תאריך הישיבה:                     י"ג בטבת תשס"ג (18.12.2002)

בשם העורר בבש"פ 10467/02: עו"ד ד"ר חיים משגב

בשם העוררים בבש"פ 10699/02: עו"ד בועז קניג

בשם המשיבה:                       עו"ד רחל מטר

           לפניי שני עררים על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפיהם אושרה החלטתו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו לעצור את העוררים עד תום ההליכים. בש"פ 10467/02 הוא בעניינו של אברהם טויינה, הנאשם 5 בכתב האישום (להלן: "נאשם 5"). בש"פ 10699/02 הוא בעניינם של בני בריגה שהינו נאשם 1 ושל נדב קמר, שהינו נאשם 4 (להלן: "נאשם 4"). בפתח הדיון הודיע בא-כוחו של בני בריגה (נאשם 1) כי הוא חוזר בו מהערר. לפיכך אני מורה על מחיקת הערר בעניינו.

1.        ביום 8.11.02 הוגש כתב אישום כנגד שני הנאשמים, ביחד עם ארבעה נאשמים נוספים, המייחס לכל הששה עבירה של תקיפה חבלנית. על-פי המתואר בכתב האישום, ביום 28.10.02 תקפו ששת הנאשמים – בצוותא ובנפרד - את המתלונן, וזאת על רקע מריבה כספית. על פי כתב האישום נאשם 4 סטר למתלונן בפניו ונאשם 5 משך בשערותיו, חבט את ראשו בקיר ובעט בו בגבו. יצוין כי הנאשמים האחרים בעטו במתלונן בכל חלקי גופו, חבטו בו בראשו והכו אותו באגרופים. כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות של ממש והוא נזקק לטיפול רפואי. אחד הנאשמים האחרים גם איים על המתלונן כי ישבור לו את השיניים ויאנוס את אחותו הקטנה. נאשם אחר השתתף בתקיפה שעה שהיה נתון תחת "מעצר בית" בתיק אחר המתנהל נגדו.   

2.       עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה לבית משפט השלום בקשה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. בבקשה נטען כי התנהגותם של הנאשמים מעידה על סכנתם הממשית לשלום הציבור. ביום 21.11.02 הורה בית משפט השלום בתל-אביב-יפו, מפי השופט צ' קפאח, לעצור את ששת הנאשמים עד תום ההליכים. לאחר בחינת ההודעות שנגבו במשטרה הגיע בית משפט השלום למסקנה  כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לביסוס הרשעה כנגד כל הנאשמים. בית המשפט הוסיף כי מהאזנת הסתר שבוצעה לנאשמים 1, 2 ו-4 עולה כי הנאשמים מכירים אחד את השני וכי כולם היו במקום האירוע. בית המשפט סבר כי אין לשחרר אף אחד מהנאשמים בחלופת מעצר, שכן שום חלופה לא תוכל להפיג את החשש ממסוכנותם. וכך אומר בית המשפט:

כל [הנאשמים] הינם אנשים צעירים. אולם כל אלה חברו להיות תחת הנהגתו של [נאשם 1], בריגה, לו רישומים פלילים רבים בתחום האלימות. חרף גילו הצעיר – בן 18 שנים – היה ידוע בריגה בכל אור יהודה.... בכל חלופת מעצר יש יסוד של אמון. מעשי [הנאשמים] בצירוף האיומים מעידים בעליל כי בהיותם משוחררים הם מסכנים את המתלונן ובני משפחתו ואף את הציבור כולו.

3.       עררים שהוגשו על החלטה זו מטעם נאשמים 1, 3, 4 ו-6 ומטעם נאשם 5 נדחו כולם על-ידי בית המשפט המחוזי. עניינו של נאשם 4 נדון בפני השופט צ' גורפינקל, במאוחד עם העררים מטעם נאשמים 1, 3 ו-6. בית המשפט קבע כי עדותו של המתלונן מקימה תשתית ראייתית מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים. כן אישר בית המשפט את הקביעה כי התנהגותם האלימה והאכזרית של כל הנאשמים, שחברו יחדיו לחבול במתלונן, מצביעה על מסוכנות בדרגה כזו שאינה מאפשרת שחרור לחלופת מעצר.   

4.       עררו של נאשם 5 נדון בפני סגן הנשיא ש' סירוטה. בית המשפט אישר את הקביעה כי יש בידי התביעה תשתית ראייתית לכאורה כנגד נאשם 5. האשם 1 טען במסגרת טענת האליבי שלו כי בעת האירוע שהה ביחד עם נאשם 5 בדיג בתל-אביב. לדעת בית המשפט, אפשר להסיק מכך, כי לאור הראיות הסותרות את עצם האליבי, כי הוכח לכאורה שנאשם 5 היה ביחד עם נאשם 1 במקום האירוע. בית המשפט הוסיף כי התנהגותו המפלילה של נאשם 5 שעה שהגיע שוטר לביתו מוסיפה נדבך לעדות המתלונן. היא מלמדת על כך שלנאשם 5 היה ממה לחשוש. חרף עברו הנקי של נאשם 5 קבע בית המשפט כי אין לשחררו לחלופת מעצר, בשל המעשים החמורים שבוצעו המתלונן ובשל החשש של המתלונן מפני הנאשמים.

5.       כנגד החלטות אלה הוגשו, כאמור, העררים שלפניי. בעררים חזרו באי-כוחם של הנאשמים על הטענות הנוגעות לחולשתה של התשתית הראייתית. הם הדגישו את  חוסר מהימנותו של המתלונן, שהוא בעל עבר פלילי מכביד ואף ריצה בעבר עונשי מאסר. בא-כוחו של נאשם 5 ציין כי שמו של נאשם זה הוזכר לראשונה, במלואו, על ידי המתלונן רק בהשלמת החקירה ביום 13.11.02 והביע תמיהה על כך שהמתלונן לא הזכיר אותו בהודעותיו הקודמות. בא-כוחו של נאשם 4 קבל על כך שהמשטרה לא ביצעה פעולות חקירה שהתבקשו בנסיבות העניין, כגון מסדרי זיהוי ועימותים בין המתלונן לנאשמים ובין הנאשמים לבין עצמם. סנגור זה גם יצא כנגד הטענה כי האזנת הסתר בתא המעצר מצביעה על נסיון לתאם גרסאות בין חלק מהנאשמים.

6.       שני הסנגורים ביקשו לשחרר את הנאשמים לחלופות מעצר. הם ציינו כי מדובר באנשים צעירים, אשר מעולם לא הסתבכו בפלילים, הנתונים כבר תקופה ממושכת במעצר בתנאים קשים. גם בהנחה שהשתתפו באירוע התקיפה, חלקם היה שולי ביותר. איש מהם גם מעולם לא איים על המתלונן או על בני משפחתו. נאשם 4 אף התייצב ברצונו בתחנת המשטרה כאשר שמע כי הוא דרוש לחקירה. לטענתם, היא לא היה מקום להתייחס בהכללה לכל הנאשמים בפרשה אלא מן הראוי לאבחן את שני הנאשמים כאן מיתר הנאשמים בכתב האישום. לגביהם, ראוי היה לשקול בחיוב שחרור לחלופות מעצר. 

7.       באת-כוח המדינה מתנגדת לשחרורם של מי מהנאשמים לחלופת מעצר. אמנם, היא לא הצביעה בטיעוניה על מסוכנות הנשקפת באופן ספציפי משני הנאשמים שלפניי. לטענתה, קיים קושי להעריך את המסוכנות של השניים, קושי עליו עמד גם שירות המבחן בתסקירו ביחס לנאשם 4. עם זאת, לשיטתה של באת-כוח המדינה, מכלול הראיות בתיק מצביע על כך שמדובר בחבורה מסוכנת, שחברה יחד לתקיפה בריונית. הקשר בין הנאשמים השונים נלמד, לטענתה, מתוך הודעותיהם של הנאשמים עצמם. באת-כוח המדינה ביקשה להתייחס בחומרה לעובדה שהנאשמים חברו אל הנאשמים האחרים ויחד תקפו באופן חמור את המתלונן. המתלונן חושש מפני חבורת הנאשמים, ואף חשש לפנות לקבלת טיפול רפואי ולהגיש תלונה. בנוסף טענה המדינה, כי תגובתו של נאשם 5 למעצר מלמדת על כך שאין לתת בו אמון. בא-כוח המדינה הוסיפה וציינה כי כנגד נאשם 4 הוגש לפני ימים ספורים כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות שבוצעה ביום 18.7.02.

8.       לאחר ששמעתי את טיעוני בעלי הדין ועיינתי בחומר שהוגש לי, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את שני העררים. אמנם, לשני הנאשמים מיוחס מעשה בריונות חמור ואכזרי כלפי המתלונן. עם זאת, הגם שמדובר בתקיפה בחבורה, יש לבחון את מעורבותו הקונקרטית של כל נאשם ואת נסיבותיו האישיות. גם בבחינת המסוכנות יש לברר את החשש הנשקף מכל אחד מהנאשמים למתלונן בפרט ולציבור בכלל, ולא ראוי להסתפק בבחינה כוללנית של כל הנאשמים. שהרי קיים שוני בין הנאשמים לגבי מידת מעורבותם בתקיפה, חומרת התקיפה, יחסיהם עם המתלונן ומשפחתו והרקע האישי שלהם.

9.       אדון, אם כן, תחילה בעניינו של נאשם 5. מחומר החקירה, שעיקרו הודעותיו של המתלונן, עולה חוסר בהירות בשאלת מעורבותו בתקיפת המתלונן. בהודעה הראשונה, שנגבתה מן המתלונן ביום 29.10.02 (למחרת האירוע) נאשם 5 כלל אינו מוזכר. המתלונן מספר כי פגש בנאשמים 1, 3 ו-4 ליד הקניון באור יהודה כשהם מעשנים גראס ולאחר מכן תקפו אותו השלושה ביחד עם שניים נוספים שהנאשם 5 לא נמנה עימהם. בהודעת המתלונן מיום 4.11.02 מוזכר לראשונה אדם בשם "אבי", אשר עישן גראס יחד עם נאשמים 1 ו-4 ובהמשך נטל אף הוא חלק בתקיפת המתלונן. אותו "אבי" מתואר על ידי המתלונן כחבר של נאשם 1, עם משקפיים, ממוצא עיקרי, שערו צבוע לבלונד ומתגורר באור יהודה. רק בהודעה השלישית, שנגבתה מהמתלונן ביום 13.11.02 (בוצעה כהשלמת חקירה לאחר הגשת כתב האישום המקורי), הוא אומר כי הותקף גם על ידי אבי טוינה – נאשם 5 - וכי הוא מכיר אותו היטב. בשיחה שהתקיימה בתא המעצר בין הנאשמים 1, 2 ו-4 כלל לא מוזכר שמו של נאשם 5 כמי שקשור לאירוע התקיפה. על רקע זה, הגם שדברי המתלונן במשטרה מקימים תשתית ראייתית לכאורה כנגד נאשם 5, קיים קושי בשלב זה בנוגע לחלקו של נאשם 5 באירוע התקיפה. יש לציין כי גם לפי גרסתו של המתלונן (אשר מהימנותו תתברר במשפט גופו) נטל הנאשם 5 חלק קטן יחסית באירוע התקיפה. נאשם זה לא יזם את התקיפה, אין הוא מסוכסך עם המתלונן ולמעט האירוע ביום 28.10.02 לא היה כל קשר בין השניים.

10.     לכן, על אף המעשה החמור המיוחס לנאשם 5, היה מקום לשקול בעניינו חלופת מעצר. יש לזכור עוד כי נאשם 5 הוא אדם צעיר כבן 20, בעל עבר נקי לחלוטין. נראה כי המדובר בהסתבכות ראשונה, לכאורה, עם רשויות החוק ויש לקוות כי זו מעידה חד פעמית בלבד. במצב דברים זה, לא השתכנעתי כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירותו של נאשם 5 פחותה. נראה כי ניתן להבטיח את בטחון הציבור באמצעות תנאים מגבילים שלא בדרך של מעצר.

11.      אי לכך, עררו של נאשם 5 מתקבל והתיק מוחזר לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, אשר ישחרר את הנאשם 5 לחלופת מעצר, תוך כדי קביעת תנאים וערבויות לשביעות רצונו. במידת הצורך, יורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של נאשם 5, לצורך מציאת חלופת מעצר מתאימה שיהיה בה כדי להשיג את מטרת המעצר.  

12.      מכאן לעררו של נאשם 4. נאשם זה מוזכר על ידי המתלונן בכל הודעותיו במשטרה בשמו המלא, כמי שהיה בחברתו של נאשם 1 והשתתף בתקיפה, אך חלקו בתקיפה היה קטן בהשוואה לנאשמים האחרים. גם לנאשם זה לא היה סכסוך קודם עם המתלונן ולא נטען כי הוא השמיע כלפיו איומים כלשהם, לפני האירוע או לאחריו. המתלונן או אימו גם מעולם לא סיפרו במשטרה כי הם חוששים מפני הנאשם 4. באשר לשיחתו של הנאשם 4 בתא המעצר עם שניים מהנאשמים האחרים, קשה לקבוע בשלב זה, על-פי התמליל של השיחה, האם אכן מדובר בנסיון לתיאום עדויות. מכל מקום, שני נאשמים אלה שוהים כעת במעצר עד תום ההליכים, כך שהחשש מפני שיבוש בעתיד אינו רב. גם לנאשם זה אין הרשעות קודמות, אך, כפי שהוזכר, תלוי ועומד נגדו כתב אישום בגין תקיפת שוטר. בעניינו של נאשם זה הוגש לבית משפט השלום תסקיר של שירות המבחן. בפגישתו של הנאשם עם קצין המבחן הוא תיאר עצמו כבחור הנמנע לחלוטין מביצוע עבירות ומהתנהגות אלימה. בנסיבות אלה לא התאפשר לקצין המבחן לדון עמו בבעייתיות העולה מכתב האישום ולהעריך את רמת הסכון הכרוכה בשחרורו ממעצר. שירות המבחן בחן חלופת מעצר בבית דודתו של הנאשם בקרית שפרינצק שבחיפה ומצא כי השהיה תחת השגחת הדודה עשויה להיות חלופת מעצר ראויה.

13.      מבלי להקל ראש במעשה החמור המיוחס לנאשם 4, ניתן לקבל את הערר ולשחררו לחלופת המעצר המוצעת. התיק מוחזר לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו, אשר ישחרר את הנאשם 4 לחלופת המעצר המוצעת בקרית שפרינצק, תוך כדי קביעת תנאים וערבויות לשביעות רצונו. על שני הנאשמים להימנע מיצירת קשר עם המתלונן, עם בני משפחתו של המתלונן ועם הנאשמים האחרים.

           אי לכך, שני העררים מתקבלים, כאמור לעיל. העוררים יישארו במעצר עד לשחרורם לחלופות מעצר על-ידי בית משפט השלום בתל-אביב-יפו.

           ניתנה היום, י"ג בטבת תשס"ג (18.12.2002).

                                                                                                   ש ו פ ט

_________________________

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   02104670_Q03.doc /שב

מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

לצפייה הפסק הדין שפורסם באתר של בתי המשפט לחץ כאן