מאת ד"ר חיים משגב

כפיות טובה היא, כנראה, מרכיב באישיות הקולקטיבית של מדינת ישראל. עשינו את זה לחיילים בצבא דרום לבנון ועשינו את זה, להבדיל,  לרון ארד ואנחנו עושים את זה היום לגלעד שליט – וגם ליונתן פולארד. אין, אולי, מקום להשוות בין המקרים, כיוון שרון ארד וגלעד שליט היו במדים בעת  שהם נפלו בשבי, אבל החובה הלאומית שלנו איננה נופלת במאומה גם כאשר מי שבחר לעשות בשליחותנו פעל בגלל בצע כסף. אף הוא הניח שאם הוא ייתפס בכף, לא תהיה התעלמות מדעת מגורלו, כמו שקרה ליונתן פולארד, שהתדפק בעת מנוסתו על שערי השגרירות שלנו בוושינגטון – לשווא. אפילו  אלחנן טננבאום  סמך על מידת הרחמים של בני עמו.

אז למה בכל זאת נמק יונתן פולארד בכלא האמריקני במשך שנים כה רבות? האם זאת רק מפני  שמדינת ישראל לא רוצה להודות שהוא פעל בשליחותה, או שמא יש כאן דברים עמוקים יותר, נשגבים מבינתו של אדם מן היישוב? כלום באמת לא יכולה הייתה הצמרת השלטונית במדינה היהודית להציב את שחרורו כתנאי להסכמתה בנושאים אחרים?

דומה שהעובדות היום הן גלויות - וידועות. יונתן פולארד ריגל טובת מדינת ישראל.  הצוות המוביל שלה בשנות ה -80', יצחק שמיר, שמעון פרס ויצחק רבין,  ידע, ללא ספק, מה הוא המקור שמספק אינפורמציה שלא תסולא בפז. אז נכון שכאשר נתפס יונתן פולארד רק אדם אחד, רפי איתן, כיום שר וגימלאי, נטל על שכמו את האחריות, אבל הכול יודעים את האמת. גם כאן - וגם שם. 

אז שוב נשאלת השאלה למה רק גורמים מאוד מסוימים בקרב הציבור היהודי פועלים לשחרורו של המרגל הכי וותיק בכלא האמריקני? האם מי שבאמת מפחד מן השחרור של יונתן פולארד הם רק האמריקנים, או שמא יש גם גורמים אצלנו שחוששים מן האמת שעלולה לצאת לאור? הרי לא יכול להיות שגם לאחר שנים כה רבות יש בו פוטנציאל שיכול לגרום נזק למי שמתבוססים כיום בבוץ העיראקי והאפגאני?

אף אחד לא יודע את התשובות לאשורן -  אבל יש לי הרגשה שמשהו מאוד מסריח מסתתר מאחורי כל הפרשה הכואבת הזאת. מבקר המדינה ביקש לחקור רק כמה אספקטים שלה, והמהומה שפרצה בעקבות פרסום הידיעה הייתה, לפחות, חשודה; כל אזרח היה בוודאי צריך לשאול את עצמו ממה 'הם', אלה שיצרו את ההיסטריה הציבורית, חוששים. יונתן פולארד, מי שבימים אלה ימלאו  23 שנים לנפילתו בשבי האמריקני, הרי צריך להיות מעניינו של כל אחד – ולא רק של מאות האלפים המשתייכים ל'מחנה הכתום'.

ולכן, אם ג'ורג בוש רוצה לצאת מכאן בחודש הקרוב עם הישג כלשהו, לקראת סיום הקדנציה שלו, צריך לומר לו, שבלי שחרורו של יונתן פולארד – אין הבטחות ואין מחוות ואין הקפאות.

לא בטוח שציפי לבני מסוגלת לכך. אהוד אולמרט בוודאי שלא יחפש לעצמו עוד אויב דווקא בימים  האלה של חקירות -  ועל אהוד ברק בוודאי שאי אפשר לסמוך. הוא הרי היה ראש הממשלה בשלהי כהונתו של ביל קלינטון שהיו גם ימים אחרונים שלו על כס ראש הממשלה – ובכל זאת מה שעניין אותו אז זה טיפול בשחרורו של נוכל-כספים שמצא מחסה בשוויץ. בעניין זה, אגב,  ראו הוא והנשיא היוצא של ארה"ב עין בעין.

אז זה, בעצם, כל הסיפור. ליותר מדי  אנשים נוח שיונתן פולארד לא ישתחרר לעולם.. גם כאן – וגם שם.

לצפייה במאמר שפורסם ב - ynet  לחץ כאן