צריך לחשוש מפניו 

לא מעט אנשים, אינטרסנטים של ממש, ובהם אפילו השר לביטחון פנים,  או  יוסף לפיד, חבר קרוב של ראש הממשלה, מבקשים לעכב את החקירות  נגדו  עד לסיום הקדנציה שלו.  לצד אלה, יש גם כאלה שהם  באמת מודאגים  מן האפשרות שאהוד אולמרט יהיה טרוד, ומוטרד, כאחת,  בגלל הצורך להתכונן לחקירות האלה. לדעתם, על ראש הממשלה להיות פנוי כדי לטפל בענייניו הכואבים של הציבור כולו. כך מקובל, הם טוענים, גם במקומות אחרים, כמו בצרפת, למשל, או באיטליה, שם יצרו הפוליטיקאים מנגנון מן הסוג הזה.

השאלה הגדולה היא , כמובן, אם מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה מצב כזה,

לא רק בגלל התפקיד הקרדינאלי שיש למחזיק במשרה זו במחוזותינו, שלא כמו במקומות אחרים,  ששם הבעיות שעל העומד בראש הפירמידה הפוליטית להתמודד עימן הן כמעט טריוויאליות, אלא בעיקר בגלל העובדה שאצלנו הנושא בתפקיד הזה הוא זה שמכריע, בסופו של יום,  בגורל כולנו. הוא זה ששולח את בנינו לקרב שממנו הם עלולים שלא לשוב, והוא זה שמחליט החלטות, שחלקן, לפחות,  עלול לפגוע, או להשפיע ממש, על עתידו של הבית הלאומי של העם היהודי.  

בקיץ הקודם, לדוגמא, החלטותיו של אהוד אולמרט גרמו למותם ולפציעתם של רבים.  ההכרעה לצאת למבצע קרקעי, לאחר שכבר הושג הסכם עקרוני להפסקת אש, צריכה בוודאי להיבחן מהרבה זוויות. לא כולן צבאיות. חלקן, ללא ספק, כרוכות ברצון, שהוא כמעט מובן מאליו,  לשרוד פוליטית.

אז מה צריך לחשוב אב שכול, שבנו נהרג, חס וחלילה, בשמי סוריה, על טיבה של ההחלטה,

או על מיהות המחליט, כאשר לליבו מתגנב החשד  שמי שהחליט לשלוח את בנו למשימה שממנה הוא לא שב עשה זאת, אולי,  מתוך סיבות  שחלקן, לפחות, נגזר  מן החשש מפני מיצוייה של חקירה – ומפני ההמלצה שתבוא בסיומה.

אם ראש הממשלה  עשה מעשים שיש בהם אבק של פלילים, על הציבור כולו לדעת מה האמת בחשדות, כדי להיות בטוח  שמי שמקבל את ההחלטות עושה זאת מתוך שיקולים טהורים. דחיית חקירה  עד לסיום הקדנציה בוודאי שאינו יכול להרגיע איש.

גם ציניקנים מושבעים לא מעלים בדעתם, כנראה, שאהוד אולמרט  הכריע בעד המבצע בצפון  סוריה כדי לשפר את מעמדו בקרב הציבור, או כדי לשדר לפרקליטות המדינה שהוא עסוק כרגע בשאלות  חשובות יותר מן השאלה אם הוא ניסה להשפיע על מכרז זה או אחר, אבל אם, חס וחלילה, המשימה הייתה מסתיימת אחרת, ברור שטענות מן הסוג הזה היו עולות.

 ראש הממשלה באמת צריך להיות חופשי מכל דאגה כדי להתמודד עם בעיותיה הבלתי נגמרות של מדינת ישראל שאין כמותן לאף ראש מדינה בעולם, ולכן ההצעה לאפשר לו תקופה של 'נבצרות', בהתקיים תנאי-סף מסוימים, שבמהלכה יועבר שרביט הניהול אל ממלא מקום, היא הצעה נכונה שכל מי שעתידנו כאן חשוב לו צריך לתמוך בה. שלושה חודשים, ועוד שלושה חודשים, על-פי הכרעה של ועדה בכנסת, הן פרק זמן סביר בהחלט כדי לגבש כתב אישום - או כדי לזרוק את כל החשדות לפח האשפה.

הרי המצב האבסורדי שבו ועדת בדיקה/חקירה/מריחה ( מחק את המיותר) מדשדשת כמעט שנה וחצי לאחר האירוע שהיא התבקשה לבחון/למרוח/לחקור בוודאי שאינו יכול להתקיים כאשר מדובר במעשים לכאורה-פליליים.  ראש ממשלה שנהג באופן שיש בו משום עבירה פלילית, אינו האיש, שעליו ניתן לסמוך. הסיכוי ששיקולים, לא לגמרי ענייניים, ינחו אותו במצבים קריטיים לגורלם של אזרחים או חיילים בוודאי  אינו מופרך על פניו.   

כדי לצפות ברשימה שפורסמה ב - nfc לחץ כאן. כדי לצפות ברשימה שפורסמה

בערוץ - 7 לחץ כאן