עו"ד דר' חיים משגב

ערעורים שעניינם עונש שלוש שנות מאסר - מתוכן שנתיים בפועל - שהוטל על המשיב בע"פ 942/85, בעקבות הרשעתו במעשה אינוס בנסיבות של התנהגות ברוטאלית מלווה בהשפלה והתעללות ברגשות של המתלוננת.

בית המשפט העליון פסק:

א. בית המשפט חייב להביע, בעונש המושת על-ידיו, את סלידתו ממעשים ברוטאליים כאלה ולהגן על שלום הציבור.

ערעורים על גזר-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים ש' וולנשטיין, י' קרמי, ע' שצקי) מיום 11.11.85 בתפ"ח 657/84. הערעור בע"פ 942/85 נתקבל. הערעור בע"פ 965/85 נדחה.

נ' בן-אור, עוזר ראשי לפרקליט המדינה - בשם המערערת בע"פ 942/85

(המשיבה בע"פ 965/85);

ח' משגב - בשם המשיב בע"פ 942/85 (המערער בע"פ 965/85).

פסק-דין

השופט מ' אלון: שני ערעורים לפנינו - של המדינה, על שהקלו בעונש, ושל מי שהורשע בדינו, על חומרת העונש.

המשיב בע"פ 942/85 (להלן - המשיב) הורשע על עבירת אינוס לפי סעיף 345

= 300 =

לחוק העונשין, תשל"ז-1977, והושתו עליו שלוש שנות מאסר, מהן שנתיים בפועל; לדעת המיעוט ראוי הוא לארבע שנות מאסר בפועל. מעשה האונס ופרטיו תוארו במפורט בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי.

וזוהי עיקרה של פרשה זו. המשיב הכיר בחורה פלונית, היא המתלוננת, שעבדה כפקידה בחברה לממכר מכוניות, כאשר בא לרכוש מכונית. מאז ניסה פעמים אחדות להזמינה לצאת עמו, אך זו סירבה להיפגש עמו. יום אחד בא משרדי החברה. היה זה זמן סיום העבודה, והוא חזר והציע למתלוננת להסיעה לביתה. המתלוננת ניאותה לכך ובשיחה שקיימו הודיעה לו, שאין היא מעוניינת להיפגש עמו, וסירבה להזמנותיו להיפגש פעם נוספת. היא גם אמרה לו שיש לה חבר קבוע. כעבור יומיים חזר המשיב למשרדי החברה, ושוב עלה בידו להשפיע על המתלוננת להילוות אליו; במכוניתו ישבה בחורה נוספת, דבר שהסיר כל חשש מלבה של המתלוננת. מגמת נסיעת המשיב הייתה הוד השרון, שם גרה הבחורה הנוספת, ומכאן אמורה הייתה המתלוננת להגיע לביתה, בהרצליה הסמוכה. כאשר הגיעו להוד השרון עלו לביתה של אותה בחורה, ושהו שם זמן מה; והמתלוננת, שביקשה לחזור לביתה, נתעכבה על- ידי המשיב, שהציע לה לקחתה לתחנת האוטובוס. משנסע לשם, סטה מן הדרך והגיע לפרדס, שם עצר את המכונית. המתלוננת צעקה ובכתה, ניסתה לברוח מהמכונית, אך המשיב סטר לה בחזקה בפניה, וסגר בכוח את דלתות המכונית. הוא הורה לה להתפשט, וחזר ואיים להשתמש בכוח אם לא תעשה כן. תחנוניה של המתלוננת, כי היא חולה וכי היא לא מרגשה בטוב, לא הועילו לה, ולאחר שהתפשטה מבגדיה, כשכל אותה עת היא מתחננת על נפשה, התפשט המשיב מבגדיו הוא, הכריח אותה לשחק עמו משחקי אהבה ובעל את המתלוננת, בתוך המכונית, כשהיא רועדת ובוכה, בניגוד לרצונה. לאחר מכן הכריח את המתלוננת לקיים עמו מגע אורלי, ושוב חזר ובא עליה בניגוד לרצונה. לאחר כל אלה הסיע אותה המשיב למקום מסוים בהרצליה, שם נפרד ממנה, לא בטרם איים עליה שלא תגלה דבר למשטרה.

כאמור, בית המשפט המחוזי נחלק בדעתו באשר למידת העונש שיש להשית על המערער. לדעת הרוב (כבוד השופטים ש' וולנשטיין ו-י' קדמי) יש לגזור עליו שלוש שנים של מאסר, ומתוכן שנתיים בפועל. עונש כה מופלג בקולתו, לפי טיבה של העבירה שלפנינו ולפי נסיבותיה הקשות והברוטאליות, הוסבר בגזר הדין על שום שבית המשפט התרשם מאוד מעדותה של אשת המשיב, שהיא ושני ילדיה הסובלים העיקריים ממעלליו. בית המשפט מזכיר גם עדותו של מי שעובד עם המשיב בהלחנת שיריו של זה מתוך רצון לעזור לשיקומו, אך מציין, שלא התרשם ביותר מכך.כן מציין בית המשפט את עברו הפלילי העשיר של המשיב ואת העובדה, שלאחרונה הורשע בעבירות של איומים ונשיאת נשק ועשיית מעשה מגונה בקטינה, ונגזרו לו עונש מאסר בפועל של 18 חודש, וכן הופעלו 9 חודשים של מאסר-על-תנאי שהיו תלויים ועומדים נגד המשיב, מהם 4 חודשים כמצטברים ל-18 החודשים הנ"ל. מאחר שאשת המשיב עמדה לעבור ניתוח, דחה

= 301 =

בית המשפט את ביצוע עונש המאסר של שנתיים בגין תיק זה לשלושה חודשים, היינו עד ליום 10.2.86.

כבוד השופטת ע' שצקי סברה, בדעת מיעוט, כי המשיב ראוי לעונש חמור מזה. ואלה דבריה:

"לדעתי, יש להטיל על הנאשם בשל הפרשה הנוכחית לא פחות מ-4 שנים מאסר לריצוי בפועל. כלפי המתלוננת הוא

הגיב בהתעללות וברמיסה, וגם כלפי משפחתו - שאותה הוא מעמיד כנסיבה מקילה - התייחס התייחסות של רמיסה: את

אשתו שאותה נשא בזמנו כדי להשיג הקלה בעונש בפרשה קודמת הוא רומס ע"י הבאת מאהבות לחיים בצוותא איתה;

ובניית תדמיתו כ,אסיר מזמר' ופרסומו הביא אותו למחשבות גדלות, להזנחת המשפחה, ואפילו להתכחשות לביתו. על כן

לא נראות לי נסיבות מקלות בנקודה זו, ועליו לתת את הדין על פי נסיבות הפרשה דנן שפורטו בפרוטרוט בהכרעת הדין".

עו"ד משגב, פרקליטו המלומד של המשיב, ערער על חומרת העונש של שנתיים מאסר בפועל (ע"פ 965/85). הוא ציין את העובדה, שהמשיב מעולם לא נעצר בגין עבירת האינוס, וכי הוא משתקם, בעזרתם של אחרים, המקליטים את שיריו, ותקליטים אחדים כבר הופיעו בשוק. לעומתו טענה הגב' בן-אור, פרקליטתה המלומדת של המדינה, כי יש להחמיר עם המשיב, בהתחשב בעונש המאקסימאלי של 14 שנות מאסר, שנקבעו לעבירה זו בחוק, ובהתחשב בנסיבות הברוטאליות, שנתלוו למעשה האונס. כן עמדה על הסבל הרב שעבר על המתלוננת עוד זמן רב לאחר מעשה האונס, כפי שעולה מעדויות שונות, שהובאו לפני בית המשפט. גם המשיב עצמו השמיע לפנינו דבריו;

תחילה הכחיש כל חלק בעבירה והטיח אשמות במתלוננת שכביכול היא שפיתתה אותו, ולאחר מכן חזר וביקש סליחה ורחמים.

חזרנו ועיינו בכל פרטי הדברים שלפנינו, בכל הנסיבות לקולא ולחומרה, ונראה לנו, כי אכן דעת הרוב שבבית המשפט המחוזי מופלגת ביותר מבחינת קולת העונש, ושעלינו להתערב בכך. זוהי אחת העבירות החמורות, והיא בוצעה בצורה של התנהגות ברוטאלית מלווה בהשפלת כבודה של המתלוננת ובהתעללות קשה ברגשותיה. מאוד חפצים אנו בשיקומו של המשיב, אך המשיב אינו זונח את דרכיו הנלוזות גם כשהוא עוסק בהלחנת שיריו, ואין ביצירה זו כדי להפחית מחומרת מעשיו. עם המשיב נהגו לא אחת לפנים משורת הדין וגם הקלו עמו הרבה באשר למעצרו בטרם הרשעה, אך הדבר לא שינה את אורח התנהגותו. דבריה של כבוד השופטת שצקי, לצערנו, נכונים הם, ובית המשפט חייב להביע, בעונש המושת על-ידיו, את סלידתו ממעשים ברוטאליים כאלה ולהגן על שלום

= 302 =

הציבור. מאחר שהמשיב לא נמצא עתה במאסר, ומאחר שבית-משפט של ערעורים אינו ממצה את כל מידת העונש, אין אנו גוזרים את מלוא העונש, שראוי היה להשית במקרה שלפנינו.

אשר-על-כן אנו מחליטים לדחות ת ערעור המשיב ולקבל את ערעור המדינה ומשיתים על המשיב עונש מאסר של שש שנים, מהן ארבע שנים בפועל ויתרן על-תנאי, והתנאי כמפורט בפסק-דין הרוב של בית המשפט המחוזי.

ניתן היום, ל' בשבט תשמ"ו (9.2.1986).

ראשי • אודות • מאמרים • כתבות • פסקי דין • מאמרים אקדמיים • בלוגים • ציונות לתמיד • סאטירה פוליטית • ספרים • מכתבים • כנסים • מה עכשיו • החיים בצהוב • חדשות מחלקה ראשונה • ערוץ 7 • מקור ראשון • NEWS 1 • מעריב • Y - NET • כללי • האומה, במה למחשבה לאומית • עיתון חדשות • גלי ישראל • צרו קשר