מאת ד"ר חיים משגב

חיים חפר משתייך  לגזע מאוד מיוחד. אלוהים בחר בו לשלטון – ובכדי לקיים את הבחירה האלוהית הוא היה  תמיד מוכן ומזומן  לעשות הכול, כולל הכול, כדי שמוסרות השלטון לא יילקחו ממנו. כך נהגו חיים חפר וחבריו בפלמ"ח בשנים של טרם-מדינה בשעה שהם הסגירו את אנשי האצ"ל והלח"י לידי המשטרה הבריטית בתקופה שתיזכר לדיראון עולם גם בגלל הכינוי שהיא זכתה לו. אינני יודע מי הדביק לה את הכינוי 'הסזון',  שמשמעותו 'תקופת הציד',  כותרת שהושאלה  מן האצילים באנגליה שהיו יוצאים בתקופות שונות של השנה למסעות ציד עם כלביהם הנובחים בחמת זעם, אבל זה בכלל לא משנה. החברים בפלמ"ח  לא סלדו, כנראה, מפני הדימוי הנשכני שהודבק למעשיהם.

                        גם לאחר ההכרזה על הקמת המדינה  לא חדלו הפלמ"חניקים, הצברים המחוספסים והעוקצניים,  לעשות את כול אשר לאל ידם כדי שלא לאבד את מקומם ליד הקופה הציבורית. 'התותח הקדוש' שהופעל לעבר אוניית הנשק 'אלטלנה' שעגנה מול חופי תל אביב בידי אנשי מחנהו  של חיים חפר הרג קרוב לעשרים  יהודים שביקשו לעלות ארצה כדי להילחם בערבים שביקשו לקפד את ראשה של המדינה היהודית כבר בימיה הראשונים. יצחק רבין, בן דורו של חיים חפר, מי שעמד אז בראש היורים, גם לעבר האנשים שכבר קפצו למים מן האונייה הבוערת, פעל, ללא ספק,  מתוך אמונה, שהייתה נטועה בו, ובחבריו,  מקדמא דנא.  מי שאינו 'משלנו' לא קיים . הוא  אפילו אינו זכאי לנסות ולתפוס את מקומנו.  לא  ליד ההגה  - ולא בכלל. לא בגלל שהוא טועה; רק בגלל שהוא לא משתייך ל'מחנה הנכון'.

כך נהגו חבריו של חיים חפר  במשך עשרות שנים במנחם  בגין, לפני שהוא נבחר ב – 1977, וכך הם נהגו בו, ובממשיכיו,  לאחר שהם סולקו בבושת פנים מהנהגת המדינה  בגלל הסתאבותם – אבל לא רק. גם בגלל אובדן האמונה  בצדקתה של התנועה הציונית. הזלזול שהם הפגינו בזכותו של העם היהודי  להקים כאן את ביתו הלאומי,  ולהתיישב בכול ארץ ישראל, ההתנערות ממורשתו בת אלפי השנים, הנכונות לסחור  בחלקים מן המולדת  תמורת  'הסכמי דמה',  כול אלה  בוודאי תרמו למיאוס שרבים כול כך מרגישים כלפי אנשים כמו חיים חפר. השנאה שהם מפגינים נגד 'האחר', מי שאינו משלהם,  בוודאי אינה נובעת ממניעים רציונאליים.   אידיאולוגיה צרופה אף פעם לא  הייתה הגורם לשנאתם. 

 היכולת לחרוז חרוזים, היא בוודאי תכונה  שאפשר להתברך בה, אבל כאשר עושים אותה קרדום לניגוח, כמו שחיים חפר עשה במשך שנים רבות למנחם בגין,  הופך הכישרון  לחיסרון.  השימוש בכותרות היה תמיד מן התכונות היותר בזויות של האנטישמים. הם אף פעם  לא ניסו להתמודד עם היהודים לגופם של דברים  הויכוחים היו תמיד במישור הדמגוגי. ביטויים מכובסים היו תמיד כלי הנשק שלהם. כמו במדינות בעלות שלטון טוטאליטרי.לעם יש 'אויבים' – ולכן צריך לחסל אותם. לא להתווכח עימם. לבער אותם. כך נהגו רודנים כמו סטאלין.  במחנה של בני דורו של חיים חפר ראו בו באותן שנים מודל לחיקוי – ולרוע המזל חלק מן 'השיטות' נשארו שרירות וקיימות עד עצם היום הזה.

להדביק כינויי גנאי. להשתמש בכותרות. לא להיכנס לוויכוח  אידיאולוגי. לצבוע  אנשים בצבעים מרושעים. להתנשא. להציג את 'האחר' כמי שאינו ראוי.  כול אלה  בוודאי נמצאים בחרוזיו של חיים חפר – אבל יש בהם גם הרבה יותר מזה. יש בהם שנאה של דור הולך ונכחד כלפי מי  שצדקת דרכו הוכחה.

                       חבל שאין בהם הכאה על חטא היוהרה.