בלוגים » מתפרעים ובוכים / חיים משגב. הערבים צריכים להכריע.
לחץ להגדלה
יש רק מדינה יהודית אחת בכל העולם - והיא נועדה לשמש ביתו הלאומי של העם  היהודי. מי שלא רוצה לחיות במדינה הזאת, או להפוך אותה למשהו אחר, מוזמן לעזוב. ערבים, כיהודים, צריכים להישבע אמונים למדינה הזאת לפני שהם תובעים זכויות. פורסם ב-מקור ראשון.


 

                                                  

 

 

 

                                                    מאת  ד"ר חיים משגב

 

הערבים, אזרחי מדינת ישראל, שוב טובלים במים עכורים. רק לפני כמה ימים הם הפגינו למען אויביה של המדינה שבה הם מתגוררים, בדרישה להתיר להם להמשיך ולירות באין מפריע לנגב המערבי,  וכעת הם כועסים על היועץ המשפטי לממשלה על שסירב להעמיד לדין את השוטרים שמנעו מרד-ממש תוך חירוף נפשות בעת שערבים, אזרחיה של מדינת ישראל,  ביקשו לעשות שמות בכל  מה שנקרה בדרכם בתגובה לעלייה של אריאל שרון להר הבית בשנת  2000.

 

אני מבין שלא נוח להם, לערבים, להמשיך ולהתגורר במדינה שעל פי הגדרתה היא מדינה יהודית ושתכלית קיומה היא לשמש בית לאומי לעם היהודי. יכול להיות  שגם אני  הייתי מרגיש כמוהם, או פועל  בדרכם, אבל מה שלא לגיטימי הוא הרצון שלהם להישאר דבוקים לעטיניה של המדינה היהודית תוך כדי מלחמתם בה.

 

אסור לנו להרשות לזה להימשך. מי שלא רוצה ביהודיותה של  המדינה הזאת צריך, בראש ובראשונה, לוותר על אזרחותו בה. לא מדובר בגירוש מן האדמות או מן הבתים, אלא בהתנתקות מן המוסדות הרישמיים של המדינה היהודית. אי אפשר, למשל,  גם להיות חבר במוסד המחוקק של המדינה  היהודית –  וגם להילחם נגדה.

 

אחמד טיבי ומוחמד ברכה  ושאר ראשי הציבור הערבי המתגורר במדינת ישראל צריכים להכריע. – והם צריכים לעשות את זה כבר עכשיו. הגענו, כולנו, גם היהודים וגם הערבים,  לרגעי ההכרעה.  הערבים המתגוררים בירדן וברצועת עזה ובסוריה ובמצרים ובלבנון, ובמקומות אחרים במזרח התיכון, רוצים בחיסול הישות היהודית.  הם קוראים להקמת 'מדינה פלשתינית' לעם שלמעשה לא קיים.  השינאה  אל היהודים לא התחילה עתה. ראשיתה עוד בימיה הראשונים של העלייה היהודית המתחדשת לארץ ישראל.   

 

בד בבד, אני לא מוכן לקבל את ההתנהגות של הערבים החיים  בתוכנו.  אם הם רוצים להצטרף למאבק נגדנו – אז שיעשו את זה מבחוץ ולא על חשבוננו. שיתנתקו מצינורות היניקה של המוסד לביטוח לאומי, שיחדלו להשתמש בשירותי הבריאות  המפוארים שלנו, או במערכת הכבישים המתקדמת שהוקמה כאן;  בקיצור,  שילכו מפה.

 

יכול להיות  שהיינו צריכים להכריע בעניין  הזה עוד ב - 1948  - אבל לא עשינו זאת אז. יכולנו לעשות זאת גם  ב - 1967 , ושוב החמצנו את ההזדמנות . ערביי חברון כבר היו  בדרכם לעבר גשר עבדאללה  - ואז נתן שר הביטחון דאז, משה דיין, הוראה להפציץ אותו. הבריחה ההמונית של הערבים נמנעה – וחבל.

 

עתה, אולי, לא נוכל לעשות את מה שהיינו צריכים לעשות אז, אבל ליטול את אזרחותם של כל מי שפוגע, או מנסה לפגוע בנו, צריך.