איך מתגוננים בפני סוס טרויאני / חיים משגב

אחמד טיבי הוא מנוול אמיתי. לא בגלל הדברים שהוא אמר על הרמטכ"ל. על אלה ניתן היה, אולי, לסלוח לו, כדי לקיים את אחת מן הזכויות שהיא כה יקרה לכולנו: חופש הביטוי; אלא על כך שהוא, וחבריו הערביים בכנסת, מנסים לקעקע, מבפנים, בהוראת שולחיהם, את עצם יסודותיו של הבית הלאומי שהעם היהודי הקים לעצמו.

הם עושים זאת בשיטתיות ותוך ניצול כלים ממלכתיים שהועמדו לרשותם בתוקף היותם נבחרי ציבור - ואת ההפקרות הזאת צריך להפסיק; ויש דרכים טובות מאוד לעשות את זה.

חוק יסוד: הכנסת, למשל, קובע שרשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת אם יש במטרותיה, או במעשיה, במפורש או במשתמע, בין השאר, משום שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי. זאת הוראה פשוטה אבל היא לא יושמה עד כה משום שבבית המשפט העליון לא ראו בהתבטאויות כאלה ואחרות של מי שעמד בראש רשימות ערביות עילה מספקת לפסילתן של רשימות אלה. ואף זאת עוד אחת מן הבעיות שיהיה עלינו להתמודד עמן בשנים הקרובות; כלומר, לבחון מדוע נוהגים שופטי בית המשפט העליון כמי שמשמשים בתפקידם במדינה שאיננה על פי הגדרתה מדינה עם יעוד מסוים.

צריך גם לזכור שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שבו רואה השופט אהרון ברק, נשיא בית המשפט העליון, את חוקתה של מדינת ישראל והיתר להתערבות במעשה החקיקה של בית המחוקקים, מדבר במפורש על כך שמדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, וכי זכויות היסוד של האדם יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.

מכאן, שמי שכופר בעיקר אינו יכול לשמש בבית המחוקקים של מדינת ישראל שעליה נאמר בהכרזת העצמאות שהיא מדינה יהודית. אפשר לפסול אותו מראש ? אבל ניתן גם לפסול אותו בדיעבד; כלומר, לאחר שנבחר, אם, למשל, הוא מגלה שנאמנותו נתונה לאויביה של מדינת ישראל, או שהוא מעודד מעשי רצח של יהודים במטרה לזרוע דמורליזציה, או לשם פגיעה בכושר האסטרטגי שלה.

יש גם דרך נוספת להילחם באלה שמבקשים לשנות את עצם מהותה של מדינת ישראל. סעיף 11 לחוק האזרחות מדבר על כך ששר הפנים רשאי לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אשר עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל. לא מדובר בגירוש ? או בטרנספר. מדובר בסך הכל בביטול האזרחות, דבר שמותיר את האדם שאזרחותו נשללה ממנו עם זכויות של תושב. כלומר, הדבר היחיד שנשלל ממנו היא הזכות לבחור ולהיבחר לכנסת.

מכל מקום, הגיעה השעה שנחדל להיות טיפשים אם אנחנו מבקשים לשרוד לאורך דורות רבים באזור הזה. הערבים, גם אלה המכונים "פלשתינים" וגם האחרים, מצהירים השכם והערב שהם רואים בכל מדינת ישראל מעין "התנחלות" אחת גדולה שדינה לעבור מן העולם. לא תמיד הם אומרים את זאת במילים מפורשות אבל הכוונה היא תמיד אותה הכוונה. לא כדאי לבטל את הדברים כלאחר יד. הם באמת מתכוונים לכך. לא צריך ללכת שולל אחר צפירות ההרגעה של שמעון פרס ודומיו. הם הרי אלה שגרמו למפעל הציוני את האסון הגדול ביותר שאירע לו מאז הקמתו.

כאשר יאסר ערפאת מדבר על מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים ועל שובם של "הפליטים" לתחומי מדינת ישראל הוא בעצם מדבר על חיסולה של הישות היהודית העצמאית שהוקמה כאן. פעם דיברו במחנה השמאל הבולשביקי על שתי מדינות לשני עמים. דובריו ראו ב"אימא רוסיה" את מולדתם השנייה. היום כבר מדברים דובריו של "מחנה השלום" המזויף על שתיים וחצי מדינות למה שמכונה על ידם בשם "העם הפלשתיני": אחת בעבר הירדן המזרחית; אחת ביהודה ושומרון; ועוד "חצי מדינה" בתוך מדינת ישראל. בין אם תתקבל עמדתם שיש לתת לערבים החיים בתוך מדינת ישראל "אוטונומיה תרבותית" ובין אם תתקבל דרישתם ל"זכות השיבה" לפליטי 47' ? התוצאה היא אחת: חיסולה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי.

נחישות יש לגלות בכל התחומים ובכל הרמות. לא רק בשדה הקרב. זה חשוב. גם בתחום הפוליטי-מדיני צריך לנהוג ללא מורא.

יש לסלק את אחמד טיבי ואת אלה שמתבטאים או נוהגים כמוהו, כמו טאלב א-סנא, מי ש"חגג" את "יום האסון" הפלשתיני בחדרו בגבעת רם, מן הכנסת ובמקרים ראויים לבטל את אזרחותו של כל מי שלא מוכן להסכים לכך שמדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי.

ד"ר חיים משגב (לצפייה בכתבה לחץ כאן)