בית המשפט

פסק דין

1.       לפני ערעור על החלטת ועדת הרישוי (להלן ההחלטה), לפי חוק חוקרים פרטיים ושירותי שמירה, תשל"ב-1972 (להלן: החוק), שלא לחדש את רישיון המערערת.

          להנמקת ההחלטה שני ראשים:

האחד הוא המסקנה הנובעת מחומר מודיעיני, שהביא לעמדה שלילית של המשטרה למתן הרישיון. לשיטת המשטרה, המערערת מפעילה שיטות סחיטה על עסקים כדי להשיג לקוחות. כך, לקוחות פוטנציאליים המבקשים שלא להזדקק לשירותי השמירה של המערערת ניזוקים ע"י גניבת ציוד, והם חוששים להתלונן. עמדת המשטרה הובאה לפני הועדה באמצעות מכתב של תנ"צ חגי דותן, מפקד מרחב ירקון (להלן: המכתב). עוד צוין במכתב כי, על פי המידע המודיעיני שהצטבר, מנהלה בפועל של החברה הוא אהרון אביטן, אשר דאג באופן מכוון לרשום בעלים אחרים, תמימים. אין מחלוקת כי אהרון אביטן הוא בעל עבר פלילי משמעותי, והמערערת אינה טוענת שגם אם הוא מנהל בה או בעליה יש לחדש את רישיונה.

הראש השני הוא - התנהלות בעייתית של המערערת, לרבות ניסיון להציג מצג כוזב בכל הנוגע למנהליה, לאורך תקופה ארוכה, מצג אשר נועד, על פניו, להסתיר את מעורבותו של אהרון אביטן בניהול החברה ובבעלות עליה.

2.       המערערת טוענת כי לא עמד לפני הועדה חומר המצדיק חשדות כלפיה. במכתב הנזכר אין פירוט מקרים קונקרטיים כלשהם. אליבא דמערערת, לחשד שהיא כופה את שירותיה אין יסוד: לא הוגשה כלפיה כל תלונה, ולקוחותיה הם גופים קבלניים גדולים, שאין זה סביר שהופעלו עליהם אמצעי לחץ כלשהם. אשר למבנה הפרסונאלי של המערערת, היא טוענת כי "פניה" כיום הם מיכאל סרקיסוב ולא אהרון אביטן.

ההתנהלות הבעייתית של המערערת מול הועדה

3.       אפרט תחילה את העובדות הנוגעות לראש הראשון של ההנמקה, דהיינו, להתנהלות הבעייתית של המערערת לעניין זהות בעליה או מנהליה. עובדות אלה פורטו בתשובת המשיבה, ובעיקרן לא הוכחשו ע"י המערערת.

המערערת קיבלה רישיון על פי החוק לראשונה בנובמבר 2003. אותה עת היו שני בעליה משה בן ישי ושמואל שיפרט. על פי הודעות שניתנו במשטרה ע"י שניים אלו, במהלך 2004 העבירו את בעלותם בחברה לשמעון אביטן (בנו של אהרון אביטן), כשהחברה מנוהלת בפועל על ידי אהרון אביטן. הם גם העידו כי משעזבו, הניהול עבר בפועל לאהרון אביטן, והבעלות לשמעון בנו. לנוכח המידע האמור, ביקשה הועדה כבר במאי 2005 לקבל פירוט בתצהיר וכן אימות רשם החברות לגבי זהות מנהלי החברה ובעליה הרשומים. בתגובה המציאה המערערת לועדה תצהיר של מר שלמה אביטן (דודו של אהרון אביטן), על פיו הוא הבעלים והמנהל היחיד של המערערת. כן צורף אישור רשם החברות.

לאור מידע זה חידשה הועדה את רישיון המערערת לשנת 2005, חרף הסתירה בינו ובין המידע שעלה מהודעות בן ישי ושיפרט הנזכרות.

4.       ביום 19.12.05 התפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" כתבה, במסגרתה רואיין מר אהרון אביטן, וממנה עלה כי הוא זה שהקים את המערערת וכי היא שייכת לו. לאור מידע נוסף זה, נתבקש מנכ"ל המערערת להסביר לועדה את פשר המידע הסותר וזומן לשימוע, שהיה אמור להערך בחודש יוני 2006 ונדחה לבקשתו לאוגוסט. ואולם, גם אז לא התייצב מנהל המערערת הנטען לשימוע. מי שהתייצבו הם ב"כ המערערת, "מנכ"ל תפעולי", יועץ מס ומארגן השמירה של החברה. כשתהתה הועדה לפשר אי התייצבות בעליה ומנהלה של החברה, השיב ב"כ המערערת שלמעשה שלמה אביטן אינו מנהל את החברה והמנכ"ל בפועל הוא מר אבנר ניניו, שהתייצב לשימוע. ב"כ המערערת הוסיף ואמר: "לשלמה אביטן אין שום תפקיד בחברה". המערערת לא הצליחה לספק תשובה מניחה את הדעת לשאלת הועדה מדוע, אם זה מצב הדברים, הגיש קודם לכן שלמה אביטן תצהיר בו טען כי הוא בעלים ומנהל יחיד של החברה. בהמשך טען ב"כ המערערת כי דיווח לרשם החברות על שתי "מנהלות חדשות", מרטין אלבז ואורטל אביטן (שאחת מהן סטודנטית והשניה עקרת בית), וגם הסביר כי שלמה אביטן הוא אדם מבוגר.

באשר לכתבה שפורסמה ב"ידיעות אחרונות", טען ב"כ המערערת כי היא אינה משקפת את המציאות וכי אהרון אביטן אינו מנהל החברה. כשנשאלו נציגי המערערת מי מהווה את הדרג הביצועי מקבל ההחלטות בחברה, טען מר אבנר ניניו שהוא מנכ"ל בפועל של החברה. בנוסף, ציין מר ניניו כי הוא מקבל את רוב ההחלטות הביצועיות בעצמו ואינו "רץ לשלמה אביטן" עם כל החלטה. לא ניתן הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע, אם כן, לא רשום מר ניניו כמנהל החברה ברשם החברות.

          במהלך השימוע ציין מר בן ישי כי חלק מעובדי החברה הם אסירים לשעבר שמגיעים אל החברה דרך ועדת השחרורים של השב"ס. נציגי החברה נשאלו האם השומרים כפרטים מקבלים רישיון שמירה. מר ניניו השיב שלא. יחד עם זאת, כשנשאל מר ניניו האם החברה עוסקת בשמירה בבתי קפה, השיב "היום פחות". ב"כ המשיבה מדגישה כי, שמירה בבתי קפה דורשת רישיון גם לשומר עצמו, בעוד שמהתשובה האמורה עלה לכאורה – לאור האפשרות של ביצוע עבודה בבתי קפה -  כי המערערת מעסיקה שומרים שאינם בעלי רישיון שומר. עם זאת רוב הועדה התחשב בהודעת ב"כ החברה, כי בכוונת החברה לתקן לאלתר את הליקויים, וקבע כי הרישיון לשנת 2006 לא יבוטל ובלבד שהחברה תמלא אחר התחייבויותיה בתוך 30 יום מיום מתן ההחלטה.

5.       קצת יותר מ- 30 יום לאחר מכן הודיעה המערערת, ב-3.10.06, כי מר שלמה אביטן הוא מנהל החברה בפועל, ואף בעליה, וכי כמנהל נוסף צורף מר מיכאל סרקיסוב. ב"כ המשיבה מדגישה כי מכתב זה הפתיע בכמה מובנים: ראשית, נעלמו ללא הסבר שתי "המנהלות החדשות" עליהן דובר במהלך השימוע הנזכר. בנוסף, לאחר שבמהלך השימוע הובהר שוב ושוב כי שלמה אביטן הוא אדם מבוגר, אינו בעל תפקיד ממשי בחברה, וברי שאינו מנהלה, חזרה כעת המערערת לטעון כי הוא אחד משני מנהליה. כמו כן, צורפה כעת דמות חדשה לגמרי, כאחד ממנהליה של החברה, מר סרקיסוב, שכלל לא הוזכר על ידי המערערת במהלך השימוע. כתוצאה מתמיהות אלו קבעה הועדה כי המערערת לא תיקנה את הליקויים, והחליטה שלא לחדש את רישיונה לשנת 2007. כפי שפורט לעיל, החלטה זו נבדקה שוב.

6.       בסיכום ההשתלשלות עד כה, טוענת ב"כ המשיבה כי החלטה זו של הועדה שלא לחדש את רישיון המערערת לשנת 2007 נבעה מהאופן מעורר התמיהות שבו בחרה המערערת להתנהל במשך פרק זמן של למעלה מחצי שנה. החלפת הדמויות שאמורות לשמש כמנהלי החברה חדשות לבקרים (לרבות מינוי סטודנטית ועקרת בית לתפקיד, כשברור היה שבפועל הן לא ישמשו כמנהלות), אי-מסירת דיווחים בזמן אמת לועדה או לרשם החברות, הסתירות המהותיות לגבי תפקידיהם האמיתיים של שלמה ואהרון אביטן בחברה, כל אלו פגעו באפשרות לנהל ביקורת ראויה על החברה, כנדרש על פי חוק. על פי טענת ב"כ המשיבה, משלא היה ניתן לדעת מיהו "בעל הבית" של המערערת, ומשהתקבלה תמונה כי המערערת נוהגת בעמימות מכוונת, ומציגה "פנים" שאינם מנהליה האמיתיים, סבירה הייתה מסקנת הועדה, כי מחובתה להעדיף את האינטרס של שלום הציבור ולהימנע מלהפקיד תפקיד כה רגיש כגון שמירה ואבטחה בידיים שאינן מהימנות לחלוטין.

7.       מכל מקום, כאמור, החלטה זו לא הייתה האחרונה. לאור טענת ב"כ המערערת, לפיה נשללה מן המערערת זכות השימוע, החליטה הועדה לדון מחדש בנושא. מאחר שהומצא פלט רשם החברות, לפיו הדירקטורים הם שלמה אביטן, מיכאל סרקיסוב ואבנר ניניו, הוזמנו אלה לשימוע. ברם, שוב לא התייצב שלמה אביטן (שתואר כחולה), ולא התייצב גם מיכאל סרקיסוב (לגביו נטען שהוא בחו"ל), אלא התייצבו רק ב"כ המערערת ומר אבנר ניניו.

          במהלך הדיון טען ב"כ המערערת כי הוחלט להחליף את שתי הנשים שהיו "מנהלות" משום שאחת סטודנטית והשניה אם לתינוק. כן נטען כי שלמה אביטן, עליו אמר ב"כ המערערת באוגוסט ש"אין לו שום תפקיד בחברה", משמש מנהל בחברה ומתעסק בצד המינהלי. כשנשאל ב"כ המערערת מדוע לא בוצעו הרישומים ברשם החברות במועדים שנדרשו, כל שהשיב היה "הרישומים התעכבו אבל נעשו". במהלך השימוע הבהירו חברי הועדה למערערת כי התנהלות החברה יוצרת תחושה כי היא מתנהלת על ידי מנהלי קש ובאופן לא רציני.

          אשר לתפקידו של אהרון אביטן - במהלך השימוע האמור טענה המערערת כי הוא אינו שומר ואינו מנהל, ואולם, באופן מתמיה, באחד ממכתבי ההמלצה שהציגה, נאמר "צוות החברה בניהולו של מר אביטן אהרון מתפקד בצורה יעילה ושולט ביד רמה על כל המתרחש באתרים השונים". גרסת המערערת אז לגבי אהרון אביטן היתה שהוא "רשום כעובד החברה, ומתעסק בכל מיני דברים ... קצת פה ... מתעסק קצת ביחסי ציבור של החברה". תמיהה נוספת באותו הקשר עלתה כאשר המערערת הציגה במהלך השימוע כתבה עיתונאית שעסקה במר סרקיסוב. בכתבה זו הודה מר סרקיסוב לאהרון אביטן "כמנהל וכבוס" שלו. לשאלת הועדה בנושא, השיבו נציגי המערערת כי מה שנאמר על ידי סרקיסוב בכתבה אינו נכון.

8.       הועדה החליטה לקיים שימוע נוסף. על פי החלטתה לעניין זה, יוזמנו לשימוע שלמה אביטן, אהרון אביטן ומיכאל סרקיסוב. אלה התייצבו לשימוע בלוויית ב"כ המערערת ואבנר ניניו. לגבי תפקידו של אהרון אביטן נשמעה בשלב זה גרסה נוספת: "תפקידו תפקיד חוץ: להסתובב, לפקח, לבדוק ... יש קבוצות שמנסות לגנוב הוא מסתובב, משגיח האם יש טענה או תקלה, האם אפשר לתקן את זה". הועדה ציינה לפני נציגי המערערת כי המשטרה העלתה כי מר אהרון אביטן הוא הבעלים האמיתי, וכי ההתקשרות עם הלקוחות נעשית בדרכים לא חוקיות. נציגי המערערת הכחישו טענות אלו.

בשימוע זה, אהרון אביטן נשאל ישירות לגבי תפקידו בחברה, וענה: "תפקיד שלי להביא אנשים לעבודה". הוא הוסיף כי הוא עובד בחברה שש שנים, והדוד שלו (הכוונה לשלמה אביטן) הוא שהקים את החברה. עוד ציין לגבי תפקידו: "אני יוצא בלילה, בודק אם אנשים עובדים ועושה פיקוח באתרי שמירה. אני אוסף אנשים מהרחוב ואני עוזר לאנשים שרוצים להשתקם". גם מר סרקיסוב התבקש לתאר את תפקידו בחברה, ונשאל מדוע בכתבה שהוצגה לחברי הועדה הוא אמר שאהרון הוא מנהל החברה. על כך השיב כי היה רק שנה בארץ, "אהרון מצא אותי ברחוב ושאל אותי והוא לקח אותי לעבוד בחברה".

          הטענה כי תפקידו של אהרון אביטן הוא שולי בחברה לא עלתה בקנה אחד עם העובדה שברשימת העובדים שהמציאה המערערת הוא מופיע כעובד שמספרו הסידורי 001 ושכרו הוא השני בגובהו. דווקא שמו של שלמה אביטן אינו מופיע כלל ברשימת מקבלי השכר.

          גם בשלב זה, לאחר השימוע הנוסף, נותר, בצדק, הרושם שהמערערת אינה מגלה את הפרטים הנוגעים לתפקידו של אהרון אביטן בה.

          במצב זה ניתנה ההחלטה שלא לחדש את הרישיון, המותקפת ע"י המערערת בערעור שלפניי.

9.       על יסוד השתלשלות העניינים שתוארה – ושפרטיה לא הוכחשו ע"י המערערת - טוענת ב"כ המשיבה כי מדובר בחברה המבקשת לעסוק בתחום השמירה, אולם נמנעת מלספק תמונת מצב מהימנה על המתרחש בה. על פי טענותיה, דעת הרוב מבוססת היטב ומעוגנת בראיות מינהליות לרוב, ולעומתה, דעת המיעוט פגומה מאחר שלא התייחסה לפגמים הרבים שנפלו בהתנהלות המערערת במהלך שבעת החודשים האחרונים שקדמו להחלטה. כן ציינה ב"כ המשיבה כי בהחלטה הקודמת של הועדה מיום 4.12.06 סברו כל חברי הועדה כי התנהלותה של המערערת מצדיקה את אי-חידוש רישיונה. ב"כ המשיבה מדגישה כי הועדה גילתה פתיחות ונכונות לשוב ולשמוע בשנית ובשלישית את טענות המערערת ושמעה אותם בלב פתוח ונפש חפצה. עוד טענה כי, דעת הרוב לפיה אין מקום לחידוש רישיונה של המערערת, מבוססת על שורת ראיות מינהליות, וביניהן, המלצתה החד משמעית של המשטרה, וכן על ראיות אלה: תגובות נציגי המערערת למול הוועדה; כתבות עיתונאיות; המלצה שהציגה המערערת ובה דברי תודה לאהרון אביטן; הודעות הבעלים המקוריים של המערערת. כל אלה מלמדים על ניסיונות חסרי תום לב של המערערת להסתיר זהותה האמיתית, וגם מבססים חשש שהמערערת כופה שירותיה על הלקוחות באופן לא חוקי.

חשד כפיית השירות

10.     לשיטת ב"כ המשיבה, היה בידי הועדה להגיע למסקנה כי המערערת מתנהלת באופן בלתי חוקי בהשגת לקוחותיה. זאת על סמך מכתב תנ"צ דותן, שהוא בגדר ראיה מנהלית ראויה. בהקשר זה מפנה ב"כ המשיבה לדברי כב' השופטת ארבל בבג"צ 7542/05 פורטמן ואח' נ' שר התחבורה ואח' (מיום 11.2.07):

"לצורך קבלת ההחלטה המנהלית לעניין המינוי או הפסקת הכהונה, די בראיות מנהליות משכנעות. ראיות אלה יכולות לבסס "עבר פלילי" של מועמד לצורך ההליך המנהלי. מדובר בראיות אשר כל אדם סביר היה רואה בהן ערך הוכחתי וסומך עליהם במידה כזו או אחרת, אך אינן בהכרח ראיות קבילות לצורך משפט פלילי או אזרחי. דהיינו המבחן לקבלתה של ראיה מנהלית הינו מבחן של סבירות".

          ב"כ המערערת טוען לגבי המכתב כי אין מדובר בראיה מנהלית ראויה מאחר שאין היא כוללת כל עובדה קונקרטית, וככזו היא נעדרת משקל כלשהו. ב"כ המערערת מוסיף כי לא הוגשה כל תלונה כנגד המערערת על התנהלות בלתי חוקית כביכול, ובנוסף, הטענה כי המערערת כופה את שירותיה אינה מתיישבת עם העובדה שלקוחותיה הם גופים חזקים וגדולים, אשר אפשרות הסחיטה אינה הולמת את כוחם.

          גם טיעון ב"כ המערערת נשען על פסיקה המגדירה באופן דומה ראיה מנהלית. אולם לשיטתו השענות על המידע שבו מדובר אינה סבירה, ומנוגדת לשכל הישר.

11.     אני סבורה כי מידע שנמסר ע"י קצין משטרה בכיר המבוסס על דברי קצין מודיעין, ומתואר על ידו כמהימן, הוא בגדר ראיה, שגם אם אינה קבילה לצורך משפט פלילי או אזרחי, אדם סביר מיחס לה ערך הוכחתי וסומך עליה. לכן, מידע כזה עומד בדרישת הראיה המינהלית.

אכן הקשיים שצויינו בדעת המיעוט לגבי מידע זה אינם מבוטלים.

          עפ"י דעת המיעוט לא ניתן ללמוד מהמכתב באיזה תאריך דיווחו מקורות המידע ומה מהימנותם, ולא היתה לועדה אפשרות להתרשם מהמקורות הללו. כמו כן, המשטרה עצמה הייתה צריכה ליזום ראיות קונקרטיות וחזקה עליה שהיא מסוגלת לבצע זאת חלף הסתמכות על עדויות מצד שלישי בלבד. יתר על כן, אם יש האשמות כל כך חמורות, תמוהה מדוע המשטרה לא נקטה בפעולה כלשהי והסתפקה בהגשת התנגדות פורמאלית לועדה. במצב דברים זה, אחת האפשרויות שיכולה להיווצר היא ניצול הסיטואציה על ידי קבוצה או חברה מתחרה המבקשת להתחשבן עם המערערת. עוד נאמר בדעת המיעוט כי בשל חשד בלבד שאינו חשד של ממש אין מקום למנוע חידוש רישיון של חברה המעסיקה מאות עובדים. המיעוט מוסיף כי, הקביעה שמר אהרון אביטן הוא מנהל החברה ובעליה מבוססת על עדות מפי השמועה.

          ואולם, קשיים אלה אין בהם כדי לבטל לחלוטין את ערכו הראייתי, בהקשר המנהלי, של המידע האמור, אם כי מקובל עליי כי הם מקטינים מאוד את המשקל שניתן לייחס לו. ואולם מידע זה אינו היחיד שעמד לפני הוועדה, ויש לראותו כמידע שהצטבר על כל אשר נלמד בדרכים אחרות. מקובל עלי, עם זאת, כי אם מידע זה לבדו היה עומד לפני הוועדה לא היה בו כדי לשמש בסיס הולם להחלטתה, בשל השיקולים שפורטו בדעת המיעוט.

סוף דבר

12.     ברם, גם ללא המידע הכלול במכתב והנוגע לדרכי הפעולה של המערערת, ובהנחה שאינו מידע נכון או שאינו בגדר ראיה מנהלית ראויה, אני סבורה כי היה בסיס הולם להחלטת הועדה במידע שהצטבר לגבי התנהלותה התמוהה של המערערת בכל הנוגע לגילוי בעליה או מנהליה, התנהלות שעל פניה לימדה על מגמה להסתיר את האמת או למצער את חלקה. אין ספק כי הראיות לעניין זה – שחלקן הארי מצוי בהתרשמות הישירה של הועדה מתגובות נציגי המערערת ומדבריהם – עומדות בדרישות לראיות מינהליות.

13.     עם זאת יש לציין כי, בשלב זה נשלל רישיונה של המערערת לשנת 2007 בלבד, וזכותה לפנות שוב בבקשה לחידוש הרישיון לשנת 2008. חששה של המערערת שבהעדר רישיון תחדל להתקיים הוא ממשי, ואולם איני סבורה כי פתרון לבעיה זו כשלעצמו מצדיק או מחייב מתן רישיון חרף הקשיים שצוינו.

          מכל מקום, מאחר שהועדה עצמה נתנה לא פעם למערערת הזדמנות לתקן את התנהלותה, יש סיבה להאמין שהמערערת תוכל לתקן את הטעון תיקון למול הועדה, כגון על ידי הצעות להסרת החשש מכוחו והשפעתו של אהרון אביטן – ותוכל לשוב לקבל רשיון בעתיד הלא רחוק. אכן, התנהגות מבקש הרישיון בעבר היא קריטריון שקבע המחוקק לעניין החידוש, כעולה מסעיפים 28 ו-4(א)(6) ו-19 לחוק, ואולם, יישומו תמיד צריך להיעשות תוך התחשבות בעקרונות מאזנים אחרים, כגון חופש העיסוק והמידתיות. בהקשר זה אדגיש כי, עם חלוף הזמן, הסתפקות המשטרה בהאשמות שאינן נחקרות כדבעי (בשל חשש המעורבים להתלונן) ונותרות ברמת חומר מודיעיני בלבד, תהא פחות ופחות סבירה.

          בסיום הדברים אוסיף כי, אין כל ספק כי גם לאהרון אביטן הזכות להתפרנס בכבוד, ולפרנס את ילדיו, ואולם קשה לקבל את האפשרות שהוא יעשה כן באמצעות חברה העוסקת בחקירות פרטיות ובשמירה שבבעלותו או בשליטתו המעשית. אין זה מתקבל על הדעת שעל העוסק בתחום זה יכביד עבר פלילי, כאשר טובת הציבור דורשת שמהיבט שמירת החוק ניתן יהיה לתת אמון מלא בעוסקים בו.

14.     לאור האמור, אני דוחה את הערעור.

          המערערת תשלם למשיב הוצאות הערעור בסך כולל של 10,000 ש"ח.

5129371

54678313

ניתן היום יא' באדר, תשס"ז (1 במרץ 2007), בהעדר.

5129371

54678313המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.                                                                            

מרים מזרחי 54678313-414/07

הקלדה: נעמי ביטון

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה