מאת ד"ר חיים משגב

חיים רמון איננו הראשון שלומד על בשרו את סוד כוחה של המערכת הדורסנית ביותר במקומותינו. ליועץ המשפטי לממשלה אצה הדרך לעקר את שר המשפטים מעיקר תפקידיו כבר בתחילת החקירה, עוד לפני שנעשה העימות המפוקפק עם המתלוננת באמצעות וידיאו, כדי להיות בטוח שהשר לא יצליח ליישם אפילו מקצת מן המטרות שהציב לעצמו - וכעת הוא מיהר להכריז שהתיק "בשל" להגשת כתב אישום.

לא צריך להיות חסיד גדול של תורת הקונספירציה (אם כי גם את התורה הזאת לא צריך תמיד לשלול על הסף), אבל מה שקרה לחיים רמון מזכיר את מה שאירע ליעקב נאמן, שר משפטים לשעה, שנאלץ לפרוש מיד לאחר שהיועץ המשפטי דאז, מיקי בן יאיר, החריד מרבצו "תיק חקירה" ששכב על המדף שנים לא מעטות. נאמן, שר המשפטים בממשלת נתניהו, גילה בסך הכל את דעתו בכמה נושאים רגישים.

באותה עת סבל מנחת זרועה של פרקליטות המדינה גם רפאל איתן (רפול) ז"ל. נתניהו ביקש למנותו לשר לביטחון פנים - וחיש קל נולד עוד כתב אישום. רפול זכה וכתב האישום נגדו נמחק על הסף בידי בית המשפט - אבל לתפקיד בו חשק הוא כבר לא חזר. גורלו של יעקב נאמן היה מר יותר. הוא זוכה בבית המשפט רק לאחר שנה ארוכה של דיונים מייגעים, מתישים, משפילים - אולם גם הוא כבר לא זכה לחזור לתפקיד שבו הוא רצה. צחי הנגבי סירב לפנות מקומו.

הניצחון של מי שעמד אז בראש פרקליטות המדינה היה שלם. כך נעשה גם לראובן ריבלין, שאותו ביקש אריאל שרון למנות לשר המשפטים. במשרד המשפטים לא רצו, כנראה, במי שסבור שבית המשפט העליון נטל לעצמו סמכויות-יתר שלא על פי הדין - ובניגוד לעמדת הגוף המחוקק. "תיק החקירה" נגדו נסגר רק לאחר שהוא כבר נבחר לתפקיד יו"ר הכנסת. כך נעשה גם לאביגדור ליברמן שאותו ביקש אהוד אולמרט למנות לתפקיד השר לביטחון פנים. החשדות נגדו הם בני כשמונה שנים - ובדיוק ערב החתימה על ההסכם הקואליציוני "התגלה" מידע חדש שהצריך את חידוש החקירה. משטרת ישראל, כמו האנשים בפרקליטות המדינה, לא אוהבים, בלשון המעטה, שרים דעתניים מדי.

רק גורלו של צחי הנגבי "שפר" עליו. הוא נשאר בתפקידו כשר המשפטים - אבל תיק החקירה נגדו נשאר תלוי באוויר במשך כל הקדנציה שלו. כך אוהבת אותם מערכת אכיפת החוק: כנועים. לא מרעישים. עושים את אשר מבקשים מהם. לא הייתה בקשה של נשיא בית המשפט העליון שהנגבי סירב לה. כך הוא שרד שלוש שנים תמימות. התיק נסגר, כמובן, מיד לאחר שצחי-ילד-טוב-פרקליטות סיים את תפקידו. 

חיים רמון, פוליטיקאי משופשף, לא קרא, כנראה, את ההיסטוריה של קודמיו, כשהתייצב כנגד המנגנון הכי חזק במדינה. היו לו כמה רעיונות יצירתיים, שרבים מאוד בקהילייה משפטית, ולא רק שם, בירכו עליהם, אבל היו גם כאלה שלא רצו לראות כיצד ניטלות מהם כמה סמכויות-מפתח.

יכול להיות שכול מה שאומרים על חיים רמון הוא אמת ויציב - אבל העיתוי מזכיר יותר מדי את מה קרה לקודמיו. רק מה, לא בטוח שהפעם הכול ייגמר בכי טוב. וגם אם ייגמר טוב - עד שזה ייגמר, הכול כבר יהיה מאחוריו; לבית המשפט העליון תהיה נשיאה חדשה; והשופטים שבהם רוצים חבריה כבר יישבו על כיסאותיהם.