היועץ המשפטי לממשלה מברך, כמובן, וגם כל השאר עושים את אותו הדבר כמי שכפאם שד, אבל ברור לגמרי מה הם חושבים בסתר ליבם: מה שחיים רמון רק יכול היה לחלום עליו, יכול ויתממש עכשיו בפועל. דניאל פרידמן, חתן פרס ישראל, כנראה לא מפחד מאף אחד. הוא לא פוליטיקאי, וגם אין לו, מן הסתם, רתיעה מפני אקדמאים. מה שדורית בייניש לא רצתה בכל מאודה, עומד לקרות. שורה של אנשי משפט מן השורה הראשונה, עילויים בפני עצמם, עומדת לאייש את הכיסאות המיותמים בבית המשפט העליון.

למושג  'חברים' שוב לא יהיה כל ערך מוסף. הסתיים גם עידן המינויים שנולדו במזנון של פרקליטות המדינה. אפשר כבר לומר בוודאות גמורה שמה שהיה כבר לא יהיה לעולם. ייתכן גם שהרכבה החוקתי של הוועדה לבחירת שופטים ישתנה מן הקצה אל הקצה. השקיפות תהיה רבה יותר. כל אחד יוכל לקבל פרוטוקולים של הדיונים. ההתבטאויות תהיינה חשופות לביקורת ציבורית. גם בבית המשפט העליון, יש להניח, יהיה מה שנקרא בלשון צבאית 'שיפור עמדות לאחור'.

אפשר גם לשער בוודאות לא מעטה שבעתיד הנראה לעין שוב לא נחזה במחזות הביזאריים של ביטול חוקים של הגוף המחוקק או של העמדת החלטות של גופים שלטוניים-נבחרים תחת שבט ביקורתם של אלה שמעולם לא נבחרו ושאף פעם לא עומדים לביקורת של הציבור. אהרן ברק אמר פעם שהשופט היושב במשפט הוא-עצמו גם נשפט. זה נכון היה שבעתיים בשנים האחרונות, אבל אף אחד לא ממש נתן דעתו לבחירות הכושלות של שופטים שבאים משום-מקום, והופכים את חייהם של רבים מדי לסיוט אחד מתמשך.