מאת ד"ר חיים משגב

הכרתי את יורם חכם במשך לא מעט שנים. הוא לא היה דומה לכמה מעורכי הדין שזכו לחשיפה רבה בתקופה האחרונה. הבוטות לא הייתה חלק מאורחות חייו. גסות הרוח, ההזדהות הטוטאלית עם לקוחותיו, כך התרשמתי, היו רחוקים מאופיו. יחד עם זאת, הרגשתי מאוד לא נוח בשעות שבהן עדיין אסור היה לפרסם את שמו של יורם חכם. לא בגלל עשרות הטלפונים שקיבלתי מתוך דאגה לשלומי ולא בגלל שדוברי המשטרה הזדרזו להצהיר ש'נחצו קווים אדומים'. כבר היו דברים מעולם. השופט עדי אזר ז"ל נרצח בידי עבריינים. עוה"ד אברהם אורן ז"ל, מפתח תקווה, אף הוא נרצח לפני מספר שנים – והיו עוד מקרים מן הסוג הזה.

מה שאותי הטרידה במיוחד היא ההשתלבות של הפרשה במשהו הרבה יותר עמוק. החברה בישראל עוברת מהפך  -  ולא לטובה. עשרות אלפי עורכי הדין שמסתובבים בשוק העבודה, חלקם, ללא פרנסה הולמת את מעמדם, הם לא הבעייה .הם הסימפטום למחלה לא-נעימה. טורדת. מגרדת. מכעיסה. מעצבנת. ארקדי גיידמק, מי שמבוקש בצרפת בידי רשויות החוק, רוצה להיות ראש עיריית ירושלים, ואף אחד לא קם כדי למחות. כבודה של העיר שאליה התפלל העם היהודי  במשך כל שנות גלותו, כבר איננו מה שהוא היה פעם.

קראתי באחד המקומות  שלא פחות מארבעה ראשי עיר נחקרו אתמול בו-זמנית במשטרה. שר האוצר לשעבר עומד לדין פלילי. חבר הכנסת צחי הנגבי, יו"ר ועדת חוץ וביטחון,  מואשם בפלילים ועוד לא אמרתי כלום על ראש הממשלה ועל שלמה בניזרי ועל מערכת המשפט, שוועדת חקירה ממשלתית, אולי, תפשפש בקרביה  ותחשוף , כנראה, לא מעט 'ליכלוכים'. השופט הפורש, שלי טימן, אמר את זה כבר לא פעם ולא פעמיים. שני הזיכויים מן הימים האחרונים של מי שנאשמו ברצח בהרכב שהוא יושב בראשו לא צריכים להפתיע איש. משטרה שראשיה מתמנים כפי שהם מתמנים לא יכולה להיות משהו אחר. אביגדור ליברמן לא לגמרי לא-צודק.

אז לאן הולכים מכאן, שואלים, ללא ספק, רבים וטובים הבוקר. הערבים לא מניחים אותנו לנפשנו. לא בצפון – ולא בדרום. הם גם לא מתכוונים, מן הסתם, לחדול מן הלחץ עד שיתממש, חלילה, חזונם. התפרקות המיזם הציוני שנראה רעוע מתמיד - והוא בסך הכול בן 60 ומשהו. פעם זה נראה כמו חזון תעתועים. היום זה נראה קרוב מאי-פעם.

הבחירות הכלליות העומדות בפתח, אף הן לא מבשרות גדולות ונצורות. הרבה הון ינסה להשתלב בתוך מוסדות השלטון המרכזיים. ברשויות המקומיות זה כבר קרה לפני זמן רב.  כמה מן העומדים בראש הפירמידות המקומיות, אלה שעוד לא נחקרו, ויש גם כאלה, בוודאי יכולים לספר דבר או שניים על קבלנים עתירי ממון שבוחשים בקלפיות.

אז למה , בעצם, כל זה קשור לרצח של יורם חכם? זה לא קשור – וזה, אולי, כן קשור.

אנחנו חיים, כולנו בתוך מעין בועה  של סבון שעומדת בכל רגע להתפוצץ לנו בפנים ולהתיז עלינו אגלי-מים רטובים. אבל החשש הרטוב שלי הוא שאלה לא יהיו רק נתזי מים. זה יכול להיות משהו הרבה יותר מפחיד מזה.

בבית המשפט העליון דיברו בעבר, בהקשר אחר, על לכידות חברתית, כעל ערך חברתי שראוי להגנה. לכידות חברתית כבר לא תהיה כאן. הפערים החברתיים גדולים מדי. העושר שהצטבר בידי מעטים גורם בהכרח להשחתת המידות. השאלה היא אם עדיין יש בכוחנו , כחברה, לעשות סיבוב פרסה – ולהתחיל משהו אחר. שונה.

פשוט צריך להאמין שזה לא מאוחר מדי

לצפייה במאמר שהופיע ב - y- net  לחץ כאן