מאת ד"ר חיים משגב 

             הערבים חשבו, כנראה, תמיד, שמן המוסד האימתני הזה צריך לפחד.

             עכשיו הם, קרוב לוודאי, הרבה יותר רגועים. שני ראשי השב"כ שיושבים

             כרגע בממשלה בוודאי לא משדרים משהו שצריך לירוא מפניו. למעשה יש

             שם גם שר נוסף, שכיהן כראש השב"ב בפועל, וגם הוא משדר לא מעט

             'אהבליות'.

             בפועל, צריך להודות, זאת הממשלה שבה מכהנים הכי הרבה 'קודקודים'

             לשעבר במערכת הביטחון. רמטכ"לים, שרי ביטחון, אלופים - ומה לא. ובכול

             זאת, כול הזמן נדמה שהבילבול גדול שם, ושכול העת מישהו מחפש 'פלשתינים'

             כדי להעביר אליהם את האחריות לביטחונה של מדינת ישראל. לאחר הנסיגות

             מדרום לבנון, מרצועת עזה ומצפון השומרון,  עתידו של הבית הלאומי של

             העם היהודי נראה עגום מתמיד.

             ראש הממשלה מבטיח לוותר על 'שטחים' נוספים כדי להקים שם עוד 'מדינה

             פלשתינית'  ושרת החוץ, מי ששירתה אף היא ב'מוסד', סבורה שהקמת ישות

             מדינית נוספת ממערב לירדן היא 'אינטרס ישראלי'. קשה לדעת אם הם באמת

             מאמינים,  שזאת היא הדרך הנכונה, או שהם נוהגים כפי שהם נוהגים, רק מתוך

             רצון לשרוד.

            קשה גם לדעת כיצד כול זה ייגמר, אבל ברור לחלוטין שאם 'גבול בינלאומי' יעבור

            בפאתי כפר סבא, אין לנו מה לחפש עוד כאן. צריך יהיה להתחיל לארוז - ולהמתין

            עוד  אלפיים שנים בגלות כדי להתחיל הכול מחדש...

           וגם אז לא בטוח שלא יקומו לנו מנהיגים מן הסוג הנלוז הזה; כאלה שיחשבו

           שאפשר לסחור ב'שטחים' מן המולדת ההיסטורית של העם היהודי תמורת

           'שלום' עם מי שפלשו לכאן בשנות ה - 30 וה - 40 של המאה הקודמת בחסותם,

            ובעידודם, של אלה שקיבלו על עצמם תפקיד שונה לגמרי: נאמן מטעם חבר

            הלאומים לשם מימוש חזון הבית הלאומי  לעם היהודי. חבל שכול זה קורה לנו

            דווקא כשבכול העולם יודעים כבר מה טיבו של האיסלם, וכשבארצות רבות

            באירופה, אבל לא רק שם, מבקשים לשים קץ להגירה של  'פליטים' ממדינות

            ששם הנשים הולכות עם רעלות על הפנים והגברים מחזיקים סכינים בין השיניים.

           האשלייה שמסירת 'שטחים' תביא עלינו 'שלום', אין מסוכנת ממנה. הערבים,

           לאחר שהם יקבלו את מה שאהוד אולמרט וחבר 'אתרוגיו' ימסור עתה מרצון, ירצו

           בעתיד את גם השטחים  ש''נכבשו' ב - 1948. מוסרית, ולא רק מוסרית, גם

           משפטית, הם יצדקו. שכן  אין כול הבדל בין מה שנכבש ב - 1948 לבין  מה

           שנכבש ב - 1967. גם 'שטחים'  אלה וגם 'שטחים'  אלה  חורגים מגבולות

           'החלוקה' שעליה החליט האו"ם  ב - כ"ט בנובמבר 1947.

           חבל שאין אף לא שר אחד בממשלה שקם ואומר לעמיתיו: כתב המנדאט  משנת

           1922 דיבר על הקמת בית לאומי לעם היהודי בכול ארץ ישראל המערבית. זה

           היה  מסמך רישמי. אומנם תחילה דובר ב'חבר הלאומים' גם על ארץ ישראל 

           המזרחית, אבל הבריטים, מי  שקיבלו על עצמם להיות הנאמן לביצועו של כתב

          המנדט, 'קרעו' את חלקה המזרחי  של ארץ ישראל כדי להקים שם את ממלכת

          עבר-הירדן לטובת המשפחה ההאשמית.

          אף אחד לא דיבר אז על 'עם פלשתיני'. לא היה בנמצא  דבר כזה. כול אומות

          העולם ידעו שיש רק עם אחד שלו יש זכויות  בארץ ישראל. מכול מקום, משעזבו   

          הבריטים את ארץ ישראל ב - 1948 לא קמה כול ריבונות אחרת בארץ ישראל

          המערבית  זולת המדינה היהודית - ולכן אי אפשר לדבר על 'שטחים כבושים'.

          מדינת ישראל השתלטה במהלך מלחמת העצמאות על 'שטחים' בנגב, בגליל,

          בשפלת החוף - וקבעה שהמשפט הישראלי חל בהם. דוד בן גוריון אפילו לא העלה

          בדעתו להכריז שב'שטחים' האלה חל משטר של 'כיבוש'. רמלה ולוד ונהריה ובאר

          שבע ואילת, ועוד מאות מקומות אחרים, הפכו  לחלק ממדינת ישראל. אותו הדבר

          היה צריך לקרות גם ב - 1967, אבל זה לא קרה,  ולכן יש כיום לא מעט אנשים

          שסבורים שיש הבדל, משפטי, או אחר, בין כרמיאל, שיושבת על אדמות

          שנכבשו ב - 1948 לבין אריאל שיושבת על אדמות שנכבשו ב -  1967. אין

          הבדל - ולכן מי שמוכן היום לוותר על אריאל או על  בית אל או על שילה,

          ייאלץ לוותר בעתיד גם על באר שבע ועל נהריה.

          העם היהודי שב למולדתו כדי להתנחל בה - ולא כדי להקים בליבה מדינה

          ל'עם אחר'. תכלית הציונות, מראשיתה, הייתה כיבוש השממה, הקמת יישובים,

          ייבוש ביצות. לא הייתה בארץ ישראל שום ישות מדינית מוכרת - ולכן הבטיחו  אומות

          העולם, בעיקבות 'הצהרת בלפור',  משנת 1917,  שהייתה אף היא למיסמך רישמי,

          את פיסת הקרקע הזאת לעם היהודי כדי שישוב ויקים בה את ביתו הלאומי.

          צריך להכיר את  העובדות לפני ש'מבטיחים' לסגת מעוד שטחים בארץ ישראל.

          הכרה בזכותו של 'עם אחר' על חלק מארץ ישראל תהיה בבחינת כריתת הענף 

          המשפטי והמוסרי שעליו מבוססת  זכותו של העם היהודי בארץ ישראל.

          הערבים יודעים זאת - ולכן הם דורשים כרגע נסיגה רק ל'גבולות 67'. הם יודעים

          שאחר  כך הם  יוכלו לדרוש עוד מבלי שליהודים תהיה אפילו טענה טובה אחד כדי

          להדוף את הדרישות הבאות. גם ידידיה של מדינת ישראל בעולם לא יוכלו להבין

          את 'ההתעקשות' שלא להוסיף עוד 'שטחים' ליישות הערבית החדשה  שקמה,

          בהסכמת היהודים, בלב מולדתם.

          משום מה, רק השרים בממשלה, גם אלה שיש בעברם תקופות שבהן הם ראו

          לערבים את 'הלבן בעיניים', לא מבינים זאת, או שהם מתעלמים במכוון מן הסכנה

          האורבת לגורלו של העם היהודי מן הוויתורים שהם  מבטיחים עתה. אין , כנראה,

          דרך אחרת להסביר את מוכנותם לשלם, באיוולתם, בעוד קרקע תמורת

          שרידותם הפוליטית; למעשה, בעד כלום. הנסיגות הרי לא תבאנה מזור

          לשום דבר. 

          מה שבכול זאת חבל הוא שהשרים בממשלה עושים בקרקעות הלאום כבשלהם

          - ובכך הם מקפדים חלום של דורות בעם היהודי. לשוב אל המולדת שבה נולד

          העם היהודי לפני אלפי שנים.