חיים משגב

עוד מעט – והכול יהיה מאחורינו. ייתם עידן ברק/בייניש והשפיות תחזור, אולי, למקומותינו. לא עוד חדירה לתחומן של רשויות אחרות בשמן של השקפות עולם לא קונבנציונאליות שמתיימרות ליישם מבחני סבירות שהשופטים מביאים מבית תלמודם; לא עוד פגיעה בסמכויותיהן של הרשויות הנבחרות כדי לכפות סדר יום שלא צלח את מבחן הקלפי. המשטר הדמוקראטי יחזור להיות מה שהוא צריך להיות : משטר פרלמנטארי ראוי שבו הציבור אומר את דברו באמצעות פתק הבחירה.

אין זאת אומרת, כמובן, שייתם תפקידו של בית המשפט העליון שכן לעולם תהיה לו הסמכות לכפות מינהל תקין או טוהר מידות או הוגנות במשפט – אבל מן המרחב הציבורי הוא בוודאי ידיר את רגליו. לא תהיה לו עוד דריסת רגל  בשאלות שאין בהן לשופט שמונה, בידי ועדה בת תשעה חברים,  לשבת בערכאה העליונה  כל יתרון השכלתי או ערכי או אחר על אחרון חברי הכנסת או על שרים בממשלה או על ראש הממשלה.

הנשיא הנבחר, אשר גרוניס , היטיב לבטא זאת לא אחת .  הוא אמר  זאת כשכמה יפי-נפש ,  שחרדו, לטענתם, לשלטון החוק,  תקפו את מינויו של חיים רמון, לאחר שהורשע בדין, לתפקיד ממלא מקום ראש הממשלה בידי ראש הממשלה דאז ; ההחלטה קיבלה את אישור הכנסת -  אבל בכל זאת היו שופטים שביקשו לבטל את ההחלטה תוך יישום  אמות מידה פלצניות  שלא היה בינן לבין שלטון החוק מאומה.

והשופט גרוניס אמר את זה גם בפסק הדין שבו הנשיאה היוצאת התחכמה עם הציבור כולו משקבעה שחוק דחיית השירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם נכשל – ולכן אין להאריכו לאחר שיפקע תוקפו במתכונתו הנוכחית.

ואני שואל, מי שמה ? כלום זאת שאלה משפטית? האם בשל חוסר יעילותו, החלקית, של חוק מותר לשופטים להחליט שהוא לא חוקתי או לא מידתי? האם תפקידה של נשיאת בית המשפט העליון הוא לבחון שאלות שהן בלב ליבה של ההוויה הישראלית ? כלום מדובר בכלל בשאלה משפטית שבמסגרתה יש לשופטת בייניש יתרון ערכי או מוסרי או בכלל על אחרון  האזרחים במדינה? האם היא מונתה לשבת בראש ועדה ציבורית שאמורה להתמודד עם סוגיות שכרוכות במבחן התוצאה – ולהמליץ בפני הדרג הנבחר המלצות שהוא רשאי לקבלן או לדחותן?

אין ספק, שההתעסקות החוזרת ונשנית של בית המשפט העליון בנושא של גיוס חרדים, בלא שמושגת התקדמות ממשית כתוצאה מהמעורבות השיפוטית, בוודאי שאינה תורמת למעמדו. זאת ועוד, זו אשליה לצפות שהחלטות שיפוטיות כלשהן יביאו לגיוסם של חרדים לצה"ל ולכניסתם לשוק העבודה. שינויים חברתיים וכלכליים עשויים להביא לתוצאה המקווה. היכולת של בית המשפט להשפיע  בעניין זה הינה מועטה.

 לא הייתה, אפוא, כל הצדקה להתערבות של בית המשפט הגבוה לצדק במקרה זה. זאת, משום שבמקרה דנא עסקינן בהחלטה של הרוב במדינה (על פי הייצוג בכנסת) לקבל חוק הנותן זכות יתר - שלא להתגייס לצבא - למיעוט. כאשר מדובר בזכות כאמור, שאינה כרוכה בפגיעה במנגנונים הדמוקרטיים, או בפגיעה ביחידים ככאלה או בפגיעה בקבוצת מיעוט, אין צידוק להפעיל בקורת שיפוטית. מה גם שהתרומה של החלטות כמו זו של השופטת בייניש  לשינוי בהתנהלות החברתית של מגזר שלם בחברה הישראלית מצומצמת ביותר. היא בוודאי אינה מצדיקה את מעורבותה המתנשאת  בנושא.

מכל מקום, אפשר, כנראה, להניח שתהיה עוד איזה פצצה קטנה ביום פרישתה של השופטת בייניש  - אבל בגדול ניתן כבר לומר:  תם העידן הרע הזה.