צריך להודות / חיים משגב

צריך להודות, יש משהו מרענן בתוכניות של משרד האוצר שתכליתן לצמצם את הזרמת הכסף הציבורי לכל מיני מטרות כאילו-הומניות. עקרון ההדיות צריך לחול גם כאן. תורמים - מקבלים. לא תורמים - לא מקבלים. אין מתנות חינם. למשרתים - הכול. למתחמקים - כלום.

אכן, מחד, מחוייבת, כידוע, כל חברה בת-תרבות בסיוע לחלשים, אבל מאידך מחוייב כל שלטון להגן על הקופה הציבורית מפני חומסים למיניהם. מכאן, העניין המיוחד שיש לרבים במה שקורה בעיקר בשני מיגזרים. האחד, כמובן, הוא המיגזר הבדואי ששם מתרחשים דברים פשוט נוראיים. גברים בעלי אזרחות ישראלית, מתחתנים עם נשים מרצועת עזה. בתוקף הסדר כלשהו, מטומטם כשלעצמו, זוכות הנשים מרצועת עזה באזרחותה של מדינת ישראל, שהרי "איחוד המשפחה" היא מצווה פשוט הומנית.

לאחר שהאישה מרצועת עזה מולידה כמה וכמה ילדים, בעלה "מגרש" אותה ולוקח אחרת תחתיה . בדרך כלל אף היא מן "השטחים הכבושים", וזו החדשה ממהרת, כמובן, "להתאחד" עם בעלה. המגורשת הופכת ל"אם חד הורית" ומקבלת קיצבאות ילדים, קיצבה נוספת להבטחת הקיום, שלה ושל ילדיה, שהרי הם נותרו "ללא אב", ועוד כיוצא באלה.

הגבר, אבי המשפחה המורחבת, מקבל, כמובן, את השיק החודשי מן המוסד לביטוח לאומי וחוזר חלילה. כך מכפילה את עצמה האוכלוסיה הבדואית בכל רחבי הארץ, משתלטת על קרקעות, מקימה יישובים "לא מוכרים", מעמיסה נטל בלתי נסבל על מערכת החינוך, ואף מקיימת באין מפריע את "זכות השיבה" של "האומה הפלשתינית" העשוקה.

המיגזר האחר שגוזר "קופונים" באין פוצה פה ומצפצף מתוך הקופה הציבורית הוא המיגזר הערבי. מישהו החליט אי פעם בעבר, לקרוא לערבים, אזרחי מדינת ישראל, בשם "ערביי ישראל". אבל הם לא ערבים "שלנו" הם "פלשתינים" לכל דבר וענין ובעתיד הם עתידים לתבוע לעצמם "אוטונומיה" ואולי גם את הזכות להתאחד עם "המדינה הפלשתינית", אם זו תקום, חלילה, על פי חזונה של מפת הדרכים. גם הערבים עושים, ככל אשר לאל ידם כדי לחמוס את כספי המוסד לביטוח לאומי. רבים שם מקבלים הבטחת הכנסה מבלי לגלות שהם בפועל עובדים "בשחור" אחרים מקבלים קיצבאות מסוגים שונים אחרים.

ויש גם לא מעטים שעוסקים ביישוב הארץ בפליטים שמגיעים מן ה"שטחים" אלה שנמצאים בצד המזרחי של מה שדוברי מחנה השמאל מכנים בשם המכובס ה"קו הירוק" ומקבלים אזרחות ישראלית בזכות נישואיהם ל"מקומיים".

הכל חוקי , והכל לא חוקי. היהודים תמיד היו ידועים בליברליות ההומנית שלהם וביכולת לרחם על "האחר", אולם עתה הגיעה השעה ליתן עדיפות לעניי עירנו . לאלה שבאמת רוצים לעבוד ואינם יכולים לחסרי הישע האמיתיים ולא למאות אלפי הרמאים שעושים את מה שהם עושים כדי להציף אותנו, היהודים, במיליוני לא-יהודים. המדינה היהודית קמה לתכלית אחת ויחידה, לשמש בית לאומי לעם היהודי.

יש להחמיר את הקריטריונים לתשלום מתוך הקופה הציבורית בכל התחומים. קיצבאות צריכות להינתן רק למי שתרם, או תורם, הוא עצמו או בן משפחתו, בין בשירות צבאי ובין בשירות מסוג אחר. הערבים לא מכירים בחובתם לתרום. גם שיעור השתתפותם בתשלומי החובה למיניהם, לרשויות המקומיות או לשלטונות המס, הוא קטן ביותר. זה חלק מן "המאבק" שלהם בישות הציונית, ואני גם מבין אותם, אבל אני גם אבין את סגירת הברזים לכל אלה שחושבים שבמזרח התיכון הוקמה מדינה של טיפשים.

מדינת ישראל לא נולדה כדי לפתור את המצוקות הכלכליות של ה"עם הפלשתיני". את זאת צריכים לעשות אלה ששואבים את הנפט מן הבארות במדינות הערביות.

אבטלה היא לא גזירה משמיים. הצרה היא שרבים ממקומות העבודה מאוכלסים, מסיבות פוליטיות, ב"זרים" לא רק בעובדים ממדינות אחרות, אלא ב"פלשתינים" וכלפי אלה איננו מחוייבים בדבר.

בעיקר, משום שהם ממשיכים לראות בכולנו "כובשים", ולנהוג בנו כפי שהם נהגו מאז ראשית ימיה של התנועה הציונית נוהרים למקומות היישוב של היהודים, כשידם האחת מחזיקה בכסף של המעסיק היהודי, וידם האחרת ממשיכה לעסוק ברצח ללא הבחנה של יהודים באשר הם יהודים.

דמוגרפיה איננה רק שאלה של גיאוגרפיה. היא, בעיקר, שאלה של שכל ישר.

ד"ר חיים משגב - עורך דין ומרצה בבית הספר למשפטים במיכללה האקדמית נתניה (לצפייה בכתבה לחץ כאן)