בתי המשפט

גזר דין

ביום 4.2.08 הודיעו הצדדים, כי הגיעו להסדר טיעון, על פיו יתוקן כתב האישום, הנאשם יודה בו, יורשע ויישלח לתסקיר. התביעה תטען ל- 4 שנות מאסר בפועל, מאסר על תנאי וההגנה תהא רשאית לטעון כרצונה. כי כך, בתיקון כתב האישום, הודיית הנאשם בו, הרשעתו וקבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו.

ביום 3.4.08 טענו הצדדים לעונשו של הנאשם, כל צד על פי מידותיו.

ראשיתם דברים, בהעדת אשתו של הנאשם, המתלוננת, כעדת הגנה.

מסרה, כי ערה היא למה שקרה כמובן, אך 30 שנה הם זוג, לא היו מסוכסכים "עברנו חיים נפלאים, יש לנו 3 ילדים ולא היה פעם שהיינו מסוכסכים". בספרה, כי גם עת בעלה חולה, מזה 12 שנה, כולם אומרים "איזה זוג נפלא" ולא היה כל סכסוך. "הנאשם כמו הילד שלי". הוציאה היא אותו מכל המחלות, עבר שני ניתוחים.

הסיבה לכל הדברים נעוצה בגירושי הבת אשר המתלוננת הסתירה מהנאשם. זאת מתוך ולא יכול היה לסבול דבר שכזה. פחדה, כי יקרה לבעלה דבר מה. ידעו, כי בעלה של הבת אינו אמין וגם המתלוננת לא ידעה עד ראש השנה מה עבר על בתה - אלימות, אונס מהלילה הראשון של החתונה. הבת כתבה במחשב את חייה. מתוך 5 שנים אשר היו נשואים הבת ובעלה שנתיים ומחצה חיו יחדיו והדבר הרגיז את הנאשם.

התובעת המלומדת, עו"ד גרין, בטיעון נאה מסודר ובהיר.

הפנתה לעובדות כתב האישום; לעובדה כי הנאשם תקף את אשתו ובתו במהלך ויכוח וגרם לאשתו דקירות וחבלות חמורות, שני קרעים בסרעפת ובקיבה ונזקקה המתלוננת לניתוח ולאשפוז.

הפנתה תובעת מלומדת לתסקיר, ממנו עולה תמונה עגומה (ראה שם, הפניות) ובמיוחד סיפא תסקיר, המלמד כי קיימת רמת סיכון גבוהה מצד הנאשם לחזור על התנהגותו התוקפנית בעתיד.

יש להגן על מי אשר לא יכול להגן על עצמו; יש לבטא את יחס בית המשפט לחומרת עבירה. חרף דברי קורבן עבירה אשר נוגעים ללב - יש לגזור על הנאשם מאסר משמעותי כהצגת תביעה.

הסניגור המלומד, עו"ד ד"ר משגב, טען לנאשם כל שניתן לטעון לטובתו.

בהפנייתו לתולדות הנאשם, נאשם כאדם אומלל, מי אשר ניהל חיים נורמטיביים ויפים כל חייו; עבד, לא הסתבך בפלילים. מאז 1996 החל לסבול כאבים איומים בראשו, עבר שורת ניתוחים ואשפוזים (נע/1). כתוצאה מהניתוחים הפך הנאשם לחולה אפילפטי הסובל מהתקפים חוזרים ונשנים. חרף העובדה כי אין מומחה בעל שם המוכן לומר כי קיים קשר ישיר בין התקפים אלה או כאבי הראש האיומים לבין מעשיו של הנאשם - לא ניתן לשלול זאת. בדברי סניגוריה, כי מדובר בפרץ אלימות בלתי מובן. החלק האלים התרחש לאחר והמשטרה כבר הגיעה למקום.

הפנה סניגור מלומד לדברי המתלוננת, למה אשר התפתח. בדבריו, כי אין מדובר במקרה קלאסי של אלימות בין בעל לאשה על רקע של קנאה. עד יום הדקירה לא ידע את אשר קרה בין הבת לבעלה, כדברי האשה, המתלוננת.

הנאשם, מאדם בריא הפך לחולה היושב בביתו; הפך מאיש בריא לאיש חולה בעל דיכאונות, כל היום לבדו בבית, מתוסכל. בבקשת סניגור מלומד לראות את התמונה הכללית ולרחם על האשה ובני הבית כמו גם על הנאשם עצמו.

בסיפא יום, בדברי הנאשם עצמו.

באמירתו, כי בחייו לא עשה דבר לאיש. איש לא כועס עליו, כי עבד ברוסיה, עבד בארץ בדברים מסוכנים כנהג ברכב ציבורי, לקח חיילים על מנת ויחזרו הביתה ממקומות קשים. בהבעת צערו הרב על מה אשר קרה. בבקשו סליחה מאשתו כבר אחר המקרה וגם בבית המשפט.

הכיר הנאשם את אשתו המתלוננת עת היתה בת 16 שנה, אב לשלושה ילדים וסב לנכדה ואוהב הוא את

כולם. הסבתא של המתלוננת גידלה אותה ואחר כך הנאשם לקח את הסבתא לביתו עם אשתו.

מקבל הנאשם טיפול נגד האפילפסיה, אך בזמן התקיפה לא לקח תרופות כפי שצריך היה כי חשב כי בעצמו יוכל להסתדר. בהבטחתו, כי יתמיד בנטילת תרופות.

וייאמר:

מעשיו של הנאשם מעשים קשים. מעשים כנגד אשתו, בתקיפתה; לא רק בהכאתו אותה בידיו, אלא בדקירתה כמתואר בעובדות כתב האישום ביובש מילותיו.

כתב האישום מספר על אותו יום, עת שהו הנאשם, המתלוננת, הבת ואחותו של הנאשם בדירה. בהתפתחות הויכוח מחילופי מילים אל דחיפת הבת, אל תקיפת המתלוננת, מי אשר הוציאה את הנאשם מהחדר. בעובדה, כי המתלוננת הזמינה ניידת משטרה אשר הגיעה למקום, ודפקו השוטרים על דלת הדירה.

בתגובת הנאשם אשר הבחין בשוטרים ובמעשי התקיפה עם אותה סכין, כמתואר.

קריאה בעובדות כתב האישום לכשעצמו – מחייבת ענישה, ענישה לא פשוטה, כזו אשר תכאיב למי שהעז להרים ידו על חלש ממנו – המתלוננת; ענישה, אשר יש בה כדי לתת לנאשם כגמולו על דקירות כאלה באשתו.

אולם, אין, להפריד כלל ועיקר בין סיפור המעשה המתואר בכתב האישום בקידמת הבמה, זו המוצגת לבית המשפט, לבין מה אשר מתגלה בהרמת המסך על הנאשם, רקעו, רקע הדברים בינו לבין אשתו, רקע התרגזותו אותו יום וכל אשר התגלה וסופר לבית המשפט במהלך טיעונים, כמו גם בתסקיר.

אכן מעשים קשים. אכן ומסוכנותו של הנאשם כציין שירות מבחן נכבד.

אולם, באותה אומללות של אדם, היום בן 52 שנה, מי הנשוי לאשתו מזה 30 שנה לערך; אשתו, למן היותה בת 16 שנה, אם לשלושת ילדיו, כאשר בתו גרושה מבעלה ורקע הדברים על מעשי זוועה נטענים אשר ביצע בה, התגלו לנאשם רק עתה, ולמתלוננת קודם לכן.

הנאשם, אשר מזה 12 שנה מרותק לביתו, עבר מספר ניתוחי ראש; כתוצאה מאותם ניתוחים קשים הפך נתון להתקפים אפילפטיים, בנטילת תרופות.

נאשם, אשר מאדם בריא ומתפקד, נהג על רכב ציבורי כל שנותיו עד לניתוחים ולנפילתו למחלתו – הפך תלוי באשתו, מוגבל לביתו, בודד עם עצמו, כאשר הינו עדיין אדם במלוא כוחותיו, בגיל צעיר, יחסית.

אין ספק גם לשירות מבחן, כי הנאשם הוא אב אוהב ובעל אוהב.

משמיעת הנאשם עצמו ומשמיעת אשתו, אין ספק כי אהבה שוררת בין השניים. אין גם ספק לבית משפט בכנות בקשת סליחה של הנאשם, מי המתרץ מה אשר קרה באי נטילת התרופות אותה עת, תרופות אשר צריך הוא לקחת באופן סדיר, במינון אשר צריך היה לקחת.

אין ספק לבית המשפט, כי נאשם זה, אשר אין כל הרשעה קודמת בעברו ואיש נורמטיבי הוא עד למקרה זה, עשה, אכן, מעשה חמור אשר צריך הוא להיענש בגינו, אך, מנגד, ראוי גם קולו, כאישיותו, כמחלתו, כרקעו להשמע להילקח בחשבון.

אין הנאשם יכול לצאת פטור בלא כלום;  אין הוא גם יכול לצאת פטור בענישה מקילה.

אולם באיזון בין דרישת תביעה מלומדת ברף עליון לבין בקשת סניגוריה אשר ערה לחומרת מעשים אך מבקשת הקלת עונש מאסר, ראיתי במקרה מיוחד זה אשר אין בו כדי ללמד גזירה שווה בעניין אחר, להסתכל על הנאשם, כמידתו, על רקע ביצוע מעשיו הקשים.

באינדיוידואליזציה של הענישה, ראיתי לשקול לנאשם עונשו כמידתו. בזכרון, לעולם, כי שיקולי ענישה כוללים טובת ציבור, וטובת ציבור נכללת בה טובתו של הנאשם, על רקעו, על סבלו, על פרץ יחיד של מעשיו, כמתואר, על עברו הנקי.

ראיתי גם הודיתו; חסכון העדת בני המשפחה, על כל הכרוך בכך.

כל זאת, עדיין, בזכרון, כמובן, מעשיו האלימים של הנאשם, מעשים אשר נעשו, אכן, בפרץ של דברים, כאשר המשטרה מאחורי הדלת. פרץ של מעשי אלימות חמורים, כאשר הנאשם אינו יודע נפשו. באחריותו הפלילית, אך בזכרון מצבו.

ולהבהיר:

אין נאשם יכול לבוא לבית משפט ולתרץ מעשיו בעובדה כי החליט, על דעת עצמו, להפסיק תרופות במינון הנדרש, ויכול כי זו הסיבה אשר הביאה למעשה אלים אשר כזה.

אם תאמר אחרת, נמצאת נותן הכשר למעשים קשים ולהקלה בלתי נסבלת לתוצאות מעשים אלה. אולם, כאמור, הגנה על מתלוננת, הגנה על ציבור, משמעה גם נסיון שיקום של נאשם במסגרת מצבו הרפואי, בתוך משפחה אשר הינה אוהבת ומוכנה לקבלו חזרה באותה אהבה וסליחה אמיתית. אלה שיקולים הצריכים להם להכנס למערך איזונים, בשיקולי ענישה לא פשוטה הדנה בתא המשפחתי.

בית משפט תקווה, כי כל מעשה רע לא יתבצע יותר על ידי הנאשם במסגרת התא המשפחתי; כי ישכיל לקחת מהיום ואילך התרופות; כי יפנה לקבלת טיפול פסיכיאטרי/נוירולוגי במהלך מאסרו ועם שחרורו, כי משפחתו תקפיד, כי יטול את התרופות במועד.

סוף דבר – ראיתי לקבל את הסדר הטיעון כעומד במידות הדין. במסגרתו, ראיתי לגזור על הנאשם:

1.      עונש מאסר בפועל של 24 חודש למן מעצרו 10.11.07.

2.   עונש מאסר על תנאי של שנתיים למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסרו והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של פשע או נסיון לעבור עבירה שכזו.

אל שלטונות בית הסוהר – הסניגור המלומד ימציא לשלטונות את כל המסמכים הרפואיים המצויים בידי הנאשם לעניין מחלותיו, אשפוזיו והתרופות אותן הוא נוטל. יש לבדוק את הנאשם ולהפנותו במידת הצורך לבדיקה פסיכיאטרית כוללת, בדיקה ניאורולוגית ולהתאים לו את התרופות הנכונות ולהקפיד כי יטלן במועד.

מוטל בזאת איסור פרסום על העילה אשר הרגיזה את הנאשם ביום אירוע, על מה אשר נודע לו ביום האירוע, זאת על מנת להגן על פרטיות על פי סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.