בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

                                                                                                                                                                     ע"פ 939/85

  בפני:         כבוד המשנה לנשיא מ. בן-פו רת

                   כבוד השופט א. ברק

                   כבוד השופט ד. לוין

  המערער:    שמעון ברגיג

 נגד

  המשיבה:   מדינת ישראל

 ערעור על פסק-דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 25.11.85 בתיק 181/85 שניתן על-ידי כבוד השופטים: ש. ולנשטיין קדמי, שצקי

 תאריך הישיבה:    כ"ה בסיוון תשמ"ו (2.7.86)

  בשם המערער: עו"ד ד"ר ח. משגב

  בשם המשיבה: עו"ד י. טפיירו

פסק-דין

 המשנה לנשיא:

 הרשעה באינוס של שתי בחורות, שאחת מהן תוארה "תמימה לחלוטין".

 בהכרעת הדין הובהר הבהר היטב כי חלקו של המערער שבפנינו, לעומת זה של חברו- בעל הרכב בו הובילו את הבחורות לפרדס - היה הדומיננטי. זוהי קביעה שיש לה יסוד ושורש בראיות ובכגון דא לא נתערב. על סמך הבדל זה וכן לאור העובדה שהאדם האחר סיים שירותו הצבאי ללא דופי, להבדיל מהמערער שנפקד מן השרות כששה שבועות, ומאחר שלשניהם עבר נקי, השית בית המשפט על המערער שבפנינו ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל ואילו על האחר - שנתיים וחצי בלבד.

 טוען הסניגור המלומד שחלקם של השניים היה שווה, או כמעט שווה, וכי השופט המלומד טעה בהערכת חלקו של אותו אחר.

 אין הטענה יכולה להושיע את המערער. ראשית, איננו רואים יסוד לקבוע שהשופט המלומד נתפס לטעות בהערכת חלקו של כל אחד מן השניים. אולם אפילו היה נתפס לטעות בהערכת חומרת חלקו של אותו אחר אין זו סבה להקל עם המערער, שהרי אלמלא הטעות, הדעת נותנת שהיה מחמיר גם בעונשו של זה. לא לכך כוון כלל אחידות העונשים.

 מכל מקום, אינוס - שבצדק תואר כמכוער ומשפיל - של שתי בחורות זועק לעונש מאסר לתקופה ארוכה, וזו שהושתה על המערער אינה חמורה מדי.

= 2 =

 שירות המבחן אינו בא בהמלצה טפולית. יחד עם זאת הודיע הגברת אטקס שבהגיע תורו של המערער להתיצב בפני ועדת השחרורים ישקול שירות המבחן כיצד ניתן להתיצב לימינו. עולה מהחומר שבפנינו שהמערער הוא ממושמע ומנצל את שהותו בכלא באורח קונסטרוקטיבי ובכך רואים אנו פתח תקווה לעתיד.

 הערעור נדחה.

 ניתן היום, כ"ה בסיוון תשמ"ו (2.7.86).