני כמה חודשים היה זחוח להכעיס, וכאשר התגלה ברבים שקלפיות רבות זויפו, טען שמנסים ל"גנוב" ממנו את המפלגה, ושהוא זכה בדין בבחירות ל"ראשות מפלגת העבודה". העובדה שבבחירות החוזרות בדיוק באותן הקלפיות שבהן התגלו הזיופים זכה יריבו בבכורה מעידה יותר מכל על כך שמחנהו של יושב-ראש הכנסת(!) אחראי לזיופים. בבית המשפט קוראים לכך ראיות נסיבתיות. מי שאלה מתגלות במשפטו צפוי, בדרך כלל, להרשעה - ולעונש.

אבל אברהם בורג אפילו לא מבין שמה שהוא מבקש לעשות עתה גרוע פי כמה מהזיופים בבחירות לראשות מפלגת העבודה. שם זה עוד היה עניין פנימי שבינו לבין המועמד האחר, ולרבים בכלל לא היה חשוב מי מבין השניים יזכה לעמוד בראש המפלגה, זו שנקראה עוד לפני זמן לא רב - מי בכלל זוכר את דברי ההבל ההם(?) - "ישראל אחת בראשותו של אהוד ברק", אבל עתה זה כבר עניין של כ-ו-ל-נ-ו.

ודוק: בהתעקשותו לנסוע לרמאללה כדי לעודד את מי שנתון שם ב"מעצר בית", כאחד הפושעים, הוא פוגע ישירות במאמץ הבינלאומי של מדינת ישראל לבודד את יאסר ערפאת וליטול ממנו את שארית הלגיטמיציה שעוד נותרה לו בעיני אומות העולם. יכול להיות שכל זה לא יועיל כדי להוריד את להבות הטרור שצמרת מפלגתו של אברהם בורג אחראית להתפרצותו, לפחות בעקיפין, אבל צריך לנסות, ואסור לתת לאברהם בורג הבלתי נסבל בעליל, במה להסביר עד כמה סירובו של ראש הממשלה להתיר לו לנסוע פוגע, כביכול, בתדמית של מדינת ישראל כישות שוחרת שלום. מה שפוגע בתדמיתה של המדינה היהודית יותר מכל הם אנשים מסוגו של אברהם בורג, שהתייצבותם לימינו של יאסר ערפאת בעת הזאת דומה יותר, למרבה הצער, להתגייסותם של "ראשי הקהילה" לעזרת הצוררים הנאצים, ואם צריך היה דוגמא מוחשית לכך היא ניתנה בעת ביקורו בצרפת, שם הוא אמר ליהודים "שלא יעשו עניין מכל צלב קטן".

חבל שהאיש עגום המבט הזה, לפחות מאז כשלונו בבחירות החוזרות לראשות מפלגת העבודה, לא מבין אפילו את הזווית המשפטית שיש לכל הפרשה. רצונו לנסוע לרמאללה חרף התנגדות ראש הממשלה צריך להתבטל נוכח הפגם החוקתי-מוסרי שיש בכך. אברהם בורג איננו אדם פרטי. הוא משמש בתפקיד יושב-ראש בית המחוקקים הישראלי. אין הוא יכול נסוע לשום מקום בעולם בניגוד להחלטות הגוף שבראשו הוא עומד. מכאן, שאם בכנסת אין רוב לנסיעה של היושב-ראש שלה, עליו להישאר בבית.

הדברים הם פשוטים בתכלית - וחבל שאברהם בורג לא מבין גם את הדברים הכי פשוטים. לא זאת אף זאת: אברהם בורג יכול בהחלט לממש את זכותו לחירות הדיבור לאחר שהוא יתפטר מתפקידו.

אנשים ישרים ממנו היו עושים את זה, ודוגמאות יש למכביר. בנימין בגין, למשל, מי שהיה שר במממשלת בנימין נתניהו, התפטר מכהונתו לאחר שנחתם הסכם חברון. כך נוהג אדם שהזחיחות איננה מוטיב מרכזי בחייו.

אבל אברהם בורג איננו איש הגון מן הסוג שממנו קורצו טובים בהרבה ממנו. קופת הזיופים עוד תלויה לו מאחוריו - והמשטרה טרם סיימה את חקירותיה. הבחירות החוזרות אומנם התקיימו ופואד בן-אליעזר הביס בהן את היריב הזחוח - אבל הפאן הפלילי של הפרשה עוד צריך להגיע לכלל מיצויו. הציבור זכאי לדעת את האמת.

ועוד זווית לזחיחות הנלעגת של אברהם בורג שכבר איננו כה זחוח: לאחר שאהוד ברק הובס בבחירות האחרונות, והוקמה ממשלה חדשה, הנימוס האלמנטרי, לא החוק היבש, חייב את התפטרותו של יושב-ראש הכנסת. הרכב הקואליציה השתנה - ולכן ראוי היה שבראש הכנסת ישב מי שהקואליצייה החדשה בחרה בו, ולא מי שנבחר בימיו של אהוד ברק.

אבל, כאמור, נימוסים והליכות ויושר ציבורי אינם חלק מאורח חייו של אברהם בורג, ולכן טוב עשו חברי מפלגת העבודה בבחירות החוזרות. רק זה עוד היה חסר להם: לראות את ראש המפלגה שלהם, זו שאבותיה עמדו בראש התנועה הציונית, מתפלש לרגליו של מי שדמם של יהודים כה רבים על ידיו.

חבל שאין דרך משפטית מהירה ויעילה לסילוקו גם מתפקיד יושב-ראש הכנסת.