מאת ד"ר חיים משגב

גסות רוח הייתה תמיד מפלטם של החלשים. של מחוסרי ההשכלה. של הנוטים להאשים אחרים במצוקותיהם. כך כתב שייקספיר על היהודים, על השיילוקים. על המלווים בריבית העושקים, כביכול, את דלת העם. כך שמרו האפיפיורים על נאמנותו של צאן מרעיתם. אבל שאול מופז אינו שייקספיר. הוא גם לא זכה לאחרונה בפרס נובל. הוא בסך הכול מסיים עתה קדנציה לא מפוארת במיוחד, בממשלה שעשתה טעות גדולה מאוד בקיץ האחרון. אז מאין הוא נוטל לעצמו את הרשות לקרוא לקבוצה גדולה מאוד של אנשים שחושבים אחרת ממנו - חלקם צעירים, שגם נראים כמו משה פייגלין, עם כיפה סרוגה על הראש ועם זקנקן מטופח, וחלקם נראים אחרת לגמרי, כמוני למשל - בשם שיש לו קונוטציה אנטישמית ברורה?

שאול מופז ברח, לטענתו, מ"הפייגלינים". אבל אני יכול להבטיח לו ולכל מי שמחא לו כפיים, שהוא ברח למקום ששם אין אולי "פייגלינים", אבל יש בוודאי הרבה אופורטוניזם דקדנטי עם קורטוב של ניהיליזם מטופש. מה שעוד יש שם זה לא מעט אנשים מחוקים, שלא מבקשים לעצמם דבר אלא רק את הכיסא המיוחל, עליו יוכלו להניח את ישבנם למשך ארבע השנים הקרובות. לא כדי להיטיב עם שולחיהם, אלה שטרחו להגיע אל הקלפי ביום הבחירות, אלא כדי לפמפם בהרבה מזומנים קבוצות אינטרסנטיות שונות, וכדי ליצור לעצמם קרש קפיצה לעתיד כלכלי מבטיח.

משה פייגלין לא זקוק להגנה שלי. אבל כשאני שומע אנשים נעדרי חוט שידרה מגדפים אותו, אני מתחיל להאמין שאין עתיד 
למדינה היהודית. לא בגלל ששר הביטחון מוצא לנכון להתגולל על חלק גדול מן הציבור באופן שמזכיר משטרים אפלים, שחיפשו שעיר לעזאזל, אלא משום שאמירות מן הסוג הזה מזכירות בולשביזם לשמו. שאול מופז מבקש להכניס את כל מי שחושב כמו משה פייגלין לאיזו נישה של מצורעים. ואנחנו לא כאלה. אנחנו בסך הכל חושבים שמשה פייגלין צדק כאשר יצא נגד הסכמי אוסלו הרעים, ושילם על כך בחירותו. ואנחנו גם יודעים שהיום רבים מאוד אפילו מסכימים שהרבה מאוד דם של נקיים נשפך לשווא, בגלל אותה איוולת.

אז למה בכל זאת יצא מופז יצא נגד "הפייגלינים" בליכוד? התשובה פשוטה: משה פייגלין משמש מעין מראה לרבים. כל אלה שרצו אחר מקסמי השווא של שמעון פרס ויוסי ביילין, רואים היום את עצמם במראה ששמה משה פייגלין, ופניהם מתעוותות מכעס וחוסר אונים. הם יודעים שאסון דומה יכול להתרגש על כולנו אם תימשך הדרך המדינית שאליה "שובר" אריאל שרון, והם יודעים שמשה פייגלין יאמר להם את הדברים - וגם הפעם, כנראה, יהיה צודק.

פעם אמרו על אריאל שרון שמי שלא רצה אותו כרמטכ"ל קיבל אותו כשר ביטחון, ומי שלא רצה אותו כשר ביטחון - קיבל אותו כראש ממשלה. היום אפשר לומר את זה על משה פייגלין: מי שלא שמע לדבריו בעת שעננת אוסלו ירדה עלינו, קיבל את אינתיפאדת אל-אקצה. ומי שלא יאזין היום לאזהרותיו - יקבל בעתיד הלא-רחוק את גבולות החלוקה וזכות השיבה. ראו, הוזהרתם.

לצפייה במאמר שפורסם ב -y-net  ב - 12/12/05  לחץ כאן