עו"ד דר' חיים משגב

שתי שוטרות משטרת ישראל ששימשו כסוכנות סמויות. נטען כנגד הנאשם כי בתאריך 21.5.06 בשעת אחר הצהריים סמוך למקום מגוריו, סיפק לאחת מהן סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 4.2485 גרם נטו, בכך שלאחר מפגש מוקדם ביניהם ומספר שיחות טלפוניות בהן הבטיח הנאשם לאחת הסוכנות (לירז שמה), כי שמר עבורה סמים, קבע עימה פגישה ומשהגיעה למקום סיפק לה את הסמים על ידי הנחתם על מדרגות הבנין שבמקום, משם נטלה אותם השוטרת.

נימוקי הבקשה מדברים בעד עצמם.

נטען שקיימות ראיות טובות להוכחת אשמת המשיב, נטען לעילת מעצר סטטוטורית, נטען שהספקת הסם היתה חינם אין כסף, פורטו הרשעותיו הקודמות, לרבות החזקת סם שלא לצריכה עצמית, 3 עבירות של הפרת הוראה חוקית. נטען שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בחלופת מעצר, לכן ביקשו לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

הדיונים בזו הבקשה נדחו פעמיים, כעולה מפרוטוקולים קודמים, כדי לאפשר לסניגורים המלומדים להכין את טיעוניהם ואמנם בתאריך 1.8.06 נשמעו ב"כ המלומדים של הצדדים.

משהקדים פתח והודיע הסניגור המלומד כי טוען הוא גם כנגד הראיות לכאורה, עמדה באת כוחה המלומדת של המדינה על הראיות, אחת לאחת, על העדויות שיש בתיק, על התנהגותו של המשיב במפגשים, כיצד הזדהה לא בשמו אלא בשם אחר, כיצד חקר את הסוכנות, היה מאוד חשדני כלפיהן. בעקבות פגישה שלא נשאה פרי ובעקבות שיחות טלפוניות, שבאחת מהן הבטיח המשיב לסוכנת שהוא שם לה בצד את מה שדיברו אתמול, כיוון אותה להגיע לבית מגוריו, קרא לה לעלות. משסירבה לעלות ניסה לשכנעה, הבטיח לה שלא תצטרך להכנס לדירה ובעודו משוחח עימה במכשיר הנייד ומדריך אותה ומנחה אותה, וכשעלתה על גרם המדרגות, הסב את תשומת ליבה לסם שהיה מצוי במדרגה השניה, כשלמעשה דרכה היא עליו מבלי משים. נטלה את הסם, אמרה לו שאין זה נעים לה לקחתו מבלי לשלם וביקשה לשלם, אך הוא עמד על שלו, מה פתאום, הרי מצאה אותו. כן טענה באת כח המדינה בצדק, כנגד הזהירות והחשדנות של המשיב. זו היתה גם גרסת הצדדים בעימות שנערך ביניהם. כל אחד התבצר בגרסתו ובעמדתו.

טענה ב"כ המדינה שהמשיב למעשה קושר את עצמו לכך שראה שהיא כביכול מצאה את הסם, כיצד ידע שהוא היה שם, בלתי אם הניחו קודם לכן עבורה, הנחה, הדריך והוליך אותה כביכול למצוא אותו, כפי שהיה הלכה למעשה.

עד כאן לענין הראיות.

לענין העילה, חזרה על נימוקי הבקשה, התנגדו לכל חלופה.

הסניגור המלומד, כדרכו, טען כל טענה לזכות המשיב. טען שהמדובר היה בניסיון חיזור שלומיאלי מצידו של המשיב כלפי הסוכנת. כך ביקש לפרש את כל התנהגותו כלפיה, בהתנהגות ובמילים. ברוח זאת ביקש לראות ולפרש את השיחות ביניהם, את השאלות ששאל אותה, שאלות חיזור, לשיטתו.

לטענת הסניגור, למעשה מטרה אחת היתה למשיב, לשבות ליבה של הסוכנת (וזאת במילים עדינות כי אינני רוצה להשתמש במילה הבוטה שהשתמש המשיב בחקירתו) והמטרה לא היתה לספק הסם. אם הבנתי אותו נכון, לכל היותר היה זה המניע להשגת המטרה, למרות שהמשיב מכחיש מכל וכל גם את ההספקה ועומד על גרסת המציאה של הסם במדרגות.

= 2 =

גם הסניגור המלומד עם נסיונו עשרות בשנים, לא יכל להכחיש שהמדובר בראיות נסיבתיות הדוקות, אך עדיין ביקש להבחין זאת מן המקרים הקלאסיים של הספקה ושל סחר בסמים מסוכנים. אמר שלפחות ענין זה יכול להשליך על עילת המעצר, אם לא לענין החלופה. הציע את הוריו של המשיב כחלופת מעצר. הסביר כי האירוע ארע עת המשיב היה מסוכסך עם אשתו, אשר עברה להתגורר אצל הוריה והכוונה היתה שיחזרו לעת הזו להתגורר יחדיו בבית הוריו.

שמעתי את האב, מדובר בקבלן עבודות חשמל, שטוען שעובד גם עם עיריית אשקלון. לדבריו, אין לו רישום פלילי. הביע את צערו על מה שמיוחס למשיב, בנו. הביע אף נכונות להפקיד סכום כספי.

שמעתי אף את האם, גם היא חסרת עבר פלילי, הביעה את בושתה לעמוד במעמד זה, עובדת כסייעת בגני ילדים. לעת הזו, נמצאת היא כידוע בחופשה. אמנם טענה שזה לא נכון מה שהאשימו את בנה. אינני רוצה לזקוף זאת לחובתה, זכותה לחשוב כך, אך ביהמ"ש יכריע דין בסופו של יום.

שמעתי גם את אשת המשיב, קצת הופתעתי מדבריה. טוענת היא שבתור אשתו של המשיב יכולה להיות אחראית עליו ולהשגיח עליו. ביקשה למעשה להסתפק במעצר בית בביתם, הגם שלא הביעה התנגדותה אם לא תהיה ברירה, תעבור לגור בבית הוריו.

דחיתי את מתן ההחלטה כדי לעיין היטב בחומר, להאזין ולצפות לקלטות ואמנם כך עשיתי.

יאמר מיד, אפילו בהנחה שנתן המשיב, כדרך אשר טען לה הסניגור, את עינו בסוכנת וביקש לחזר אחריה, על פי הראיות המצויות בתיק, עבר לכאורה את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. מדובר בעבירה של הספקת סם מסוכן ועל בסיס הראיות הישירות והנסיבתיות, עולה בבירור כי המשיב הוא אשר הבטיח לסוכנת, כפי שביקשה ממנו, ששמר לה בצד מה שביקשה והכוונה לחומר מסוג סם. בחר הוא אמנם בדרך מיוחדת, לא שגרתית, לספק לה סם זה. הזמינה לדירתו, אך משזו היססה ולא היתה מוכנה להכנס לדירה, ביקש ממנה לעלות וכשעלתה על גרם המדרגות וכשהוא צופה בה, מכוון אותה, הדריך אותה למצוא את הסם, במדרגה השניה.

אין לי ספק שלא היתה זו מציאה אקראית. על פני הדברים ברור לחלוטין שגם אם אין המדובר במדרגות בביתו הפרטי של המשיב, אלא בחדר מדרגות משותף, המשיב לא פתע פתאום סתם כך עוזר לסוכנת למצוא את הסם. לעג לרש ולהיגיון הבריא לטעון כן. גם אם אין ראיה, ואין ראיה ישירה שהמשיב הוא אשר הניח את הסם שם, כדי שהסוכנת תמצאנו (נזכרתי בחג הפסח שלהבדיל אלף הבדלות יש מי שגונב ומחביא אפיקומן ויש מי שמחפש אותו והמוצא בא על שכרו) עדיין הראיה הנסיבתית מדברת על כך שהוא יודע ידע שמצוי שם סם (בין שהניחו בעצמו, בין שביקש מאחר להניחו, בין שאחר הניחו שם ואמר לו שם הוא מצוי), כאשר המגמה והמטרה היתה ברורה, לא לפזר סמים בחוצות העיר אשקלון ובמדרגות מבחינת כל דכפין יבוא ויצרוך, יקח וימצא את הסם שהוא שווה כסף ועובר לסוחר הוא, אלא יועד הוא לסוכנת (כמובן מבלי שידע שהיא סוכנת).

גם התנהגותו שקדמה לכך וגם התנהגותו לאחר מכן, עת סירב לקבל תמורה וכסף, וחזר וטען שמצאה אותו, דווקא לא מלמדת על התנהגותו המטופשת או הפשטנית או המיתממת, אלא נהפוך הוא, על הזהירות הרבה שבה נקט, שיתכן ומתוך שרצה לגלות אבירות גברית, כביכול, רצה אולי בכך לנסות לכבוש את ליבה של הסוכנת.

הנה כי כן, נכון שאין המדובר במקרה רגיל של סחר בסמים מסוכנים או הספקת סם מסוכן, ואולם גם מקרה נדיר זה ולא שכיח ומיוחד, איננו סובב סביב ד' אמות חיזורים בין גבר לאישה בלבד, אלא פורץ הוא אל גבולות הגדרת הספקת סם מסוכן גם ללא תמורה ויהיה המניע והמטרה הסופית אשר יהיו. יחד עם זאת, בהחלט ניתן להשליך מהנסיבות כאן על המסוכנות ועל חלופת המעצר, כפי שטען הסניגור בטיעוניו החילופיים.

נכון שעברו של המשיב מכביד למדי ואין זו פעם ראשונה שהוא מסובך בעבירת סם וגם לחובתו הפרות הוראות חוקיות קודמות. יחד עם זאת, אינני סבור שלא ניתן להשיג כאן את מטרת המעצר בחלופת מעצר. נראה לי כי בערבות ובתנאים כפי שאחליט לגביהם להלן, ניתן להשיג כאן את מטרת המעצר, שהינה מניעת שיבוש מערכת הספקת הסמים המסוכנים. הערבים עשו עלי רושם אמין.

אשר על כן, ולא כלאחר די, אלא לאחר ששקלתי היטב את כל השיקולים הראויים, אני מחליט שהמשיב יוכל להשתחרר ממעצרו בתיק זה בערבות ובתנאים כדלקמן:

1. ימצא בחלופת מעצר באופן שישהה 24 שעות ביממה, אך ורק בבית הוריו, כאשר כל העת הוא נתון בפיקוח צמוד של אחד מערבי צד ג'.

2. יחתום על התחייבות עצמית על סך 250,000 ₪ להבטחת תנאי השחרור.

3. תחתמנה שלוש ערבויות צד ג', כל אחת על סך 150,000 ₪ על ידי כל אחד מהוריו ועל ידי אשתו, להבטחת תנאי השחרור.

= 3 =

4. המשיב לא יצא מפתח הבית, אלא אך ורק על פי זימון מראש לתחנת משטרה, לשרות המבחן או לביהמ"ש, וגם זאת בליווי צמוד של אחד מערבי צד ג'.

5. יופקד סך של 10,000 ₪ במזומן במזכירות ביהמ"ש להבטחת תנאי השחרור.

6. נאסר על המשיב ליצור קשר כלשהו במישרין או בעקיפין עם מי מעדי התביעה.

7. לאור העובדה שהקשר עם המשיב נוצר באמצעות מכשיר נייד וגם הספקת הסם נעשה באמצעות הכוונה אליו, וכדי שחלופת המעצר אמנם תשמש חלופה הולמת וראויה, אני אוסר על המשיב להחזיק או להשתמש במכשיר נייד כלשהו.

התנאים הנ"ל יעמדו בתוקפם עד לסיום ההליכים המשפטיים בתיק העיקרי או עד להחלטה אחרת על ידי בימ"ש מוסמך.

זכות ערר כחוק

לביהמ"ש המחוזי ב"ש.

ניתנה היום 03/08/2006 (ט' באב תשס"ו) במעמד ב"כ הצדדים בלבד

לצפייה בהחלטה שפורסמה באתר של בתי המשפט לחץ כאן

ראשי • אודות • מאמרים • כתבות • פסקי דין • מאמרים אקדמיים • בלוגים • ציונות לתמיד • סאטירה פוליטית • ספרים • מכתבים • כנסים • מה עכשיו • החיים בצהוב • חדשות מחלקה ראשונה • ערוץ 7 • מקור ראשון • NEWS 1 • מעריב • Y - NET • כללי • האומה, במה למחשבה לאומית • עיתון חדשות • גלי ישראל • צרו קשר