להביט לשוטר בעיניים / חיים משגב

הרבה שוטרים היו בכפר מימון. הם הקיפו את היישוב השקט ומנעו את יציאתם של ההמונים שגדשו שם את המקום. חלקם נהגו בברוטאליות במפגינים, ללא כל סיבה. אבל מה שהרגיז יותר מכל הייתה העובדה שרבים מהשוטרים היו ללא תגי זיהוי - וזה כבר מזכיר משטרים אפלים באמת. אנשים מתכנסים כדי למחות - וזו הדרך הכי לגיטימית לעשות זאת - ורשויות השלטון נוהגות בהם כבעבריינים: מונעים את הגעתם למקום ההתכנסות, מטרידים את נהגי האוטובוסים שאמורים להסיעם, משלחים בהם קצינים גסי-רוח. בגלל כל אלה, החלטתי הפעם גם אני להיות שם, בשדרות.

החלטתי להיות ביחד עם כל אלה שחושבים שמה שקורה היום במדינה יכול לשנות את אופייה להרבה מאוד שנים. בין אם המזימה הפוליטית של לשכת ראש הממשלה

תצלח ובין אם לאו, הטראומה תהיה פשוט נוראה. אני יודע את זה. כבר ראיתי לא מעט חיילים בסדיר - במילואים ובקבע, קצינים וחוגרים - שרואים בתפקיד שמוטל עליהם כעת, להתעמת פיזית עם אזרחי מדינתם, משהו שהם לא יוכלו לעמוד בו נפשית. חלק מהם פשוט לא ימלאו את הפקודה שהיא באופן ברור וגלוי בלתי חוקית; אחרים יעשו את מה שיצוו עליהם, אבל לאחר מכן לא ירצו עוד להיות חלק מן הצבא הזה. 

אני אומר את הדברים מכיוון ששמעתי אותם. גם ראיתי, במו עיני, אלפי חתימות של חיילים שהצהירו כי יסרבו לפקודה להיכנס לבתים ולגרור משם את האנשים שהתגוררו בהם במשך שנים רבות. אני גם מכיר לא מעט שוטרים שעושים את מה שמצווים עליהם, כיוון שפשוט מאיימים עליהם. מפקדיהם אומרים להם באופן הנחרץ ביותר שכל ניסיון לסרב לפעול ברוח ההתנתקות ייתקל בפיטורין ובאובדן זכויות שנצברו במשך עשרות שנים.

וגם בגלל זאת אני רוצה להיות שם. אני רוצה להסתכל בעיני השוטרים והחיילים, ולהבין למה הם עושים זאת. האם בגלל החשש שמא יאבדו את פרנסתם, את מקום עבודתם או את חירותם, או משום שהם באמת מאמינים שמשהו טוב עומד להתרחש בעקבות הפינוי של היהודים מ-25 יישובים? על האופן הלא-תקין שבו התקבלה ההחלטה בממשלה ובכנסת נאמר כבר הכל, אבל לא רבות דובר על האנשים שמתבקשים לבצע את המלאכה המלוכלכת. יכול להיות שחלק מהם, לא הרוב, באמת מאמינים שפקודות יש לבצע, גם אם יש ספק לגבי תוקפן המוסרי. ייתכן שחלק אחר, קטן מאוד מהחיילים והשוטרים אפילו חושב שאין להרהר אחר פקודות שבאות "מלמעלה". אבל אני בטוח שרק מעטים, אם בכלל, עושים את מה שהם עושים בחדווה ומתוך אמונה, כמו שנהוג לומר, בצדקת הדרך .

זה קרה, כידוע, גם במקומות אחרים. אבל גם שם, באותם מקומות, היו תמיד אנשים שניסו לעמוד בפרץ, כדי לומר להמוני האזרחים שמה שקורה הוא לא נכון. לא מוסרית, לא חוקית, לא דמוקרטית. זה אף פעם לא עזר, לא באותם מקומות שכבר כמעט ולא קיימים, אבל תמיד חשוב שהדברים יהיו מתועדים. כדי שקציני המשטרה שמורים לשוטרים להגיע להפגנות ללא תגים יידעו שיש אנשים שמתעדים את הדברים. כדי שקציני הצבא הבכירים יידעו שהחיילים לא נמצאים בצבא כדי לפרק לאזרחים את העצמות. כדי שהיועץ המשפטי לממשלה יידע שהוא מאשר פעולות בלתי חוקיות בעליל. כדי שהפוליטיקאים יידעו שאף פעם הם לא יוכלו לומר שלא ידעו שבשמם ולמענם פרעו כוחות הביטחון את החוק, והפכו את המדינה הנפלאה הזאת למשהו מאוס.

ולכן אני אהיה שם - בתקווה שלא יעצרו אותי כבר ביציאה מתל-אביב. אולי, באמת אולי, העובדה שאני לא חובש כיפה, אם כי יש לי סרט כתום על האנטנה, תאפשר לי להרחיק עד אשקלון. על שדרות אני בכלל לא חושב.

ד"ר חיים משגב (לצפייה בכתבה לחץ כאן)