ערעור פלילי מס' 356/71

                                                                                  מדינת ישראל

                                                                                         נגד

                                                                                    ינקו מויססקו

                                                  בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים [24.10.71]

לפני השופטים ברנזון, קיסטר, עציוני

 ערעור המדינה על קולת העונש.

 בית-המשפט העליון פסק -

 א. (1) בית-המשפט העליון אינו נוהג להתערב בהתרשמות שופט מדברי עדים. כאשר התרשמות זו מתייחסת לעד שהעיד לפניו ונשבע כחוק, ולא לדברים הנאמרים על-ידי נאשם להקלת ענשו ללא כל ביסוס עובדתי.

 (2) העונש שהוטל במקרה דנא מחטיא את מטרת הענישה והוא יוצא דופן לקולה.

= 656 =

 ערעור על קולת העונש שבגזר-דינו של בית-המשפט המחוזי, תל-אביב-יפו (השופט ח' דבורין), מיום 27.6.71, ב-תי"פ 481/71, לפיו נידון המשיב לשנתיים מאסר-על-תנאי ולתשלום קנס בסך 500 ל"י, לאחר שהורשע בארבע עבירות פריצה ושלוש עבירות גניבה. הערעור נתקבל.

      י' בלטמן, משנה לפרקליט המדינה - בשם המערערת;

     ח' משגב - בשם המשיב

פסק-דין

 השופט עציוני: זהו ערעור המדינה על קולת העונש. המשיב הואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בארבע עבירות פריצה ושלוש עבירות גניבה. ערך הרכוש הגנוב עולה על סך של 3,000 ל"י. הוא הורשע ונידון לשנתיים מאסר-על-תנאי וחמש מאות ל"י קנס. למשיב עבר פלילי עשיר והוא כולל 33 עבירות שרובן ככולן הן מסוג העבירות נגד הרכוש, כגון, התפרצויות וגניבות. הוטלו עליו ענשים שונים בגין מעשים אלה וביניהם, גם מאסרים-על-תנאי וגם מאסר בפועל. לאחרונה, זמן קצר לפני ביצוע העבירות הנדונות, הוא סיים ריצוי עונש מאסר של 30 חודש בגין התפרצות.

 למרות כל זאת מצא שופט בית-המשפט המחוזי המלומד לנכון להקל בענשו של המשיב בהיותו סבור שהעבירות האחרונות שבוצעו על-ידו, בוצעו מתוך מחאה נגד החברה על שלא הסתדר במקומות העבודה היות ולפי דבריו, שנאמרו בטיעון להקלת ענשו, בכל מקום שביקש לעבוד, הזכירו לו את עברו הפלילי ולא קיבלוהו לעבודה.

 לא היתה בפני השופט המלומד על עדות על כך שאמנם נכונים דברי המשיב ובקבלו את דבריו. הסתמך השופט על התרשמותו. אמנם בית-משפט זה אינו נוהג להתערב בהתרשמות שופט מדברי עדים, ברם במה דברים אמורים? כאשר התרשמותו של השופט מתייחסת לעד שהעיד לפניו ונשבע כחוק ולא לדברים הנאמרים על-ידי נאשם להקלת ענשו ללא כל ביסוס עובדתי, כל שכן כשדברים אלה נאמרים בעלמא, כמו במקרה שלפנינו, שהמערער לא הזכיר אפילו מקום עבודה אחד ממנו כביכול נזרק. בנסיבות אלה נראה לנו כי צודק בא-כוח המדינה, משנה לפרקליט המדינה, מר בלטמן, בטענו שהעונש שהוטל על המשיב מחטיא את מטרת הענישה והוא יוצא דופן לקולה בהתחשב עם עברו הפלילי של הנאשם ועם חומרת העבירות בהן הורשע.

 אנו לכן מחליטים לקבל את הערעור ובמקום העונש של שנתיים מאסר-על-תנאי אנו דנים את המשיב למאסר שנתיים בפועל ומבטלים את הקנס. החיוב בתשלום פיצויים בסך 415 ל"י ו-290 ל"י יישאר בתקפו.

 ניתן היום, ה' בחשון תשל"ב (24.10.1971).