בקשות שונות מס' 68/92

  היועץ המשפטי לממשלה

               נגד 

          איזור נתנזון

בבית המשפט המחוזי בירושלים

 [8.11.92]

                                                                                     לפני השופטת ד' דורנר

 חוק השבות, תש"י-1950, ס"ח 159 - חוק ההסגרה, תשי"ד-1954, ס"ח 174, סעיפים 1, 2א.האמנה האירופית בדבר הסגרתה, כ"א 17, ע"מ 87, סעיף 16.

 גופתה של צעירה נתגלתה בגרמניה והמשטרה המקומית הוציאה פקודת מעצר כנגד המשיב, בחשד למעורבות ברצח הנערה. יום אחד לפני מתן פקודת המעצר כנגדו, נרשם המשיב כעולה על-פי חוק השבות, תש"י-1950.

 בעת מותה של הצעירה היה המשיב אזרח ותושב גרמניה.

 ממשלת גרמניה עתרה לעצור את המשיב בהסתמך על סעיף 16 לאמנה האירופית בדבר הסגרה. לאחר המעצר הגישה ממשלת גרמניה בקשה להסגרתו, ולבית המשפט הוגשה עתירה להכריז על המשיב כבר-הסגרה.

 הבקשה נסבה על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה בבקשת ההסגרה.

 בית המשפט המחוזי פסק:

 א. מעמד העולה, שרכש המשיב מכוח חוק השבות לאחר ביצוע העבירה, אינו יכול להועיל לו, שכן, על פי סעיף 1א לחוק ההסגרה, תשי"ד-1954, רק מי שבעת ביצוע העבירה היה אזרח ישראלי חסין מפני הסגרה.

 ב. הראיות הנדרשות לשם הכרזה על המשיב כבר-הסגרה אינן חייבות להיות "קונקלוסיביות". די בעדות במידה המספיקה לכאורה כדי לבסס טענת התביעה.

 פסקי-דין של בית המשפט העליון שאוזכרו:

 [1] ע"פ 28/49 זרקא נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ד 504.

 [2] בש"פ 612/89 - לא פורסם.

     מ' חנקין - בשם המבקש;

     ד"ר ח' משגב - בשם המשיב.

= 307 =

החלטה

 1. בתאריך 17.7.92, בשעות אחר הצהריים, התגלתה ביער ברלין שבגרמניה גופת אנה פולדיאבה בת ה-18. בחקירה הסתבר, על-פי דו"ח פתולוגי ועדויות, כי המוות נגרם בין חצות הלילה לבין השעה 05:50 ביום 17.7.92.

 2. שערות המנוחה, סיבים של בגד שלבשה בעת מותה ושיירי דם המשתייכים לתת-קבוצת הדם של המנוחה, נמצאו במכוניתו של איזור נתנזון, אזרח ותושב גרמניה, הוא המשיב שלפניי. מקסים אקוצ'ין הודה בחקירה, כי המכונית הנ"ל היתה ברשותו וברשות המשיב בשעות הרלוונטיות בגידרן נרצחה המנוחה. הוא מסר אליבי לגבי שלוש מתוך חמש השעות, אך סיפר, כי שהה הוא יחד עם המשיב בבית-קפה, אחר שהחנו את המכונית בקירבת מקום.

 טענתו בדבר השהות בבית הקפה נבדקה, אך לא נמצאו ראיות המוכיחות אותה.

 לשאלה, כיצד הגיעו השרידים שנמצאו למכונית, השיב, שאפשר שבעת חנייתה בקירבת בית הקפה נגנבה המכונית או הושאלה על-ידי המשיב לידיד כלשהו והוחזרה לאותו מקום חנייה טרם עזבו הוא והמשיב את בית הקפה. טענה זו נראתה מופרכת לחוקר. זאת, לאור העובדה שמדובר באזור סואן, שמקום חנייה המתפנה בו נתפס מייד. על-כן, האפשרות שהמכונית הוסעה חזרה למקום החניה, שבו חנתה לפני הגניבה או המסירה לידיד, היא בלתי מתקבלת על הדעת.

 עוד הסתבר, כי אקוצ'ין הנ"ל, המנוחה ואחד בשם ליטוון רודיון (ראדיק), שנעלם אחרי הרצח, היו מעורבים בהוצאת כספים במירמה מחשבונות בנק, אקוצ'ין הודה במעורבותו זו.

 3. לא ניתן היה לחקור את המשיב, שכן ביום הירצחה של המנוחה (ב-17.7.92), יצא המשיב לטיול שתכנן קודם לכן ונסע לסרילנקה. הוא לא חזר עוד לגרמניה, אלא הגיע דרך מצרים לישראל ביום 26.7.92, וביום 12.8.92 נרשם כעולה על-פי חוק השבות, תש"י-1950, וקרא לעצמו ארז בן-נתן.

 4. ביום 13.8.92 הוצאה בגרמניה פקודת מעצר נגדו, ולמחרת, ביום 14.8.92, עתרה ממשלת גרמניה לעצרו, בהסתמך על סעיף 16 לאמנה האירופית בדבר הסגרה.  המשיב נעצר ביום 31.8.92 על-פי צו של בית-משפט השלום בירושלים. ביום 25.9.92 הגישה ממשלת גרמניה בקשה להסגרתו ולבית-משפט זה הוגשה עתירה להכריז עליו כבר-הסגרה ומועד הדיון בה נקבע ליום 18.11.92. במקביל, ביקש היועץ המשפטי לממשלה להורות על מעצר המשיב עד למתן החלטה בבקשת ההסגרה.

 5. בעת ביצוע מעשה הרצח המיוחס לו היה המשיב אזרח ותושב גרמניה. על-

= 308 =

 כן מעמד העולה שרכש מכוח חוק השבות לאחר ביצוע העבירה אינו יכול להועיל לו. שכן, על-פי סעיף 1א לחוק ההסגרה, תשי"ד-1954, רק מי שבעת ביצוע העבירה היה אזרח ישראלי, חסין מפני הסגרה. הטענה היחידה שטען הסניגור בהליך של בקשת המעצר היא, שחומר החקירה נגד המשיב אינו "קונקלוסיבי". הוא מספיק אומנם לצורך פתיחת חקירה נגדו, אך אינו מהווה חומר ראיות לכאורה הדרוש להרשעתו בעבירה של רצח, שהוא תנאי להכרזתו כבר-הסגרה על-פי סעיף 9 לחוק ההסגרה הנ"ל.

 6. טענה זו יש לדחות. הראיות הנדרשות אינן חייבות להיות "קונקלוסיביות" כדברי הסניגור. די "בעדות במידה המספיקה לכאורה (פרימה-פציה) כדי לבסס טענת התביעה" (ע"פ 28/49 [1], בעמ' 532 וראה גם בש"פ 612/89 [2]).

 7. חומר הראיות שבא לפניי, קושר את המשיב למעשה הרצח. כאמור, מחומר הראיות הנ"ל מתבקש כי: (א) כלי הרכב שבו נמצאו השרידים המפורטים לעיל שייך לו ואף היה בהחזקתו, בשעות בהן נגרם מותה של המנוחה, (ב) באותן השעות היה בחברת אדם המעורב בשיתוף עם המנוחה במעשי תרמית.

 8. די בחומר זה כדי לצוות על מעצר המשיב עד לתום מתן החלטה בעתירת ההסגרה. כאמור, הדיון בבקשת ההסגרה עומד להתקיים במועד קרוב.

 אני מורה, איפוא, על מעצרו של המשיב עד למתן החלטה כאמור לעיל.

 ניתנה היום, 8.11.92.