רקע כללי

1. נגד הנאשם 1 דוד אלחנן ואלדמן (להלן בהכרעת דין זו: "הנאשם" או "הנאשם 1") הוגש כתב אישום מקיף אשר כולל שבעה עשר אישומים בנוגע לגניבת ספרי תורה. בכתב האישום יוחסו אישומים גם לנאשם 2, אולם בעניינו ניתנה כבר הכרעת דין במסגרת הסדר טיעון.

2. בראשית הכרעת הדין אציין כי החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו באישומים השמיני, האחד עשר, השנים עשר, החמישה עשר והשישה עשר, וכן לזכותו מחמת הספק מהעבירות המיוחסות לו באישומים השני, השלישי, מעבירת הגניבה באישום העשירי, מעבירת ההתפרצות באישום הארבעה עשר ומהאישום השבעה עשר. בנוסף לכך, אני מזכה את הנאשם מן העבירה של קשירת קשר לפשע באישומים החמישי, השישי, השביעי, התשיעי, העשירי, השלושה עשר והארבעה עשר (בהם הורשע בעבירות של התפרצות וגניבה או התפרצות בלבד או גניבה בלבד).

3. אין זה עניין של יום ביומו שפרשה עניפה כזו של גניבת ספרי תורה באה בשעריו של בית המשפט. כל גניבה היא פגיעה חמורה בקניין שיש בה מימד רגשי מעבר למימד הכספי. גניבה של ספר תורה מקל וחומר. ספר תורה הוא מגילת קלף שעליה כתובה התורה בשלמותה, מראשית ספר בראשית ועד לאחרית ספר דברים. ספר התורה הוא אחד הפריטים הקדושים ביותר ביהדות, הוא נמצא בכל בית כנסת בארון הקודש, לשם קריאת פרשות השבוע בימים שני, חמישי ושבת ונוהגים בו כבוד והידור. בשמחת תורה נוהגים לרקוד עם ספרי התורה. מצווה היא לכתוב ספר תורה, שנאמר "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת" (דברים, לא 19). מי שיש בידו ספר תורה אסור לו למכור את הספר, אלא לשם לימוד תורה או לשאת אישה. דיני העשייה והכתיבה של ספר התורה הם המורכבים והחמורים ביותר מבין הלכות חפצי הקדושה ביהדות. ספר התורה נכתב בידי אדם שהוכשר לכך במיוחד: סופר סת"ם. על חשיבותו של ספר התורה ניתן ללמוד מן ההלכה לפיה הרואה ספר תורה כשנושאים אותו – יעמוד לפניו, ולא ישב עד שיגיע ספר התורה למקומו. ספר התורה עלול להיפסל בגלל בעיות שונות שהנפוצות שבהם הן טעות בכתיבה, מילה חסרה או מיותרת או מילה שכתובה באופן לא מדויק. ספר תורה שבלה או נפסל, איננו ראוי עוד לשימוש לטעון גניזה (אנציקלופדיה מאיר נתיב להליכות למנהגים בישראל, הוצאת מסדה, גבעתיים 1960, ע' 333-334).

4. ערכו של ספר תורה הוא רב, אולם גניבת ספר תורה היא עניין בעל משמעות ניכרת הרבה מעבר לפן הכלכלי. פרשה כזו של גניבות ספרי תורה רבים במושבים רבים – היא עניין חמור וקשה מעין כמותו.

5. כנטען בכתב האישום, הנאשם קשר קשר עם סרגיי גריבוב (להלן: "גריבוב") במטרה להתפרץ לבתי כנסת במושבים ברחבי הארץ ולגנוב קלפים של ספרי קודש. לנאשם יוחסו שבעה עשר אישומים של קשירת קשר, התפרצות וגניבה של ספרי תורה מששה עשר מושבים שונים. כמו כן יוחסו לו עבירות נלוות של החזקת כלי פריצה והיזק בזדון באישום הראשון, ושל נהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח באישום הרביעי.

6. הדיון החל בשמיעת הוכחות והתקיימו מספר ישיבות בהן נשמעו עדי תביעה. בשלב מסוים הודיע הנאשם 1 כי הוא מבקש לחזור בו מכפירתו לגבי ששה אישומים, שבהם הוא מודה בעבירות של התפרצות וגניבה.

7. הנאשם הודה בעבירות של התפרצות וגניבה באישום הראשון (נווה ימין), באישום הרביעי (בית כנסת תפארת ישראל במושב שתולים), באישום החמישי (מושב יתד), באישום השביעי (מושב פרי גן), באישום התשיעי (נהורה), באישום השלושה עשר (בת הדר).

8. כמו כן הודה הנאשם 1 לגבי האישום הארבעה עשר (אשתאול), כי לקח את ספר התורה, אולם לטענתו מדובר היה בלקיחה ברשות של ספר לגניזה (פרוטוקולים מיום 21.6.11 מוקלד ומתומלל ע' 18-29).

9. בהמשך ההליכים וכתוצאה מהודייתו החלקית של הנאשם 1, הסכימו הנאשם ובא כוחו להגשת כל חומר הראיות מטעם המאשימה, והוא הוגש וסומן ת/1 – ת/207.

10. המאשימה מבקשת להרשיע את הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום. לטענתה, הנאשם הודה בששה אישומים, בהם היתה מסכת הראיות חזקה יותר. המאשימה בקשה לדחות את עדותו של הנאשם כאילו אין לו יד ורגל באישומים האחרים, זאת לנוכח עדותו הכבושה של הנאשם בעניין זה.

11. המאשימה נסמכת בבקשתה להרשיע את הנאשם גם באישומים בהם לא הודה בעיקר על שלושה נדבכים:

א. עדותו של השותף, סרגיי גריבוב - בעניין זה מבקשת המאשימה להעדיף את אמרותיו של גריבוב במשטרה על פני עדותו בבית המשפט.

ב. עדות שיטה – לטענת המאשימה, קיים דמיון של ממש בין עבירות ההתפרצות השונות, ולאחר שהנאשם הודה בששה אישומים, הרי שאם בוצעו עבירות נוספות באותה שיטה בדיוק, יש בכך משום ראיה מפלילה גם לגבי אישומים בהם לא הודה.

ג. איכוני מכשיר הטלפון הסלולארי של הנאשם ושל גריבוב בזירות הפשע במועדי הגניבה, עובדה המחזקת את ההנחה כי הנאשם הוא הגנב.

12. הסניגור ביקש לדחות את טענת המאשימה. לטענת ההגנה, הנאשם הודה בפה מלא בעבירות שביצע. הודייתו הכנה, שניתנה ללא תמורה או הבטחה, מחזקת את התחושה כי אין לו חלק בעבירות הנוספות בהן לא הודה. הסניגור טען כי אין לקבל את אימרות החוץ של גריבוב אשר ניתנו לאחר שהוכה, כאשר מדובר בעדות שיש בה פרכות רבות, וכאשר בבית המשפט נתן גריבוב הסבר מלא ומפורט לגבי חלקו של הנאשם. ההגנה הוסיפה וטענה כי אין מדובר בעדות שיטה ע"פ כללי ההלכה הפסוקה. לעניין האיכונים, נטען כי הנאשם לא הכחיש שהוא עובר בין המושבים, ואין בכך כדי להפליל אותו במעשי העבירה.

סרגיי גריבוב

13. העד המרכזי הוא ללא ספק שותפו של הנאשם 1, אשר שימש כנהג במהלך ביצוע העבירות, העד סרגיי גריבוב.

14. עדותו של גריבוב - העד גריבוב העיד בפני בית המשפט בישיבה מיום 2/6/11. כבר בתחילת החקירה הראשית סירב גריבוב להשיב לכל שאלה שהפנתה אליו התובעת ואמר שלא ידבר עד שלא ייפגש עם בא כוחו.

15. בחקירה הנגדית פתח גריבוב את חרצובות לשונו, והשיב במפורט לכל שאלה של הסנגורים. בחקירה הנגדית לעו"ד וייצמן, העיד גריבוב כי הוכה על ידי השוטרים באופן קשה, ונחקר לאחר שהיה חבול ומוכה. לדבריו, השוטרים איימו עליו והוא נזקק לטיפול רפואי ולכן מסר את הגרסה המפלילה בחקירתו. לדבריו רק לאחר עשרים יום קיבל טיפול רפואי. ניכר היה כי גריבוב מנסה לרצות את עו"ד וייצמן, ב"כ הנאשם 1. הוא השיב כי מעולם לא ראה את הנאשם פורץ או לוקח ספר תורה, אלא רק ראה אותו יוצא מבית הכנסת עם שקית שחורה ולא ראה מה נמצא בתוך השקית. עוד אישר גריבוב לסניגור כי הנאשם היה מדבר עם הגבאים, היה מחלק פליירים ואוסף ספרים ישנים לגניזה. גריבוב הוסיף ואישר בחקירתו ע"י ההגנה, כי בבית הכנסת באשתאול מדובר היה בספר לגניזה ואחד האנשים עזר להם. לגבי מושב שובה העיד גריבוב כי הנאשם דיבר עם הגבאי וקיבל ממנו ספר תורה, גרסה שאין לה זכר לא באימרותיו המרובות ולא בעדותו של הנאשם עצמו. לדבריו, הוא רק שימש כנהג תמורת משכורת של 2,500 ש"ח, לא שיתף פעולה עם הגניבות ולא חשד בכלל כי מדובר בנטילה בלתי חוקית.

16. בחקירה הנגדית לעו"ד משגב, ב"כ נאשם 2, הסביר גריבוב כי שתק בחקירה הראשית אולם הוא מדבר בחקירות הנגדיות, משום שהוא לא רוצה לדבר עם הפרקליטות. הוא טען עוד כי הוא לא יודע לקרוא עברית, אם כי אישר כי הקריאו לו את הודעותיו בסוף כל חקירה. גריבוב אישר כי הוא לא שמע את נאשם 1 מעולם מציע למישהו לקנות ממנו ספרי תורה. הוא שמע את הנאשם 1 מדבר עם הנאשם 2, אבל לא שמע על מה הם מדברים. לאחר מכן שינה גריבוב את תשובתו ואישר כי שמע שהנאשם 1 אומר בטלפון שבעל הבית רוצה 2,500 ₪ או סכום אחר.

17. כיוון שגריבוב שתק בחקירה הראשית והעיד בהרחבה בחקירה הנגדית, אפשרתי לתובעת לערוך חקירה חוזרת ארוכה לגבי גרסתו של גריבוב. במהלך החקירה החוזרת, הציגה התובעת בפני גריבוב את סרט הווידאו של אחת ההולכות שערך עם החוקרים, במהלכו מתועד גריבוב כשהוא מפרט את כל הקורות אותו עם הנאשם מרצונו הטוב וללא שניכרים עליו סימני חבלות. גריבוב התפתל בתשובותיו והתקשה להסביר את הדברים שמסר באותה הולכה. גריבוב אישר שבבית הכנסת בשתולים הנאשם צחק ואמר לו שהגבאים מטומטמים ושומרים את המפתח באותו מקום. גריבוב אישר כי לנאשם היו שני מכשירי טלפון ואולי גם שלושה, כאשר טלפון אחד שימש רק אנשים מסוימים, ובהם הנאשם 2. גריבוב אישר כי פעמיים הביא כסף מהנאשם 2 לנאשם 1, פעם 6,100 ₪ ופעם 8,000 ₪. בניגוד לגרסתו בחקירה לסניגורים, לפיה מעולם לא ידע שמדובר בספרים גנובים, העיד גריבוב לבסוף כי ממושב שתולים ואילך ידע כי מדובר בספרים גנובים. גריבוב אישר כי באחד המושבים ראה את הנאשם בורח מהחלון, אך עדיין לא ידע אם זה חוקי או לא. גריבוב נשאל מדוע במשטרה לא אמר כי ספרי התורה שנטל הנאשם 1 נועדו לגניזה, כפי שאמר בחקירה הנגדית לעו"ד וייצמן, והשיב שאיננו מבין בכך. לגבי הגניבה ממושב שובה, תחילה הכחיש גריבוב את שמסר בהולכה, ולאחר שראה את סרט ההולכה הסביר שראה את הנאשם מוציא שקית שחורה מבית הכנסת וחשב שזה ספר תורה.

18. בחקירה נגדית חוזרת שאפשרתי לסנגורים, אישר שוב גריבוב כל טענה שהוטחה בו. לדבריו, רק במושבים נווה ימין ובשתולים הבין שמדובר בגניבה. גריבוב עמד על הכחשתו לגבי הגניבות במושבים בטחה, אחווה, נועם, עמיעוז, ניר חן ואביגדור. בחקירה נגדית לעו"ד משגב, ציין גריבוב כי שקיות שחורות הובאו על ידי נאשם 1 לנאשם 2 בערך בשמונה פעמים, אולם פעמיים מתוכם החזיר הנאשם 2 את השקיות.

19. כיוון שהעד גריבוב היה עוין לתביעה, הגישה התביעה את אמרותיו במשטרה, הן בהודעות כתובות והן בדו"חות הולכה. התביעה ביקשה להעדיף את האמרות שנמסרו במשטרה על פני עדותו של גריבוב בבית המשפט.

20. לאחר שעיינתי בהודעות המרובות של גריבוב, בדו"חות ההולכה ובפרוטוקול עדותו, מוצא אני לנכון להעדיף את אמרותיו במשטרה. בניגוד לעדותו, בה טען כי היה חבול ומוכה ולכן אישר לחוקרים כל טענה שנטענה, ניכר מדו"חות ההולכה שנערכו עם גריבוב כי גריבוב מפרט באריכות וללא לחץ את כל הקורות אותו עם הנאשם, כמיטב זכרונו. גריבוב איננו מאשר כל טענה שנטענת ע"י החוקרים, ולא אחת הוא נלקח על ידי החוקרים למושבים שבהם הוא עומד על כך שלא היה עם הנאשם או שלא נלקחו משם ספרי תורה. דווקא הכחשות אלה של גריבוב, יש בהן כדי לחזק את אמינות ההולכות. מנגד, עדותו של גריבוב בבית המשפט לא עוררה אמון. כאמור לעיל, גריבוב שתק במהלך החקירה הראשית של התביעה והוא אף ציין כי הוא מסרב לשתף פעולה עם המאשימה. בחקירה הנגדית לסנגורים של שני הנאשמים, שהיא חקירה מוקלטת, ניתן להתרשם כי גריבוב עושה ככל שביכולתו על מנת לסייע לנאשמים. גריבוב מאשר כמעט כל טענה שמפנים אליו הסנגורים, ללא כחל ושרק. לעומת זאת כאשר התובעת בחקירה החוזרת מטיחה בו טענות דומות הוא מתחמק ומתפתל, איננו משיב לעניין ורק לאחר שמוצג לו קטע מסרט הולכה, הוא מסכים לאשר באופן מסויג חלק מן הטענות.

21. מכל האמור לעיל עולה, כי ראוי להעדיף את אמרותיו של גריבוב במשטרה על פני עדותו בבית המשפט בהתאם להוראות סעיף 10 א' לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"ג – 1973.

22. אמרותיו של גריבוב - בהודעתו הראשונה של גריבוב במשטרה מיום 2/12/10, הוא רק מאשר כי לבקשת הנאשם הוא הביא לחברתו את כלי העבודה ושקית שחורה. לדבריו, כלי העבודה אינם שלו והם נמצאים כל הזמן באוטו (ת/27 ש' 95-106). אמרה זו סותרת את דבריו של הנאשם 1 בעדותו, כאילו כלי העבודה שייכים לגריבוב. יצויין כי לטענת הסניגור דווקא בעת גביית אימרה זו היה גריבוב חבול, מוכה ושבור, והנה הוא איננו מאשר כאן את החשדות המופנים כנגדו.

23. בהודעה השנייה של גריבוב מיום 3/12/10, הוא מפרט את השיחות של הנאשם 1 עם הנאשם 2: "דוד היה אומר שבעל הבית רוצה ככה וככה ... אני לפי השיחה הבנתי שכאילו מיכאל שואל מה מצב הספר ואני שומע רק את דבריו של דוד. דוד היה אומר שמצב הספר בסדר, ולפעמים אמר ככה ככה ואז דוד אמר לו טוב אני אביא לך" (ת/28 ש' 40-43). בהמשך אותה הודעה מאשר גריבוב כי לנאשם 1 יש שני מכשירי טלפון כאשר אחד מהם מיועד רק לאנשים חשובים: הנאשם 2, עורך דינו, חברתו מסירקין ואדם גרוזיני מחולון (ת/28 ע' 3 ש' 45). עוד מוסר גריבוב כי בכל מקום היו כמה פעמים בשביל לבחון את המקום ולדבריו הנאשם 1 היה "עושה מודיעין" (ת/28 ש' 50-59). בהמשך ההודעה מציין גריבוב כי בשתולים הנאשם נכנס לשניים שלושה בתי כנסת, ושם סיפר לו בפעם הראשונה, בסוף אוקטובר או תחילת נובמבר, כי הוא גונב ספרי תורה, הוסיף ואמר שהגבאים מטומטמים ושמים את המפתח בתוך בית הכנסת, ואף הראה לו שקית עם תפילין שבה מוחבאים המפתחות (ת/28 ש' 57-64). העדות בבית המשפט, לפיה רק ממושב שתולים ידע גריבוב כי מדובר בגניבה, תואמת איפוא את האמור באימרות החוץ של גריבוב. עוד מציין גריבוב כי הגניבה במושב שובה נעשתה אחרי עשרים פעם שביקרו במקום, ולא גנבו ספר תורה. מדובר בתיאור ייחודי ויוצא דופן ביחס למושבים אחרים, המלמד על מהימנותו (ת/28 ש' 108). גריבוב יודע לאשר את גניבת הספרים ממושב פרי גן ומושב נהורה, ומכחיש את הגניבות ממושב אחווה ואביגדור. לגבי מושב נוגה מציין גריבוב כי יתכן והם לקחו משהו, אולם לגבי המושבים ברכיה, מבקיעים, כוכב מיכאל, זמרת והודיה הוא איננו זוכר כי לקחו משהו. תיאור זה מלמד על עצמו אמינות. כאשר גריבוב נשאל לאן נלקחו ספרי התורה, הוא משיב: "בדרך כלל לירושלים לבית של מיכאל" לדבריו מתוך עשר פעמים בערך שהנאשם 1 עלה לביתו של הנאשם 2 עם ספר תורה, בערך בשמונה פעמים הוא היה חוזר לרכב ללא הספר (ת/28 ש' 182-188). אמינות נוספת לגרסתו, ניתן למצוא בכך שגריבוב טוען בפני החוקרים כי הוא חושב שהנאשם 2 לא ידע שהספרים גנובים (ת/28 ש' 211). מכאן שגריבוב לא אישר כל טענה של החוקרים, אלא מסר גרסת אמת לפי הבנתו. עוד מדגיש גריבוב כי הנאשם 1 היה יודע מתי יקראו בספר התורה ואמר לו כי יעברו שלושה שבועות עד חודש, עד שיקראו שוב מאותו ספר תורה (ת/28 ש' 294-296). לדבריו, היו שלוש ארבע פעמים, שהנאשם 1 דיבר איתו באמצעות הפלאפון מתוך בית הכנסת (ת/28 ש' 316).

24. בדו"ח הולכה מיום 5/12/10, במושב שובה אישר גריבוב כי חיכה כמה פעמים לנאשם. במושבים זמרת, עמיעוז, בטחה, מבקיעים, בית שקמה, הודיה ואחווה, הכחיש גריבוב כי היו במקום והוא אף ידע לציין באיזה מן המושבים הם נכנסו ובאיזה מהמושבים כלל לא שהו. לעומת זאת במושבים יתד, פרי גן, בת הדר ונהורה אישר גריבוב את גניבת הספרים (ת/32 ; ת/32א').

25. ביום 6/12/10 נערכה הולכה נוספת למושבים טל שחר ואשתאול. במושב טל שחר גריבוב טוען כי היו במקום אולם לא גנבו ספרי תורה. במושב אשתאול מספר גריבוב לחוקרים, כי עלו לקומה השניה של בית הכנסת, בדיוק הרכיבו שם מזגן. הנאשם ביקש ממנו לעזור לו בסחיבת הקרטון של המזגן, שבתוכו היה ספר התורה (ת/33 ; ת/33א').

26. בהודעה נוספת של גריבוב מיום 7/12/10, הוא מספר על הקורות במושב אשתאול. לדבריו היו במושב ארבע פעמים כאשר האחרונה בשעות 16:00-17:00. הנאשם התקשר אליו מתוך בית הכנסת ואמר לו לעלות לעזרת נשים, בדיוק הרכיבו שם מזגן, הנאשם אמר לו: "תעזור לי לזרוק את הזבל של הקרטון של המזגן". הם לקחו את הארגז עד לפח האשפה ושם הוציא הנאשם מהקרטון שקית שחורה, שנשארה ברכב כמה ימים, ואחר כך הנאשם נתן אותה למישהו בירושלים (ת/29 ע' 2). בהודעה זו הכחיש גריבוב כי היו אי פעם במושב נועם. עוד ציין גריבוב כי לנאשם 1 היו "קווים אדומים", הוא פרץ רק פעם אחת בכל מושב, ותמיד לקח רק ספר תורה אחד, פרט לפריצה האחרונה בנווה ימין.

27. בהודעה נוספת של גריבוב מיום 9/12/10, מציין גריבוב כי מגילות אסתר היה הנאשם מוכר למישהו אחר בעיר, אבל אם זה ספר תורה חדש הוא היה מוכר אותו לנאשם 2 (ת/30 ש' 25). אימרה זו חיונית כדי להוכיח בחלק מן האישומים כי מדובר בספר תורה ולא בספר אחר.

28. במהלך דו"ח ההולכה מיום 12/12/10 הובל גריבוב למושבים בטחה, נועם ומבוא חורון. במושב בטחה טען גריבוב כי הם לא היו כלל. במושב נועם הוא חזר על כך כי הוא היה בשירותים ואיננו יודע אם הנאשם 1 גנב באותה עת דבר מה. במושב מבוא חורון הוא אישר לחוקרים כי הנאשם גנב ספר תורה. לדבריו, בטרם הגיעו למקום הנאשם התקשר למישהו מהפלאפון ושאל אם הוא נמצא. הנאשם ירד לכיוון הבתים, וכשחזר הביא שקית שחורה והניח אותה בתא המטען. משם הם נסעו לביתו של הנאשם 2. לדברי גריבוב, במשך שבועיים כשש פעמים הם היו במושב, ובשלוש פעמים מתוכן הנאשם הביא שקית שחורה (ת/34 ע' 2-3).

29. בהודעה מיום 15/12/10, כאשר מאמתים את גריבוב עם העובדה שבמושב פרי גן נגנבו שני ספרי תורה, הוא משיב כי אולי היו באותה שקית שני ספרים (ת/31 ש' 19). בהמשך הוא מאומת עם האיכונים הטלפוניים ולמרות זאת מכחיש כי היו במושבים עמיעוז, ניר-חן, אחווה ובטחה (ת/31 ש' 26). באשר למושב שתולים כאשר נשאל גריבוב אם יתכן שגנבו ספר תורה גם מבית כנסת נוסף, משיב גריבוב כי הנאשם 1 היה גם בבית הכנסת הקטן אבל משם בטוח שלא לקחו ספר תורה, כי הוא היה רואה את זה (ת/31 ש' 38). לגבי מושב נוגה, למרות שהנאשם ברח צולע מהחלון, עומד על כך גריבוב כי הם לא גנבו משם (ת/31 ש' 44). הוא מכחיש גם גניבה ממושב אביגדור (ת/31 ש' 48). לגבי מושב נועם מציין גריבוב כי הוא נכנס לשירותים בבית הכנסת הקטן, והנאשם הלך בינתיים לבית הכנסת הגדול וכאשר חזר, הנאשם כבר היה ברכב ולכן איננו יודע אם הוא גנב מבית הכנסת ספר תורה (ת/31 ש' 57). לגבי אשתאול טוען גריבוב שהנאשם אמר לו שמה שנלקח מבית הכנסת באשתאול הולך לגניזה (ת/31 ש' 65). טענה זו מחזקת את גרסת הנאשם לגבי אישום זה.

30. העד אבי נחמני העיד ביום 21/6/11. הוא העיד על התפתחות החקירה שהביאה את החוקרים לעלות על עקבותיהם של הנאשם וגריבוב, כאשר הכל החל בעיקוב שנעשה במושב נווה ימין. נחמני ערך את השחזור וההולכה לעד גריבוב, והוא העיד על אופן מסירת הודעותיו של גריבוב.

31. צפיתי בהולכות שנערכו לעד גריבוב. אין מדובר בעד מפוחד או מוכה. אין מדובר בעד אשר מאשר את כל דברי החוקרים. גריבוב מפרט לגבי כל מושב נתונים קונקרטיים ייחודיים המלמדים כי אמרות החוץ שלו הן עדויות אמת. באימרות החוץ של גריבוב, הודעות והולכות, הוא מאשר חלק מגרסת המאשימה, ודוחה חלק אחר. הוא יודע לאמר באיזה מן המושבים הוא משוכנע כי היתה גניבה של ספרי תורה, באיזה מן המושבים איננו יודע, ובאיזה מושבים לא נעשתה הגניבה. מדובר בשרשרת ארוכה ומפורטת של אימרות חוץ, מפורטות ומחוזקות בעדויות אחרות, המעידה על עצמה אמינות רבה.

32. כחיזוק לאימרות החוץ של גריבוב ניתן לציין את הודייתו החלקית של הנאשם עצמו, את עדויות המתלוננים, את האיכונים הטלפוניים ועוד ועוד. כך שניתן לבסס על אימרות החוץ של גריבוב את ההכרעה בענייננו.

513133370

גרסת הנאשם

33. הנאשם 1 בחקירותיו במשטרה, על פי רוב שתק ולא מסר כל גרסה. כאמור לעיל במהלך פרשת ההוכחות, הוא הודה בששה אישומים של התפרצות וגניבה מתוך שבעה עשר האישומים שיוחסו לו. המאשימה לא הסתפקה באישומים בהם הודה הנאשם. טענתה המרכזית של המאשימה, אותה ניסתה להוכיח במהלך החקירה הנגדית של הנאשם, הייתה כי מדובר ב"עדות שיטה", ולנוכח הדמיון בין מעשי ההתפרצות והגניבה בהם מודה הנאשם, יש להרשיעו גם באישומים האחרים בהם אינו מודה.

34. הנאשם 1 העיד בבית המשפט ביום 23/6/11. בחקירה הראשית, הוא הדגיש כי כבר מזה 16 שנים הוא עוסק בספרי קודש ישנים, קונה ומוכר, נובר בגניזות, מחלק דפי פרשת השבוע בבתי כנסת ובחגים, מתעסק במכירה של ארבעת המינים. הנאשם אישר כי נפסל מלנהוג ולכן שכר את שירותיו של גריבוב כנהג.

35. באשר לאישומים בהם הודה הנאשם – הנאשם העיד כי שמונה או תשעה חודשים לפני המעצר, הוא הסתבך עם השוק האפור. היה מקרה שהוא הוכה עם מקלות וברזלים, הוא אף הגיש תלונה במשטרה, עבר דירה והחליף טלפון. לטענתו, הנושים מצאו אותו וכאשר התחילו צ'קים שנתן לחזור, הוא קיבל איומים ולכן, בלית ברירה החליט לגנוב ספרי תורה.

36. באשר לאישומים המיוחסים לו הסביר הנאשם בפירוט את גרסתו לגבי כל אחד ואחד מהאישומים:

א. אישום שבעה עשר - מבוא חורון: ציין הנאשם כי הוא מכיר שם אדם בשם אבישי גלר, אשר העביר לו ספרי קודש ומכתבי רבנים. הוא הדגיש כי גלר נתן לו גם 20 כרכי ש"ס, אולם הוא החזיר לו אותם לאחר שלא מצא קונה. בפעם אחרת הייתה לגלר ירושה של ספרי קודש, אולם המחיר היה יקר והוא לא קנה. הנאשם 1 הכחיש כל גניבה ממבוא חורון וכל קשר עם בית הכנסת במושב זה, ממנו נגנב ספר תורה בקיץ 2010.

ב. אישום ששה עשר – מושב בטחה: ציין הנאשם 1 כי לא זכור לו שהיה במושב הזה.

ג. אישום חמישה עשר – מושב עמיעוז: הוא ציין כי יכול להיות שעבר שם או נכנס לקנות משהו, אך הכחיש כל עבירה פלילית.

ד. אישום ארבעה עשר – מושב אשתאול: העיד הנאשם כי המקום היה פתוח בעזרת נשים, הייתה קופסת קרטון עם קרעי ספר תורה. הוא שאל מישהו אם אפשר לקחת ונאמר לו שמדובר בספר לגניזה, שעליו לשים 100 ₪ בקופה כתרומה ויוכל לקחת את הספר. לדבריו אנשים נכחו בבית הכנסת והיה אף אדם שעזר לו ולגריבוב. הוא אישר את עדותו של גריבוב כי לקח את ספר התורה בתוך קרטון של מזגן שהותקן באותה עת בבית הכנסת.

ה. אישום שלושה עשר – מושב בת הדר: כאן הדגיש הנאשם כי הוא הודה באישום זה. לדבריו, את ספר התורה שנגנב ממושב בת הדר, הוא משכן תמורת הלוואה, מחיר הספר 20,000 עד 25,000 ₪ והוא יכול להחזיר אותו.

ו. אישום שניים עשר – מושב ניר חן: המושב איננו זכור לנאשם, אם כי יתכן שהוא נכנס אליו בדרכיו בין המושבים.

ז. אישום אחד עשר – מושב אביגדור: המושב איננו זכור לנאשם, הוא לא פרץ ולא גנב ואפילו איננו יודע היכן הוא נמצא.

ח. אישום עשירי – מושב נוגה: הנאשם העיד כי תיאורו של סרגיי כאילו הוא נמלט מהחלון לא היה ולא נברא. יתכן והם היו במושב נוגה אולם לא לקחו משם דבר.

ט. אישום תשיעי – מושב נהורה: הנאשם אישר כי עקב הלחץ מהנושים, גנב את ספר התורה וגם לגבי ספר זה, הוא טען כי הספר מושכן תמורת הלוואה והוא יכול להשיבו.

י. אישום שמיני – מושב אחווה: הנאשם הכחיש כי פרץ וגנב במושב זה.

יא. אישום שביעי – מושב פרי-גן: הנאשם הודה שלקח את ספר התורה וגם כאן אמר כי הוא יכול להחזירו.

יב. אישום שישי – מושב שובה: הנאשם הכחיש כי גנב משם ספר תורה, הוא אישר כי הם היו שם פעמים רבות, משום שיש שם שתי גניזות גדולות, אבל לדבריו מעולם הוא לא לקח משם ספר תורה.

יג. אישום חמישי – מושב יתד: הנאשם הודה בגניבת ספר התורה.

יד. אישומים שלישי ורביעי - מושב שתולים: כאן אישר הנאשם כי במקום יש שני בתי כנסת, אולם הדגיש כי גנב ספר תורה רק מבית כנסת אחד.

טו. אישום שני - מושב נועם: הנאשם טען כי לא היה במקום ואיננו מכיר את המושב.

טז. אישום ראשון - נווה ימין: הנאשם אישר כי גנב מבית הכנסת שני ספרי תורה, אשר נתפסו על ידי המשטרה.

37. עוד ציין הנאשם בחקירה הראשית כי כאשר נעצר בשעות הערב, הוא נשלף החוצה מן הרכב, נאזק והופל ולאחר מכן בעטו בו השוטרים ונשברה לו שן. אשתו התקשרה והשוטרים סרבו לאפשר לו לענות. לדבריו הוא הגיע לחקירה נפוח ומלא דם. החוקרים הטיחו בו קרוב לשלושים התפרצויות ולכן סירב לשתף פעולה ולדווח על ששת האישומים בהם הודה בבית המשפט. יחד עם זאת, הוא ציין כי עוד בעת החקירה הוא רמז לחוקרים כי הוא מוכן להודות במה שעשה, ואמר שזה הרבה פחות ממחצית האישומים שהוטחו בו.

38. באשר לנאשם 2 – הוא ציין כי זהו חבר טוב שלו, הוא מכר לו ספרי קודש בעבר. ספרי תורה הוא מסר לו כדי שיגיד לו אם הם כשרים ומה שוויים. לדבריו, הוא העביר לנאשם 2 ארבעה עד חמישה ספרי תורה. הנאשם 2 לא קנה אותם והוא לא אמר לו מהיכן השיג אותם, כך שנאשם 2 לא יכול היה לדעת שמדובר בספרים גנובים. בחקירה הנגדית לעו"ד משגב, ב"כ הנאשם 2, הדגיש הנאשם כי הוא לא מכר את ספרי התורה לנאשם 2, אלא הגיע אליו רק כדי לקבל הערכה ולבדוק את תקינות הספרים. הנאשם הפחית את המספר, וטען כי רק שלוש עד ארבע פעמים השאיר ספרי תורה בידיו של הנאשם 2. בהמשך הוא ציין כי אולי הוא השאיר אצלו פעם אחת ספר תורה גם כדי לחפש קונה. לאחר מכן שינה את גרסתו וביצע "הפחתה" נוספת בגרסה וטען כי רק פעמיים או שלוש הביא לנאשם 2 מספרי התורה שגנב.

39. כאשר נשאל הנאשם על השבת ספרי התורה שבגניבתם הודה, הוא התחנן להחזיר את ספרי התורה והבטיח כי בתוך שבוע הוא יכול לסדר את השבתם.

40. חקירתו הנגדית של הנאשם ע"י התובעת נמשכה במועד מאוחר יותר ביום 21/7/11. עיקר החקירה התמקדה כאמור בנסיון להוכיח "עדות שיטה". אבחן את תשובותיו של הנאשם לגבי כל אחד מהרכיבים להם טענה המאשימה:

א. באשר לאיסוף מודיעין - הנאשם נשאל לגבי ביקורו במושב נווה ימין יום אחד קודם לגניבה נשוא האישום הראשון. הנאשם הכחיש את טענתו של גריבוב, המחוזקת גם על ידי דו"חות עוקבים, כי יום קודם לכן "אסף מודיעין" ובדק את בית הכנסת. הנאשם טען כי רק "במקרה" נראה בנווה ימין יום קודם ליום ההתפרצות. כאשר נשאל הנאשם מפורשות, מדוע שגריבוב יספר על איסוף מודיעין לפני כל התפרצות, הוא התחמק מתשובה ופנה בשאלה אל התובעת מדוע איננה מאמינה לדברים אחרים שגריבוב אמר... כשנשאל לגבי מושב שדה חמד, שם הוא נראה על ידי העוקבים משוחח עם בחורה ולאחר מכן מציץ בחלון בית הכנסת, טען הנאשם לפתע כי אותה בחורה אמרה לו להניח את הפליירים שהביא בחלון בית הכנסת. כבר כאן יצוין כי מדובר בהסבר קלוש אשר מנסה להתאים את עצמו לעדויות שנמצאו בידי המאשימה (פרוטוקול 21.7.11 ע' 68-75 ועוד). לגבי מושב יתד – נשאל הנאשם אם יום קודם להתפרצות היה במקום לשם איסוף מודיעין, הוא מתחמק מתשובה. הנאשם השיב שוב ושוב כי הוא לא זוכר פרטים, אולם בשלב מסוים הוא התחיל להיזכר בפרטי פרטים לרבות שהיה מדובר בשעת ערב. לאחר שצפה בהולכה שערך העד גריבוב, אישר הנאשם שהיה במושב יתד קודם לכן, אבל כיוון שהיה במקום קצין חקירות משטרתי הם נסעו וחזרו מאוחר יותר (שם, ע' 129-136).

ב. באשר למיקום המפתחות - לגבי נווה ימין מאשר הנאשם כי יתכן שארון הקודש היה נעול והוא הוציא את המפתח מארונו של המתלונן כחלון. לגבי נהורה – הנאשם מכחיש שוב כי מדובר בשיטה. כשהוא נשאל לגבי מקום המפתח בתא של החזן, הוא טוען שחיפש את המפתח ורק לאחר 25 דקות מצא אותו. לגבי שתולים – הנאשם נשאל לגבי טענתו של גריבוב, כי הנאשם אמר לו שהגבאים שמים תמיד את המפתח באותו מקום. הנאשם הכחיש כי אמר כך לגריבוב. הוא העיד שבכל מקום היה מחפש היכן נמצא המפתח. אציין כבר כאן, כי דרך הביטוי של גריבוב, לגבי צחוקו של הנאשם על הגבאים המחביאים את המפתחות באותם מקומות, מעידה על עצמה כי מדובר בשיחת אמת כפי שתוארה ע"י גריבוב. גריבוב לא יכול היה להמציא ביטוי אותנטי כזה, אלמלא כך התבטא הנאשם.

ג. באשר לגניבת ספר תורה מרוחק בסדר הספרים – לגבי נווה ימין: כאשר הנאשם נשאל אם נטל את הספר האחרון מבחינת סדר קריאת ספרי התורה, הוא משיב כי איננו מבין וכי איננו יודע את סדר הוצאת ספרי התורה. כשנשאל על השיחה שלו עם גריבוב בשתולים, ולגבי הסדר של ספרי התורה, השיב כי איננו חושב שיש סדר מסוים ומה שהיה הכי קרוב והכי קל לקחת, הוא לקח באופן שרירותי. הנאשם מכחיש את טענת גריבוב באשר לסדר הספרים, לפיה בדרך כלל גנב ספר תורה שעתידים לקרוא בו בעוד זמן רב. לטענתו, קוראים שלוש פעמים בשבוע בתורה ולכן לא יכול להיות שגניבת ספר תורה תתגלה רק כעבור שלושה שבועות. בהמשך החקירה, לפתע כאשר נשאל על דבר אחר, הוא מבקש להתייחס לסדר הספרים ואומר שהסדר הוא מעגלי ולכן אין ראשון ואחרון.

ד. גניבה ללא הארגז - הנאשם נשאל לגבי העובדה שלא נגנב הארגז של ספר התורה. לטענתו, הארגז אינו בעל ערך כספי והוא כבד ומסורבל, ולכן זה אך טבעי לגנוב רק את הקלף ולא את הארגז.

41. גם באשר לטיב הקשר עם הנאשם 2 התבלבל הנאשם, התחמק ושינה את גרסתו תדירות. יש לזכור כי באותו שלב טרם הושג הסדר הטיעון עם הנאשם 2, וניכר היה כי הנאשם עושה ככל יכולתו להגן על הנאשם 2. כאשר נשאל הנאשם אם דיבר עם הנאשם 2 על סכומים של 2,000 עד 3,000 דולר לספר, כפי שהעיד גריבוב, משיב הנאשם ש"יכול להיות". כאשר נשאל עתה על האמירה לפיה "בעל הבית אמר שרוצה 2,000 דולר", משיב הנאשם שזה נאמר רק לגבי ספר התורה הראשון שניסה למכור והתכוון להשאיר אצלו דמי תיווך. כאשר הוא נשאל לגבי 6,500 ₪ עליהם העיד גריבוב כי נמסרו באחת ההזדמנויות, ממציא הנאשם כי מדובר בתמורה לצ'ק דחוי של אשתו. הנאשם עומד על כך שהנאשם 2 לא נתן לו מעולם כסף על ספרי תורה וכל הכספים שהוא העביר לו היו עבור ספרי קודש אחרים. כאשר נשאל הנאשם על דבריו של גריבוב, כי במירב ההתפרצויות ספרי התורה נמסרו לנאשם 2, מתחמק הנאשם מתשובה ומשיב כי אותו גריבוב העיד רק לגבי שמונה התפרצויות ולא לגבי 17 ההתפרצויות המיוחסות לו... כאשר נשאל מדוע פנה עם ספר התורה לנאשם 2, הוא השיב כי רצה לקבל ממנו חוות דעת לגבי הספר, אם הוא כשר ואם אפשר לתקנו או למכור אותו למישהו אחר. כאשר מעמתת אותו התובעת עם גרסת "המשכון" של החקירה הראשית, השיב הנאשם כי לפני משכון הספר הוא רצה לדעת את ערכו מהנאשם 2. כאשר נשאל הנאשם מדוע ציין כי ביקש מהנאשם 2 גם למצוא קונים לספר, ענה הנאשם כי במקרה קודם השאיר ספר תורה אצל הנאשם 2, אולם זה החזיר לו כאשר לא מצא קונה, ובפעמים הבאות הביא לו רק למטרות הערכת שווי. ניכר איפוא, כי הנאשם מעצב את גרסתו בתבונה ובתחכום ע"פ חומר החקירה המונח בפניו, ואין לו כל בעיה שלא לדייק בעובדות לשם כך.

42. באשר לכלי העבודה שהיו ברכב ונמצאו בבית חברתו של גריבוב, טען הנאשם 1 כי זה היה ציוד של גריבוב. זאת בניגוד לטענתו של גריבוב.

43. הנאשם הכחיש את טענת גריבוב כי הזיז את הרכב במושב שתולים.

44. לגבי מושב נועם, הכחיש הנאשם כי גנב מהמקום ספר תורה. כאשר הוטח בו איכון מכשיר הטלפון שלו בסמוך למושב נועם, ולאחר ששמע כי עורך דינו משיב שאין לדעת אם האיכון נוגע לתוך המושב, שאל הנאשם בהתממות לאיזה טווח קובע האיכון, והוסיף שהתובעת לא יודעת מתי היתה ההתפרצות בנועם ולכן לא יכולה לאכן את מכשיר הטלפון למועד מסויים.

45. לגבי הגניבה ממושב אביגדור, לפתע במהלך החקירה הנגדית "נזכר" הנאשם כי ספר התורה שנגנב משם, הוא ספר ישן ועתיק. לטענתו הנאשם 2 עוסק רק בספרים חדשים או שמישים, ולכן ברור שלא יגנוב אותו. הנאשם לא ידע להסביר מדוע פתאום נזכר בספר תורה זה שהוא לא גנב אותו. לדבריו קרא זאת בכתב האישום.

46. השתיקה בחקירה - כאשר נשאל הנאשם מדוע שתק במשטרה, השיב כי הוכה וכי הטיחו בו האשמות שאין להן כל קשר אליו. כאשר נשאל מדוע לא שיתף פעולה והודה באותם אישומים שהודה בבית המשפט בחקירות מאוחרות יותר, הוא לא יכול היה לתת תשובה אמינה לכך. גם כאשר בית המשפט פנה לנאשם, ותהה מדוע כאשר הטיחו בו מספר רב של התפרצויות, לא השיב לחוקרים שחלקן נכונות וחלק אחר אינן נכונות, הנאשם לא ידע להשיב על כך. עם זאת, הוא ציין כי אמר לחוקרים במהלך החקירה שהוא מוכן להודות ב"פחות מחצי".

47. המזכר המדובר הוא מזכר שערך החוקר בני גיגי מיום 15.12.10 ת/184א'. במזכר רושם החוקר כדלקמן: "...החשוד אמר לי: פניתי לאיש משטרה שלכם דידי, שיודיע לעורך הדין שלי בשם בונדר שיגיע, כי אני רוצה לדבר איתו, וברגע שאני יתייעץ איתו, רק אז אני אפתח את פי ואתם תופתעו... ...בסיום חקירתו אמר לי שוב החשוד כי הסיבה שהוא ממתין לעורך דין לשיחה, היא כי ברצונו לדבר ולספר על מעורבותו, אבל אחרי שיפגוש את עורך דינו... ...כאשר סיים עורך הדין את הפגישה עם החשוד, אני נכנסתי לחדר ונשארתי עם החשוד דוד לבד בחדר, ואז פנה אלי החשוד ואמר: אני הצעתי הצעה נדיבה ביותר, ועורך הדין שלי יצא אליכם והוא יגיד לכם כבר. שאלתי אותו מה ההצעה שלך, ודוד אמר לי: אני הצעתי עונש למשך שנה, וגם ארבעה ספרי תורה שאני יודע על מיקומם, ואני גם אעזור לכם בהרבה דברים... ...אתם החשדתם אותי בהרבה תיקים, ואני אומר לך שאני לא טלית שכולה תכלת, אבל לא כל התיקים שלי, פחות מחצי המקרים שלי...".

48. יצויין כי ביום האמור לעיל, נגבתה מהנאשם ההודעה ת/40, בה שמר על זכות השתיקה וסירב להשיב. באותה חקירה הוטחו בו לראשונה ראיות כבדות משקל, כמו זיהויו על ידי העד רביבו במושב יתד, טביעת אצבעו על כפפה שנתפסה במושב פרי-גן, איכוני טלפון ועוד.

49. מכאן שיש ממש בטענת הנאשם, לפיה כבר במהלך החקירה הוא ביקש להודות בחלק מן האישומים. דא עקא – הנאשם התנה את הודייתו בהסדר לגבי עונש מסויים. גם בקשה זו להודות בחלק מהאישומים לא ניתנה מלכתחילה, אלא רק לאחר שהוצגו הראיות בפניו, והנאשם הבין כי המלכודת נסגרת עליו.

50. מחד גיסא, לא ניתן לטעון כי גרסתו בבית המשפט, כי ביצע את העבירות רק בששה אישומים, היא גרסה כבושה לחלוטין, כפי שטענה המאשימה. מאידך גיסא, לא ניתן לטעון כי יש לתת משקל מלא ואמינות מוחלטת לגרסת הנאשם משום שנמסרה עוד במהלך החקירה, נוכח נסיבות אמירתה. בית המשפט יביא בחשבון מזכר זה בהערכה הכוללת של גרסת הנאשם.

51. השבת הספרים – חלק נכבד מחקירתו הנגדית של הנאשם בפרט, ומהדיון בין הצדדים בכלל, נגע לסוגיית השבת הספרים הגנובים. תחילה כאמור, כפר הנאשם בכל האישומים כולם. לאחר שהודה באישומים וטען כי "משכן" את הספרים הגנובים, עלתה השאלה אם יוכל להשיבם. הנאשם חזר בעדותו שוב ושוב על הטענה כי אין לו שום בעיה להשיב חמישה ספרי תורה גנובים, לגבי האישומים בהם הודה (ששה אישומים למעט האישום הראשון – בו תפוסים ספרי התורה במשטרה). ואולם, בחקירה הנגדית לגבי מקום הספר שנגנב בשתולים, סירב הנאשם לומר היכן משכן את ספר התורה. גם כאשר בית המשפט הסביר לנאשם כי חובתו להשיב על כל השאלות, הוא סירב וטען כי מדובר באדם שעשה לו טובה ולכן הוא לא רוצה שיחקרו אותו. הנאשם נשאל למה לא השיב את הספרים עד עתה והשיב שלא אפשרו לו להחזיר את הספרים הגנובים. לא הובהר מי מנע זאת ממנו אז ועתה. הנאשם טען שהוא יכול תוך יומיים שלושה להחזיר אותם מיידית. כשנשאל אם מוכן להחקר על כך, התחמק מתשובה. לאחר הדיון ביקש הנאשם לאפשר לו להוציא מספר טלפון מהמכשיר הנייד שלו, לכאורה כדי לסייע בהשבת הספרים, ואף שהדבר התאפשר לו – חלק הארי מהספרים הגנובים לא הושבו עד עתה.

52. במהלך החקירה הנגדית התברר כי בין החקירה הראשית לחקירה הנגדית של הנאשם, פנתה אשתו של הנאשם 1 לנאשם 2 וביקשה שישיג בדחיפות ספרי תורה. מהודעתו של הנאשם 2 ת/209 מיום 15/6/11, עולה כי הנאשם התקשר אל הנאשם 2 מן הכלא וביקש ממנו להיפגש עם אשתו. הנאשם 2 התקשר אל אשת הנאשם 1 ונקבעה פגישה. אשתו של הנאשם אמרה שהם בונים מהלך להחזיר ספרי תורה שנגנבו, והיא צריכה את עזרתו. לדברי הנאשם 2, אשתו של הנאשם ביקשה ממנו לעזור לה להשיג ספרי תורה. לדבריה, היא כבר נפגשה עם אנשים שאמרו שיעבירו לו שלושה ספרי תורה, והיא צריכה עוד שני ספרים, לא משנה איזה ספרים. עוד צוין בהודעה כי האישה אמרה לנאשם 2 כי אם לא יסייע לנאשם 1, הוא יעיד נגדו בבית המשפט.

53. יודגש כי לאחר שהנאשם 2 הודה במסגרת הסדר טיעון, ואיש מן הצדדים לא ביקש לזמן לעדות את הנאשם 2, את אשתו או את אשת הנאשם 1, הרי שמדובר במזכר שהוא כולו עדות מפי השמיעה. אתייחס איפוא למזכר רק בקשר לתשובותיו של הנאשם על שהוטח בו בקשר למזכר.

54. הנאשם ציין בעדותו כי מעולם לא חשב להחזיר ספרים אחרים מאלה שנגנבו והכחיש ניסיון להשגת ספרים אחרים. בהמשך החקירה הנגדית הוא טען כי אשתו ביקשה מהנאשם 2 רק שימציא לה ספרי תורה במקום הספרים הגנובים שנמצאים אצל האדם שיש לו חוב אליו. כאשר הוא נשאל אם הוא עצמו התקשר לנאשם 2 הוא משיב, שוב, "יכול להיות" ולאחר מכן מאשר את השיחה. לדבריו, מדובר היה רק בכך שאשתו של הנאשם 2 תדבר עם אשתו שרצתה להתגרש, ולא בעניין הספרים וזאת בניגוד לאמור בת/209.

55. לאחר שכבר הוגשו סיכומי התביעה, רק אז הגיש הסניגור "הודעה" מוזרה, לפיה אדם לא ידוע הביא למשרדו שלושה ספרי תורה, אותם מסר למשטרה. יודגש כי דרך זו איננה ראויה. על הנאשם, המבקש להוכיח את חרטתו ואת כנות דבריו, מוטל היה למסור גרסה מלאה ומפורטת לגבי כל ספר וספר. הנאשם עצמו הודה בששה אישומים וטען בעדותו כי באפשרותו להשיב את חמישה ספרי התורה (למעט שני הספרים מנווה ימין שנתפסו). הדרך בה נעשתה ה"השבה", איננה מלמדת על רצון טוב.

56. בעקבות תפיסת שלושת ספרי התורה שהובאו על ידי הסנגור למשטרה, הגישה המאשימה "תגובה להודעת הסנגור בדבר החזרת ספרי קודש". המאשימה טוענת כי שלושת ספרי התורה נבחנו על ידי המתלוננים, ואף הנאשם עצמו נחקר לגביהם. הנאשם מסר בחקירתו כי אחד הספרים שהחזיר הוא מבית הכנסת "תפארת ישראל" במושב שתולים, והשניים האחרים מבתי הכנסת במושב פרי גן או יתד. דא עקא, מכל שלושת הספרים זוהה רק ספר אחד, שנגנב מבית הכנסת במושב פרי גן. המאשימה ביקשה לראות גם בהתנהלות זו של הנאשם כגורם מחזק לפגיעה במהימנותו.

57. בהודעת ההגנה מיום 15/11/11, מדגיש הנאשם, כפי שציין בעדותו, כי חמישה ספרי-תורה שגנב נותרו בידיו (ששה אישומים בהם הודה, למעט ספרי התורה מנווה ימין שנתפסו על ידי המשטרה). הנאשם ציין כי אחד מהספרים הוא בוודאות ממושב שתולים ושני הספרים האחרים מפרי גן או יתד. הוא ציין כי הוא בטוח באחד הספרים שהוא מבית הכנסת במושב שתולים, כיוון שזה ספר בכתב יד תימני בגודל של 60 ס"מ, ולכן הוא יוצא דופן משאר ספרי התורה הגנובים. הנאשם נשאל שוב ושוב באיזה מבתי הכנסת במושב שתולים מדובר, והוא השיב שבאותו בית כנסת שלגביו הוא הודה. יצוין כי הנאשם הודה רק בבית כנסת "תפארת ישראל". גם כאשר בחקירה הציגו לו תמונות של הספר הגנוב, אשר שונות מהספר שהוא החזיר, עמד הנאשם על דבריו. הנאשם הדגיש בהודעתו כי אין לו שום דבר להרוויח, הוא לא ערך שום הסדר ולא היה חייב להחזיר את הספרים הגנובים. אולם למרות זאת הוא בחר להשיבם.

58. בעל הספר שנגנב מבית הכנסת "תפארת ישראל" מר מנשה ניני, ציין בחקירתו כי את הספר יכול לזהות הסופר קפח שכתב אותו. מר ישראל קפח בהודעתו מיום 17/11/11, מציין כי הספר שהנאשם השיב בוודאות איננו הספר שהוא כתב ושנגנב מבית הכנסת "תפארת ישראל". נחקרו גם המתלוננים קובי יעקב ויוחנן חביביאן, בעל הספר שנגנב מבית הכנסת במושב יתד והגבאי של אותו בית כנסת, אשר טענו כי ספר התורה שנתפס והוצג בפניהם איננו הספר שנגנב מבית הכנסת. רק המתלונן יוסף חדריאן ממושב פרי גן, והגבאי של בית הכנסת רפאל שטיוי, זיהו ספר תורה אחד מתוך שני הספרים שנגנבו מבית הכנסת במושב פרי-גן.

59. מכל האמור לעיל עולה כי הגם שהנאשם הודה בששה אישומים, וטען כי הוא יכול להמציא חמישה ספרי תורה גנובים, בפועל הוא המציא ספר תורה אחד בלבד שזוהה ע"י בעליו.

60. הסנגור בתגובתו, שב ומציין כי שלושת הספרים שהושבו הם שלושה מהספרים שנגנבו באישומים בהם הודה הנאשם, ומבקש כי המאשימה תבדוק את זיהויים עם כלל המתלוננים באישומים בהם הודה הנאשם, שמא טעה הנאשם בזיהוי ספר תורה ספציפי. עוד נטען, כי ייתכן שהמתלוננים זוכו ע"י מבטח, ולכן אינם מעוניינים בזיהוי הספר. טענה אחרונה זו אני דוחה על פניה. ניכר כי המתלוננים מעוניינים בהשבת ספרי התורה, שהם בעלי ערך סנטימנטאלי ורגשי, הרבה מעבר לערכם הכספי.

61. מכל מקום, גם לו היו מזוהים שלושה ספרי התורה שהשיב הנאשם, הרי עדיין חסרים ספרי תורה שבגניבתם הודה הנאשם ושלטענתו אין לו כל בעיה להשיבם.

62. בבחינת ההקשר שבהשבת הספרים, יש להביא בחשבון את השלב המאוחר בו הושבו וכן את העובדה שהנאשם סירב למסור את שמו של האדם שלכאורה לטענתו מחזיק בספרים, למרות טענתו כי אותו אדם איננו יודע כי מדובר בספרים גנובים. גם כאשר השיב לבסוף שלושה ספרי תורה, הדבר נעשה בדרך לא דרך, כאשר רק ספר אחד מהשלושה זוהה כספר תורה שנגנב באחת מההתפרצויות שבהן הודה הנאשם. טוב וראוי שהנאשם השיב שלושה ספרים, ללא כל תמורה או הבטחה, והדבר יבוא ודאי בחשבון בגזירת דינו, ואולם כלל התנהלותו בעניין איננה מלמדת על כנות כוונותיו, עליהן הצהיר במהלך עדותו.

63. סיכום עדותו של הנאשם – בחקירות המשטרתיות לא מסר הנאשם כל גירסה. הטענה לגבי אלימות בעת מעצרו (שאינני רואה הכרח להכריע בה), יכולה להיות בספק עילה לשתיקה בחקירה הראשונה, אולם לא לגבי שתיקה ממושכת כל כך במשך חקירות רבות לאורך זמן. קשה להאמין שנאשם שיש בפיו גרסה מזכה, לא ימסור אותה לחוקריו. גם כאשר הטיחו בו ראיות כבדות משקל, כמו טביעת אצבע במקרה אחד וזיהוי במקרה אחר – הוא נאות רק לרמוז כי יהיה מוכן להודות ב"פחות מחצי" אם יובטח לו עונש של שנה בלבד. בבית המשפט לעומת זאת, לאחר שבחן את כל חומר החקירה, מסר הנאשם גרסה מלאה ומפורטת בה הודה בששה אישומים, ומסר גרסה לגבי אישומים אחרים. כבישת הגרסה עד לשלב מאוחר, פוגמת באמינותה.

64. הנאשם שתק במהלך חקירתו. המאשימה בקשה לראות בשתיקה זו חיזוק בשני אופנים: ראשית, נטען כי עצם השתיקה במהלך החקירה, כאשר הנאשם איננו מוסר גרסה כשמטיחים בו האשמות, מהווה חיזוק משמעותי לראיות המאשימה. שנית, נטען כי העובדה שהנאשם שתק בחקירה מחלישה עד מאד את משקל גרסתו בעדות בבית המשפט. באשר לטענה הראשונה - סעיף 162 (א) ל חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] , התשמ"ב-1982 קובע כי הימנעות הנאשם מלהעיד עשויה לשמש חיזוק ואפילו סיוע למשקל הראיות של התביעה. אין הוראה דומה לגבי שתיקה בעת החקירה.הרציונאל הטמון ביסודה של הקביעה כי שתיקה תחזק את ראיות המאשימה, מעוגן בהנחה כי אדם חף מפשע לא יימנע, דרך כלל, מהצגת גרסתו החפה ( ע"פ 196/85 זילברברג נ' מדינת ישראל, פ"ד מד (4) 485, 525 (1990)). ראציונאל זה חל בדרך כלל גם בחקירה. יחד עם זאת, מאחר שלבסוף הודה הנאשם בששה אישומים, יש בכך כדי לעקר במידה רבה את משמעות השתיקה במשטרה. שונה הדבר ממי שבבית המשפט כופר בכל האשמה מראשית עד קץ. ניתן לטעון ששתיקתו נועדה לכסות על אי יכולת למסור גרסה חפה לגבי אותם אישומים בהם הודה בסופו של דבר. ואולם, בטענה השניה יש ממש. העובדה שהנאשם לא מסר בחקירתו את הגרסה המפלילה לגבי אותם ששה אישומים בהם הוא מודה עכשיו, מקשה על אימוצה של עדותו כעת, עדות שהיא עדות כבושה, הניתנת רק לאחר שכל מסכת הראיות נפרשה בפניו. התרשמתי מעדות הנאשם כי הוא בקיא למדי בכל מסכת הראיות ובחומר החקירה. הנאשם הבין כי באותם ששה אישומים הראיות נגדו חזקות. בנסיבות אלה, החליט להודות באותם ששה אישומים, והדבר פוגע באופן ממשי במשקלה של עדותו זו.

65. לא זו אף זו -התרשמתי מכלל עדותו של הנאשם, כי מדובר בעד מתוחכם ומיומן, אשר מנתב את תשובותיו לפי הראיות המוטחות בפניו. התרשמתי כי הנאשם זוכר היטב את האירועים. למרות זאת, פעמים רבות, רבות מאד, הוא השיב ב"יכול להיות", או ב"יכול להיות שכן, יכול להיות שלא" וכד' תשובות מתחמקות. בכל פעם שנשאל שאלה קשה, הפנה שאלה נגדית לתובעת תחת להשיב על השאלה. מכל האמור לעיל עולה כי לא ניתן לבסס כל הכרעה על עדותו של הנאשם.

66. עם זאת, לא מצאתי בעדותו שקר פוזיטיבי חד וברור, בעניין מהותי, המכוון להטעיית בית המשפט והמוכח בעדות עצמאית, כדרישת הפסיקה (י. קדמי, על הראיות (חלק ראשון) מהד' תש"ע 2009 ע' 300-305 והפסיקה הרבה המאוזכרת שם).

93537711063

עדות שיטה ומעשים דומים –

67. הנאשם הודה כאמור לעיל בששה מתוך שבעה עשר אישומים, המייחסים לו גניבת ספרי תורה מבתי כנסת שונים. המאשימה מבקשת לבסס את ההרשעה באחד עשר האישומים בהם לא הודה הנאשם, בין השאר על "עדות שיטה". לטענת המאשימה ישנו דמיון רב בין האישומים בהם הודה הנאשם לבין גניבות של ספרי תורה באישומים בהם לא הודה הנאשם. המאשימה טוענת בסיכומיה לדמיון בנקודות הבאות:

א. הכנת השטח, איסוף מודיעין ובדיקה לפני ההתפרצות.

ב. בכל המקרים מדובר בגניבת ספרי תורה מבתי כנסת במושבים, בהם היו בתי הכנסת לא נעולים, ללא הותרת סימני פריצה.

ג. הנאשם ידע למצוא את המפתחות לארון הקודש במקומות דומים.

ד. הנאשם גנב את הקלף לבדו ללא הארגז.

ה. הנאשם גנב תמיד את הספר שמועד הקריאה בו מרוחק, כדי שיחלוף זמן עד שהגניבה תתגלה.

68. ההלכה הפסוקה מורה כי ראיה בדבר מעשים דומים שעשה הנאשם או שיטת ביצוע המייחדת את הנאשם, הינה בעלת כוח ראייתי. משקלה של ראיה זו נובע מהמסקנה המתחייבת מהדמיון שבין המעשה או שיטת הביצוע של המעשה נשוא האישום, לבין מעשים שנעשו על ידי הנאשם בהזדמנויות אחרות. כאשר מדובר במעשים דומים אין צורך בזהות מוחלטת אלא די בדמיון והכוח הראיתי מתמקד בהפרכת טענה של טעות או תום לב. כאשר מדובר בשיטת ביצוע על הדמיון להיות ניכר יותר על מנת לשכנע כי אותו נאשם ביצע את שתי העבירות. (י. קדמי, על הראיות, חלק ראשון מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע 2009, עמוד 294 ואילך).

69. פסק הדין המנחה לעניין "עדות שיטה" ומעשים דומים הינו ע"פ 265/64 שיוביץ ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה (1965) בו פיתח הנשיא דאז, כב' השופט אגרנט, את התפיסה לגבי "עדות שיטה". הנשיא מאבחן בין מצב בו התביעה מבקשת להוכיח מעשים דומים במטרה לחזק את הכוונה הפלילית המיוחסת לנאשם, ולהפריך הגנה של שגגה או טעות, כי אז די בדמיון בין האירועים השונים אשר מנטרל את טענת המקריות, לבין מצב בו מבקשת התביעה להוכיח את זהות העבריין שביצע את העבירה, שאז מדובר ב"עדות שיטה". עדות שיטה יכולה להוכיח לא רק את יסוד הכוונה הפלילית אלא גם את המעשה הפלילי המיוחס לנאשם, ולכן עדות שיטה מחייבת הצטברות של תכונות דומות בדרגה יותר גבוהה מאשר עדות על מעשים דומים. ההבדל הכמותי בין שני סוגי הראיות הופך להיות הבדל איכותי. עם זאת, גם כב' הנשיא אגרנט מדגיש כי אין חובה להוכיח זהות מוחלטת, אלא די בדפוס אחיד שנקט הנאשם לביצוע העבירות, כאשר העבירה המיוחסת לו הינה אחת מהן. באותו עניין קבע הנשיא, כי המשקל המצטבר של התכונות הדומות בתשע עסקאות שנערכו באופן דומה, מלמד על תרמית זהה בכל אחד מהמקרים ומחייב את המסקנה המפלילה.

70. במסגרת ע"פ 679/78, מדובר היה בתשע התפרצויות, כאשר בשמונה מתוכן ננקטה שיטת פריצה זהה שהתבטאה בשבירת מרכז מנעול הצילינדר. כב' השופטת בן פורת מדגישה כי במסגרת "עדות שיטה", יש מקום להבדיל בין מקרה בו מבקשת התביעה להתבסס על הזהות כראיה יחידה לזהותו של העבריין, לבין מקרה בו מבקשת התביעה להתבסס על הזהות של המקרים רק כסיוע לעדות של שותף לעבירה. במקרה כזה יש להסתפק בדמיון מוחשי בצורת הביצוע אם כי לא בדמיון כללי גרידא. כב' השופט ברק הסכים עמה והדגיש כי ערכה הראיתי של עדות שיטה צריך להישקל על רקע סך הראיות המצויות בפני בית המשפט (ע"פ 679/78 אפרים כהן נ' מ"י פ"ד ל"ד (1) 480 (1979)). גם בהכרעת הדין בעניינו של נשיא המדינה משה קצב, השתמשו כב' השופטים בבית המשפט המחוזי בעדויות של מתלוננות נוספות, שמחסום ההתיישנות סתם את הגולל על עניינן. ההרכב מדגיש בהכרעת הדין, כי גם לגבי "עדות שיטה" קיים הבדל במידת הזהות בין "עדות שיטה" שתפקידה להוכיח את זהות העבריין, לבין "עדות שיטה" שתפקידה מינורי יותר – לתמוך בראיות קיימות לביצוע המעשה המיוחס לנאשם. אם הכוונה היא להצביע על זהות קונקרטית ללא ראיה נוספת, יידרש דמיון גבוה שיגיע לכדי שיטה המהווה מעין "טביעת אצבע" או "כרטיס ביקור", אולם אם עדות השיטה נועדה רק לחזק ראיה אחרת, נדרשת לה מידת הוכחה פחותה יותר של דמיון (תפ"ח (מחוזי תל אביב) 1015/09 מ"י נ' משה קצב (2010)).

71. בענייננו, כאמור לעיל המחלוקת הינה על זהות העבריין שגנב את ספרי התורה באחד עשר האישומים האחרים, ולכן נמצאים אנו במסגרת "עדות שיטה" בה מתבקש דמיון ניכר בין המקרים. המאשימה טוענת כי יש לצמצם את משקלו של הדמיון בין המעשים, לנוכח העובדה כי ראיה זו איננה עומדת בגפה אלא משתלבת עם עדותו של גריבוב ועם האיכונים הטלפוניים. לגבי עדותו של גריבוב, כאמור לעיל החלטתי להעדיף את אמרותיו. ואולם, גריבוב איננו מחזק את גרסת המאשימה בכל האישומים, אלא רק בחלקם. לגבי האיכונים הטלפוניים, הנאשם אישר כי הוא עבר באותם מושבים מידי פעם, וגם האיכונים אינם מדוייקים לתחומי מושב קונקרטי, לכן בספק גדול אם יכול להיות בכך חיזוק של ממש.

72. יתרה מזו, לטעמי אין די בכך שהמאשימה הוכיחה כי כמה נתונים היו זהים בכמה אישומים. על הנתונים להיות כאלה המלמדים כי הנאשם דווקא הוא זה שביצע את העבירה ולא אדם אחר. לפיכך, נתונים אשר אינם כרוכים בזהות המבצע, אלא בזהות הנפגע – אני מתקשה לראות בהם "עדות שיטה". רק במקרים חריגים, בהם זהות הנפגע היא ייחודית עד מאד – למשל אונס רק של נשים גבוהות ואדומות שיער – ניתן יהיה אולי לראות בכך בסיס לעדות שיטה. העובדה שבתי הכנסת ברובם לא היו נעולים, היא עובדה הנכונה כלפי כולי עלמא – הנאשם ואנשים אחרים. המאשימה לא הוכיחה כי מבתי כנסת נעולים לא נגנבו ספרי תורה. כל שהוכח הוא שכל הגניבות נעשו מבתי כנסת שלא היו נעולים. זהו עניין סביר ומתבקש לגבי כל עבריין המבקש לגנוב ספר תורה, ואין בו משום ראיה המצביעה על הנאשם דווקא. פריצה בלא להותיר סימנים איננה בגדר סימן היכר מזהה. מטבע הדברים כל עבריין יעדיף לגנוב דבר בלא להותיר סימנים. חיפוש המפתח לפי מידע כללי המצוי בידי אדם השומר מצוות המבקר תדירות בבית הכנסת, בוודאי איננה ראיה המאפיינת את הנאשם דווקא. אנשים רבים מכירים את נהלי נעילת בתי הכנסת וארונות הקודש, שהרי לשם כך נקבעו מקומות המסתור הנגישים. לקיחת הקלף בלבד ולא הארגז בו נמצא ספר התורה, היא עניין הגיוני שיתכן ונקטו בו גם אחרים. הקלף ערכו רב למדי. הארגז הוא מסורבל ומקשה על הטיפול בקלף. לפיכך הגיוני לכל גנב להסתפק בקלף, ואין בכך ראייה המצביעה על הנאשם דווקא. הראיה היחידה שמלמדת, אולי, על מאפיין ייחודי, היא הטענה כי הנאשם נטל תמיד ספר תורה מרוחק שהקריאה בו הייתה צפויה רק בעוד זמן ניכר, כך שחלף זמן עד לגילויו. דא עקא, רכיב זה נמצא בוואריציות שונות בעדות המתלוננים רק במספר מצומצם של אישומים, והוא שונה מבית כנסת אחד לזולתו. לפיכך, אין גם ברכיב ייחודי זה כדי להביא להרשעה באישומים בהם שותפו גריבוב איננו מפליל אותו במעשה הגניבה.

73. מן המקובץ לעיל עולה, כי באותם מקרים בהם העד גריבוב איננו מחזק את גרסת המאשימה, לפיה הנאשם הוא זה שביצע את גניבת ספרי התורה, נותרו רק האיכונים הטלפוניים ועדות השיטה. האיכונים הטלפוניים אכן מצביעים על כך שהנאשם נכח באותם מושבים בסביבות המועדים בהן נגנבו ספרי התורה. מדובר בראיה נסיבתית שיכולים להיות לה גם הסברים רבים אחרים. לו הייתה רמת הדמיון בין האירועים גבוהה, יתכן והיה בה, בצירוף לאותם איכונים, כדי לשכנע כי אכן ידו של הנאשם במעל. ואולם, לטעמי אין מדובר ברמה גבוהה של זהות או דמיון בין האירועים, כפי שיפורט להלן.

ההכרעה

74. כמפורט לעיל, דחיתי את גרסתו של הנאשם בבית המשפט שהייתה גרסה כבושה מתחמקת ומתחכמת. לגבי עדותו של גריבוב, כאמור לעיל, בבית המשפט ניכר היה כי הוא מנסה לרצות הסנגורים, והוא אף סתר את עצמו ולא הביא הסברים ברורים. לעומת זאת אמרותיו וההולכות שערך גריבוב הם מפורטים וקוהרנטיים, הוא איננו מאשר כל טענה של החוקרים אלא נותן תיאור מפורט ושונה לגבי כל מושב ומושב. לפיכך, כפי שציינתי לעיל, אני מעדיף את אמרות החוץ של העד גריבוב במשטרה על פני עדותו. לגריבוב אין כל סיבה להודות בגניבה ממושבים מסויימים, ולהכחיש גניבה ממושבים אחרים – זולת אם הוא מעיד על מה שהתרחש בפועל. אמרות החוץ של גריבוב ודוחות ההולכה שערך עם החוקרים יהוו את המסד לבחינת הראיות בכל האישומים האחרים בהם לא הודה הנאשם.

75. הנאשם הודה בששה אישומים בעבירות של התפרצות וגניבה. באישום הראשון בנווה ימין, באישום הרביעי בבית כנסת "תפארת ישראל" במושב שתולים, באישום החמישי במושב יתד, באישום השביעי במושב פרי-גן, באישום התשיעי במושב נהורה, ובאישום השלושה עשר במושב בת הדר. (ראה ע' 18, 21-25 לפרוטוקול וכן ראה עמוד 30 סעיף כ"ב בסיכומי הנאשם). אני מרשיע איפוא את הנאשם בששה אישומים אלה בעבירות של התפרצות לבית תפילה וגניבה.

76. במאמר מוסגר יצויין כי סעיף 405 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, מגדיר פריצה והתפרצות. פריצה הינה לרבות פתיחה של דלת. התפרצות היא הכניסה בעקבות הפריצה. סעיף 406 (ב) קובע כעבירה את ההתפרצות למקום תפילה. הנאשם, שכאמור לעיל העיד באופן מתוחכם, ניסה לטעון בעדותו כי בבתי הכנסת מהם גנב ספרי תורה היתה הדלת פתוחה. בסיכומי ההגנה כאמור לעיל (ע' 30 ס' כב'), אין חזרה על טיעון זה, ומוסכם כי יש להרשיע את הנאשם בהתפרצות וגניבה בששה אישומים אלה. למעלה מן הצורך אדגיש כי מעדויות המתלוננים במירב האישומים הדלת היתה סגורה (גם אם לא תמיד נעולה) ודי בכך כדי להרשיע בעבירת ההתפרצות.

77. עוד קודם לבחינת האישומים בהם כפר הנאשם, לגבי מושב פריגן, הודה הנאשם כי גנב ספר תורה, אולם לטענתו גנב אך ורק ספר אחד, ולא שני ספרים כמתואר באישום השביעי. כעולה מעדות המתלונן רפאל שטיווי, ת/94, שהוגשה בהסכמה, באותו מועד נגנבו שני ספרי התורה, האחד שהיה בתוך ארגז והשני שהיה ללא ארגז. משהנאשם הודה בגניבת אחד מהם, הרי שלא נותר ספק סביר כי הוא גנב בה בעת גם את הספר השני.

78. לאחר שהנאשם הודה בשישה אישומים בלבד, נותר לבחון את מסכת הראיות בכל אחד מהאישומים האחרים בהם לא הודה הנאשם.

79. אישום שני – מושב נועם: גריבוב בהודעתו מיום 7/12/10 ת/29, מכחיש כי אי פעם היו במושב זה. בהודעה מאוחרת יותר מיום 15/12/10 ת/31, מספר גריבוב כי במושב נועם הוא נכנס לשירותים בבית הכנסת הקטן והנאשם הלך לבית הכנסת הגדול, וכאשר חזר, הוא כבר היה ברכב ולכן איננו יודע אם הנאשם גנב דבר מה מהמושב. בסרט ההולכה של גריבוב מיום 12.12.10 למושב נועם, גריבוב משיב לחוקרים כי לא ראה שום דבר ביד של הנאשם כשחזר מבית הכנסת. אולי הוא לקח אבל גריבוב לא ראה. הנאשם הכחיש בעדותו את דבר הגניבה וטען כי לא היה במקום ואיננו מכיר את המושב. המאשימה ביקשה להסתמך על עדות שיטה, לפיה גם פה דלת בית הכנסת לא הייתה נעולה, המתלונן הבחין כי אחד מארגזי ספרי התורה הינו קל, כאשר פעם אחרונה שהעניין נבדק הייתה חודש קודם לכן, המפתח היה במגירה בתוך טלית ואין סימני פריצה (ת/56, ת/57, ת/58). בנוסף לכך, מכשיר הטלפון הסלולארי של גריבוב אוכן ביום 25/11/10 בשעה 15:05 במושב נועם. כיוון שקיבלתי את אמרותיו של גריבוב במשטרה, אין לי ספק כי הנאשם וגריבוב אכן היו במושב נועם, ויתכן שגם במועד המצוין באישום. ואולם, אין בכך כדי לשכנע מעבר לספק סביר כי הנאשם הוא זה שביצע את ההתפרצות והגניבה המפורטת באישום השני. גריבוב לא ראה כל נטילה של דבר במושב נועם, ולכן אין די ראיות להרשעת הנאשם, ואני מזכה את הנאשם מאישום זה מחמת הספק.

80. אישום שלישי – בית הכנסת "שבזי" במושב שתולים: בחקירה מיום 3/12/10 ת/28, מספר גריבוב לחוקרים כי במושב שתולים אמר לו הנאשם כי הגבאים מטומטמים ושמים את המפתח תמיד באותן מקומות בבית הכנסת. כפי שציינתי לעיל, מדובר באמירה בעלת אופי ייחודי המלמדת כי אכן הדברים נאמרו. ואולם, ב-ת/31 חקירתו של גריבוב מיום 15/12/10 ש' 38 גריבוב אומר כי הנאשם היה רק בבית הכנסת הקטן (נשוא האישום הרביעי). עיון בסרט ההולכה ת/202, מלמד כי גריבוב עומד על דעתו בפני החוקרים כי בבית הכנסת שבזי הנאשם רק נכנס ואמר "שיש שם משהו מוזר" ולכן לא נלקח דבר. רק בבית הכנסת השני במושב, תפארת ישראל, נלקח ספר תורה לדברי גריבוב. גם כאשר גריבוב מעומת עם העובדה שנגנב ספר תורה גם מבית הכנסת שבזי, הוא עומד על גרסתו ואומר שזה "לא אנחנו". הנאשם העיד בבית המשפט כי הוא לקח ספר תורה רק מבית כנסת אחד במושב שתולים. המאשימה ביקשה להרשיע את הנאשם באישום זה, נוכח עדות השיטה, בטענה כי הכניסה גם לבית הכנסת "שבזי" נעשתה דרך הדלת, כאשר המפתח נמצא בארון החשמל, המפתחות של ארון הקודש נמצאים במגירת החזן, הספר שנגנב היה מאחורי כל הספרים, נגנב רק הקלף ואין סימני פריצה (ת/62, ת/63). כאמור לעיל, אין בכך כדי ללמד שדווקא הנאשם הוא זה שגנב גם מבית הכנסת השני, ולכן אני מזכה את הנאשם מאישום זה מחמת הספק.

81. אישום שישי – מושב שובה: גריבוב בהודעתו ת/28 שורה 106 ואילך, מפרט כי במושב שובה הם היו הרבה פעמים, ובאחת הפעמים חזר הנאשם עם שקית שחורה, והוא חושב שבתוכה היה ספר תורה. בדו"ח ההולכה ת/32 מוביל גריבוב את חוקריו למקום ומתאר את ביצוע ההתפרצות. המאשימה ביקשה להוסיף לעדותו של גריבוב, גם את עדות השיטה, כפי שעולה מעדות המתלונן (ת/87, ת/90): לא היו סימני פריצה, בית הכנסת היה סגור אך לא נעול, והקלף הונח במדף התחתון. עיון בקלטת ההולכה של גריבוב מיום 5/12/10 (ת/202), מעלה כי גריבוב מפרט כי במושב שובה הם היו פעמים רבות, אולם רק באחת מהפעמים הגיע הנאשם מכיוון בית הכנסת עם שקית שחורה, שהייתה לדעתו ספר תורה, משום שאת השקית הם לקחו לירושלים לנאשם 2, וזה היה בערך בחודש נובמבר. נמצא איפוא, כי לגבי אישום זה, ישנן ראיות מפי גריבוב שהנאשם הביא מתוך בית הכנסת שקית שחורה ובה דבר מסוים שגריבוב הבין כי הוא ספר תורה גנוב ושנמסר לנאשם 2. אם היה הנאשם מביא הסבר תמים לאותה שקית שחורה, כגון ההסברים שהביא לגבי אשתאול ולגבי מבוא חורון – יכול היה הדבר אולי להעלות ספק סביר. הסבר כזה לא בא מפי הנאשם. הנאשם הודה בששה אישומים של גניבת ספר תורה מבתי כנסת במקומות דומים. לגבי מושב שובה ראה אותו שותפו מביא שקית שחורה, כמו במקרים אחרים בהם הודה הנאשם, שקית שבה סבר גריבוב ממכלול הנסיבות כי יש ספר תורה גנוב. הספר שבשקית השחורה, הועבר לגרסת גריבוב לנאשם 2, אליו הועברו תמיד ספרי התורה הגנובים. באותה תקופה העיד המתלונן כי אכן נגנב ספר תורה. שילוב עובדות אלה בהעדר הסבר אחר, מלמד כי נותר ההסבר היחיד לפיו הנאשם הוא זה שגנב את ספר התורה במושב שובה, ולכן אני מרשיע את הנאשם גם באישום זה בעבירות של התפרצות וגניבה.

82. אישום שמיני – מושב אחווה: גריבוב מכחיש את הגניבה ממושב אחווה (ת/28). בדו"ח ההולכה מיום 5/12/10 ת/32, גריבוב יודע לציין באילו מושבים הם היו ובאילו מושבים הם כלל לא בקרו. הוא מדגיש בפני חוקריו כי הוא לא היה במושב אחווה, וזאת גם כאשר מציגים בפניו איכונים טלפוניים. המאשימה מבקשת להסתמך בעניין אישום זה על עדות שיטה ואיכונים טלפוניים. כעולה מהראיות ת/116 ת/117, בית הכנסת הוא נעול אולם ניתן להיכנס אליו דרך המועדון אשר פתוח בשעות היום, היכל הקודש ניתן לפתיחה בהפעלת כוח קל. הגניבה התגלתה רק ביום 13/11/10, כאשר ביקשו לקרוא בספרים. השומר בכניסה למושב מציין כי ביום 7/11/10, פנו אליו שני אנשים וביקשו להתפלל ואחרי עשרים דקות חזרו ואמרו כי המקום היה פתוח והם נכנסו והתפללו. מכשיר הטלפון הסלולארי של הנאשם אוכן במושב יינון הסמוך למושב אחווה ביום 8/11/10 וביום 9/11/10. יחד עם זאת, לאחר שגריבוב הכחיש כי היו במושב או כי גנבו ממנו דבר, הרי שהראיה העיקרית נשמטה. אינני מוצא כי קיימות די ראיות להרשעת הנאשם באישום זה ואני מזכה אותו גם מן האישום השמיני.

83. אישום עשירי – מושב נוגה: בהודעה ת/28 שורות 259-261, כאשר נשאל גריבוב מאילו מקומות נלקחו ספרי תורה ענה כי הוא זוכר את מושב נוגה, והוסיף "יש שם כמה מושבים". בהודעה ת/31 שורה 44, מציין גריבוב שבמושב זה הנאשם ברח צולע מהחלון, אולם עומד על כך כי הם לא גנבו משם דבר. בהולכה ת/32 חזר גריבוב על כך שהנאשם ברח מהחלון צולע, אולם לא גנבו שם ספר. על מנת להבין את התיאור אין אלא להביא את הניסוח במלואו: "זה קוראים לו נוגה... היינו פה כמה פעמים... הפעם אחרון דוד נכנס לתוך בית כנסת... דרך הכניסה פה... אני הייתי אוטו שמה, פה... ואחרי כמה דקות אני ראיתי, אחרי כמה דקות באו לפה אנשים לא (מילה לא ברורה), אחרי כמה זמן בא דוד צולע... אמר: 'מה, אתה לא ראית אנשים?' אני אומר: 'אני ראיתי, מה הבעיה?'... אמר: 'לא, אני בגללך ברחתי מהחלון'. אני אומר: 'למה ברחת?' (גריבוב מתאר בידיו את תשובת הנאשם בצורה המובנת כאילו לא קרה כלום. החוקר שואל אם הנאשם לקח כאן ספר תורה, ואף מעמת את גריבוב שמכאן נגנב גם כן ספר תורה)... אני אמרתי הוא לא לקח... לא, לא, הוא בא צולע, אני בדרך ראיתי אותו צולע, הוא בא בלי כלום..." (ת/32א' ע' 13-14). צפיה בסרט ההולכה של גריבוב ת/202, מחזקת את התחושה כי גריבוב מספר דברים כהווייתם – הנאשם חזר צולע, והאשים את גריבוב כי לא הודיע לו שמגיעים אנשים ולכן נאלץ להמלט מהחלון. גריבוב עומד בתוקף על כך שלא נלקח דבר מבית כנסת זה, על אף שהחוקר מעמת אותו שנגנב כאן ספר תורה. הנאשם בעדותו הכחיש מכל וכל את תיאורו של גריבוב כי ברח מהחלון. הוא אישר כי יתכן וביקרו במושב נוגה, אולם הכחיש את הגניבה. גם בנוגה לא היו סימני פריצה, המפתחות להיכל נמצאו בארון החשמל, ומדובר בספר שבו קראו לאחרונה ביום 2/10/10 והיה מונח באמצע הקרוסלה. יצויין כי כאן התעורר חשד קונקרטי לגבי אדם מסויים. בית הכנסת סגור או נעול (ת/127, ת/128, ת/129). התיאור של גריבוב, לפיו הנאשם טען בפניו כי נמלט מהחלון, הוא תיאור אמין עקב ייחודיותו. הנאשם רצה לגנוב ספר תורה גם במושב נוגה, הופתע ע"י מאן דהוא ונמלט מהחלון מבלי שגנב דבר. יתכן ובהזדמנות אחרת הוא אכן גנב את ספר התורה. ואולם, במשפט פלילי לא די בהשערות אלא יש צורך בראיות מעבר לספק סביר. כמפורט לעיל, התיאור הייחודי של גריבוב בהולכה מלמד על עצמו אמינות. קשה להאמין כי גריבוב היה ממציא תיאור כזה. מהעובדה שהנאשם נמלט מהחלון כשנכנסו אנשים, ניתן ללמוד כי נכנס לבית הכנסת על מנת לבצע גניבה. לא ניתן להסביר באופן אחר את התנהגותו של הנאשם ואת הדברים שאמר לגריבוב בצאתו מהחלון. דא עקא, גריבוב עומד בתוקף על גרסתו כי הנאשם לא גנב את ספר התורה. אני מרשיע איפוא את הנאשם בעבירת ההתפרצות לבית הכנסת, היינו הוא נכנס אליו תוך פתיחת הדלת במטרה לבצע גניבה, אולם לנוכח העובדה שגריבוב מדגיש כי ממושב זה הם לא גנבו ספר תורה – אין מנוס אלא מלזכות את הנאשם מעבירת הגניבה.

84. אישום אחד עשר – מושב אביגדור: בהודעה ת/31 שורה 48, גריבוב מכחיש את הגניבה ממושב זה. בהודעה אחרת ת/28 ש' 152, הוא זוכר שהיו פעם במושב אולם לא מעבר לכך. המאשימה מסתמכת על איכון מכשיר הטלפון הנייד של הנאשם ביום 19/10/10, במושב אביגדור, לרבות שתי שיחות טלפוניות שעשה לגריבוב. עוד מדגישה המאשימה כי מעדויות המתלוננים עולה כי מפתחות בית הכנסת היו מונחים על אדן החלון, לא היו סימני פריצה, נגנב רק קלף וספר התורה שנגנב היה הימני מבין ארבעת הספרים (ת/133, ת/134, ת/136). אין בכל אלה כדי לשכנע במידה הדרושה בפלילים כי הנאשם ביצע גם את העבירה המיוחסת לו באישום זה, ולכן אני מזכה את הנאשם מהאישום האחד עשר.

85. אישום שניים עשר – מושב ניר חן: סרגיי גריבוב הכחיש כי היו במושב זה. המאשימה נסמכת על איכון המכשיר הסלולארי של גריבוב, באזור ביום 15/10/10 וביום 25/10/10. עוד נטען לעדות שיטה, משום שהספר שנגנב היה השני מצד שמאל, את דבר הגניבה הם גילו רק לאחר ששמעו על הגניבה ממושב נהורה ונוגה, וגם פה לא היו סימני פריצה. אין בנתונים אלה כדי להביא להרשעת הנאשם ואני מזכה אותו גם מאישום זה.

86. אישום ארבעה עשר – מושב אשתאול: לגבי מושב אשתאול הנאשם הודה כי היה במקום ונטל ספרי תורה מעזרת הנשים, אולם לטענתו מדובר היה בקרעי ספרי תורה שהיו מונחים בקרטון בעזרת הנשים, נאמר לו שמדובר בספר לגניזה ושהוא רשאי לשים 100 ₪ כתרומה ויוכל לקחת את הכסף. לדבריו, אנשים נכחו באותה עת בבית הכנסת והיה אף אדם שעזר לו ולגריבוב, שעה שנטלו את קרעי ספר התורה בתוך ארגז של מזגן שהותקן במקום. מעדות המתלוננים עולה, כי שני הספרים נמצאו במחסן בעזרת הנשים בבית הכנסת. הקלפים נגנבו ללא הארגזים. מעדותו של המתלונן יורם יצחק, עולה כי הספרים הם בעלי ערך סנטימנטאלי, ספרים עתיקים השייכים למשפחתו, מתימן מלפני 350 שנה, ולכן לא נגנזו ולא ניתן אישור לקחת אותם. יחד עם זאת, בת/155 מציין גבאי בית הכנסת, כי הספרים היו מונחים על השולחן ומיועדים לגניזה, וכי הם היו ספרים פסולים במצב של התפוררות (ת/155, ת/157, ת/158). גריבוב עצמו מציין לגבי מושב אשתאול בחקירה ת/31, בדו"ח ההולכה ת/38 ובסרט ת/203, כי הוא והנאשם עלו לקומה השנייה לעזרת הנשים בבית הכנסת, שם הרכיבו מזגן. הנאשם ביקש ממנו לעזור לו לקחת את הזבל של המזגנים. גריבוב מדגיש שכבר בעת האירוע אמר לו הנאשם שמה שנלקח מאשתאול מיועד לגניזה. בהולכה הוא מספר לחוקר כיצד הנאשם ביקש ממנו עזרה בסחיבת הקרטון של המזגן שבתוכו היה ספר התורה. הנאשם אמר לגריבוב שיעזור לו לסחוב את ה"זבל". בחוץ, ליד פח האשפה, הוציא הנאשם את השקית השחורה עם ספר התורה מתוך ארגז המזגן ושם אותה ברכב. אם מדובר היה בלקיחה ברשות כטענת הנאשם, מדוע צריך היה הנאשם "להסתיר" את הוצאת ספר התורה בתוך ארגז המזגן, ולהציג זאת בפני האנשים בבית הכנסת כבקשה מגריבוב לקחת "זבל"? הנאשם מטפל בספרי קודש. הוא ודאי הבין כי מדובר בספרים עתיקים ובעלי ערך, למרות היותם פסולים. לא בעל הספרים ולא הגבאי לא נתנו לנאשם רשות ליטול את ספרי התורה הפסולים לגניזה. גם אם מדובר בספרים פסולים – הרי ללא רשות בעל הספר, מדובר לכל הפחות בעצימת עיניים, אשר שקולה לידיעה, כי הספר ניטל בלא רשות בעליו. יתרה מכך, הנאשם לא העלה את גרסתו לגבי הלקיחה ברשות בחקירתו אלא רק בבית המשפט. הנאשם לא הביא איש לאשר כי נטל את הספר בהסכמה. גריבוב עצמו לא העיד במהלך ההולכה או בבית המשפט כי שמע שהתירו לנאשם לקחת את ספר התורה. גם העובדה שהספרים נלקחו בארגז של המזגן, יחד עם ה"זבל", מלמדת כי הנאשם ניסה להסתיר את לקיחתם. השילוב של כלל נסיבות העניין, מחייב לדחות את הטענה כאילו מאן דהוא שאיננו ידוע אישר לנאשם לקחת את ספר התורה הפסול והקרוע. בלתי סביר שאיש בלתי מוכר, לא בעל הספר ולא הגבאי, יתן אישור כזה לקחת ספר תורה תימני ועתיק השייך לאדם אחר. לפיכך אני קובע כי הוכח שהנאשם ביצע עבירה של גניבה. יחד עם זאת, אינני יכול להרשיע את הנאשם באישום זה בעבירה של התפרצות. הנאשם נכנס לבית הכנסת שהיה פתוח, שהיו בו אנשים ושהתקינו בו מזגן באותה עת. קיים ספק סביר אם בעת הכניסה התכוון לגנוב דבר. הספר לא היה בארון הקודש כמו באישומים אחרים, אלא בעזרת הנשים. ייתכן שרק לאחר הכניסה נתקל הנאשם באקראי בספר העתיק והפסול, ראה כי במקום יש ארגז של מזגן שיש להשליכו לזבל, וניתן בעזרתו ליטול את הספר מבלי שירגישו בכך, והחליט על אתר לגנוב את הספר. לפיכך באישום זה אני מרשיע את הנאשם בעבירה של גניבה בלבד.

87. אישום חמישה עשר – מושב עמיעוז: גריבוב הכחיש בחקירותיו ת/32, ת/31 ש' 6, כי היו במושב עמיעוז. המאשימה מבקשת להרשיע את הנאשם באישום זה, לנוכח העובדה שמכשיר הטלפון הסלולארי שלו אוכן ביום 29/8/10 במקום סמוך, ולאחר מכן בשטח פתוח במושב עמיעוז. עוד מציינת המאשימה, כי גם באישום זה נגנבו שני ספרי תורה ללא הארגז, אין סימני התפרצות, מפתח בית הכנסת נמצא על מסמר בכניסה, מפתחות ההיכל במדף מעל ההיכל, ומיקום שני הספרים שנגנבו בצד ימין (ת/160, ת/161). לנוכח הכחשתו של גריבוב אין די ראיות להרשעה ואני מזכה את הנאשם מאישום זה.

88. אישום ששה עשר – מושב בטחה: בדו"ח ההולכה ת/34 טען גריבוב כי במושב בטחה הוא לא היה כלל. גם כאשר הוצגו לו האיכונים, בת/31 שורה 26, הוא מכחיש כי היה במושב. מכשיר הטלפון של הנאשם אוכן באזור צומת גילת ביום 21/7/10, והדבר עשוי להתאים פחות או יותר למועד הגניבה. גם כאן ארון מפתח בית הכנסת נמצא על אדן החלון ונגנב הקלף ללא הארגז. אין בראיות אלה כדי להביא להרשעת הנאשם ואני מזכה אותו מאישום זה.

89. אישום שבעה עשר – מבוא חורון: לגבי מושב מבוא חורון, הנאשם בעדותו טען כי מכיר במבוא חורון אדם בשם אבישי גלר, אשר מסר לו ספרי קודש ומכתבי רבנים, אולם אין לו שום קשר לגניבת ספר התורה מבית הכנסת במקום. המתלונן מדווח בת/176 כי ביום 19/7/10 הבחין כי הספר נגנב, לא היו סימני פריצה אולם בית הכנסת היה רק סגור ולא נעול, והמפתח לארון הקודש נמצא בתא של הגבאי בבית הכנסת. מכשירי הטלפון של הנאשם ושל גריבוב אוכנו ליום 15.7.10 סמוך לשעה 14:33 במבוא חורון. בשעה 16:46 באותו מועד, יוצאת שיחה מהנאשם לנאשם 2 (ת/179). בעניין מבוא חורון, גריבוב עצמו הוביל את החוקרים למקום ואמר להם כי ממקום זה, הוא והנאשם גנבו ספר תורה. (הולכה מיום 12/12/10 ת/34 עמודים 2, 3). וכך נרשם בדו"ח ההולכה: "החשוד ביקש שנפנה ימינה לישוב מבוא חורון, ואמר: כנס לפה, מפה גנבנו ספרי תורה... ...לפני שהגענו לפה, דוד התקשר למישהו מהפלאפון ושאל אותו: 'אתה במקום או לא?'. באנו לכאן, ואז שאני החנתי את האוטו כאן, דוד ירד לכיוון הבתים, הביא שקית שחורה שהחזיק אותה ביד, ושם אותה בבגאז' של האוטו ואמר לי: 'סע'. מפה אנחנו נסענו ישר לירושלים, לכיוון פסגת זאב, לכיוון הבית של מיכאל ליד הסופר. אנחנו באנו לפה, אני ודוד, מספר פעמים בתוך שבועיים, ולקחנו מפה כל פעם. אני הייתי חונה במקום הזה שהצבעתי לכם, ודוד היה יורד והולך לכיוון הבתים, וחוזר עם שקית שחורה אחרי כמה דקות ושם אותה בבגאז'. ככה זה היה שש פעמים שבאנו לפה, ושלוש פעמים דוד חזר עם שקית שחורה" (ת/34 ע' 2-3). בסרט ההולכה ת/207 מדגים גריבוב את גודל השק שהיה בשלוש פעמים גדול יותר ומתאים לגודלו של ספר תורה, בניגוד לפעמים אחרות שמדובר היה בספר קטן – אולי מגילת אסתר. השילוב בין העובדה שהנאשם הביא שקית שחורה בגודל של ספר תורה, אשר נלקח לנאשם 2, עם העובדה כי באותה עת בדיוק נגנב ספר תורה מבית הכנסת במושב מבוא חורון, מעלה חשד כבד נגד קבלת עדותו של הנאשם. ההכרעה לגבי אישום זה איננה פשוטה. מחד גיסא, גריבוב אומר בפה מלא ובבירור כי במקום זה הם גנבו ספר תורה. מאידך גיסא, הנאשם הביא הסבר אחר לאותה שקית שחורה שעליה מדבר גריבוב. הנאשם נמנע מלהעלות טענה זו בחקירתו במשטרה, כך שלא ניתן היה לאמת או להפריך את הטענה. הנאשם הביא את גרסתו לראשונה בעדותו בבית המשפט. הנאשם נמנע מלהזמין לעדות את אבישי גלר אשר יכול לאמת את טענתו. הלכה פסוקה היא, כי אי זימונו של עד רלוונטי, עשוי להקים חזקה לפיה לו היה מובא העד למתן עדות לא היה בעדותו כדי לתמוך בגרסת בעל-הדין (אם כי מדובר בחזקה עובדתית הניתנת לסתירה, ונפקותה משתנה בהתאם לנסיבות - ע"פ 11331/03 קיס נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(3)453, 478 (2004) ; (ע"פ (מחוזי ת"א) 7802-09 מדינת ישראל נ' יעקב מרדינגר, (2010) ; ע"פ 531/80 אבוחצירא נ' מ"י פ"ד לו (3) 589 (1982); ע"פ 6056/07 יעקב אלחמידי נ. מדינת ישראל (2009)). סעיף 34כב' לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע כי נאשם לא יורשע אלא אם אשמתו הוכחה מעבר לספק סביר. כב' השופט דנציגר זיכה מחמת הספק בקובעו: "...נמנה אני עם אלו הסבורים כי על השופט להאזין לקול מצפונו ולזכות את הנאשם, שעה שלאחר בחינת כללם של דברים אין הוא משוכנע כי המסקנה היחידה העולה הינה בדבר אשמתו של הנאשם, אלא נותר הוא עם ספקותיו אשר מונעים בעדו להורות על הרשעתו של הנאשם..." (ע"פ 10479/08 פלוני נ' מדינת ישראל, (2009)). בעניין מבוא חורון, יש הצטברות של ראיות מפלילות כפי שפורט לעיל. החשד כלפי הנאשם כי גם במקרה זה גנב את ספר התורה הוא חשד כבד ביותר. תהיתי לא מעט אם הספק שנותר הוא אכן ספק סביר. בסופו של דבר החלטתי כי קיימת אפשרות אחרת, לפיה ידו של הנאשם לא היתה במעל בעניין זה, ורק פרשנות רטרואקטיבית של גריבוב הביאה אותו למסקנה שגויה זו. לפיכך אני מזכה את הנאשם מאישום זה מחמת הספק.

90. עבירות קשירת הקשר – המאשימה ייחסה לנאשם בכתב האישום בגין כל אחד ואחד מן האישומים, גם עבירה של קשירת קשר לפשע. לטענת המאשימה, קשר הנאשם קשר עם גריבוב בכך שחברו זה אל זה במטרה להתפרץ לבתי כנסת במושבים באזורים שונים ברחבי הארץ, ולגנוב את הקלפים של ספרי הקודש. המאשימה טוענת כי הנאשם וגריבוב, קיימו ביניהם קשר טלפוני, ערכו בדיקות בבתי הכנסת אליהם התכוונו לפרוץ, תצפתו על המקום וגריבוב אף חבש כיפה לראשו כדי להיטמע בזירת העבירה. כאמור לעיל, הרשעתי את הנאשם בעבירות של התפרצות למקום תפילה וגניבה בששה אישומים בהם הודה, ובשלושה אישומים נוספים בהם לא הודה (באחד מהם – רק בגניבה, באחד מהם – רק בהתפרצות). נותר לקבוע אם יש להרשיע את הנאשם בגין אישומים אלה גם בעבירה של קשירת קשר לפשע. כאמור לעיל, את הכרעת דיני ביססתי בעיקרה על אמרותיו של גריבוב במשטרה ועל ההולכות שערך עם החוקרים, לאחר שהתרשמתי כי מדובר באמרות ובהולכות המבוססות על מה שאירע בפועל. חיזוקים לאמרות אלה של גריבוב קיימים כאמור לעיל למכביר. גריבוב באמרותיו מציין שוב ושוב כי בתחילה בכלל לא ידע כי מדובר בגניבה (הודעה מיום 3/12/10 ת/28 עמוד 2 שורה 38). גריבוב מדגיש כי רק בעת הגניבה במושב שתולים, בסוף אוקטובר תחילת נובמבר, אמר לו הנאשם בפעם הראשונה שמדובר בגניבה (שם, עמוד 3 שורות 61, 62). גם גרסה זו של גריבוב מעידה על עצמה אמינות. גריבוב לא אומר שלא ידע לחלוטין על הגניבות, אלא מציב קו מוגדר וברור, עליו חזר גם בעדותו בבית המשפט, לפיו ידע על הגניבה ושיתף פעולה במעשי הגניבה עם הנאשם, רק בשני האישומים האחרונים כרונולוגית בשתולים ובנווה ימין. אכן, גריבוב סייע לנאשם במעשי הגניבה, גם בשבעה המושבים האחרים בהם הרשעתי את הנאשם בעבירות. ואולם, באותם מושבים, בהם היו הגניבות מוקדמות יותר, גריבוב עדיין לא הבין את המצב לאשורו ובוודאי שבנסיבות כאלה לא ניתן לדבר על קשירת קשר. יחד עם זאת, בשתי עבירות הגניבה וההתפרצות בשתולים ובנווה ימין, ללא ספק היה קשר בין גריבוב והנאשם תוך כך שהנאשם אומר לגריבוב דברים לגבי העבירות ומבקש את סיועו. אשר על כן, אני מרשיע את הנאשם בעבירות של קשירת קשר לפשע באישום הראשון ובאישום הרביעי ומזכה אותו מעבירות אלה בכל שאר האישומים.

91. החזקת כלי פריצה– המאשימה מייחסת לנאשם עבירה של החזקת כלי פריצה בכך שהוא החזיק ברכב, מכשור המיועד לביצוע ההתפרצות. מדובר בלום מברזל, קטר, פלייר ומברג המשמשים לפריצה. אין מחלוקת כי ביום המעצר נטל גריבוב מהרכב את כלי הפריצה והשאיר אותם אצל חברתו, ושם נתפסו. גריבוב מוסר בהודעתו מיום 2/12/10 ת/27 עמוד 4 שורות 95-106, כי הכלים אינם שלו, הם שייכים לנאשם והוא לקח אותם לחברתו לבקשת הנאשם, עקב החשש ממעצר. הנאשם עצמו מסר בעדותו כי כלי הפריצה היו שייכים לגריבוב עצמו. אין שום סיבה לגריבוב לשקר דווקא בעניין זה, ולכן אני מאמץ את עדותו של גריבוב במשטרה גם לגבי כלי הפריצה, ומרשיע את הנאשם גם בעבירה זו. יודגש כי אין נפקא מינה שהנאשם לא עשה שימוש בכלי הפריצה. די בהחזקתם כדי לעבור את העבירה. ההוראה לגריבוב להסתירם לאחר מעצרו של נאשם 2, מדברת בעד עצמה.

92. היזק במזיד – המאשימה מייחסת לנאשם עבירה של היזק לרכוש במזיד, במסגרת האישום הראשון, נוכח הטענה כי לאחר גניבת שני ספרי התורה מבית הכנסת במושב נווה ימין, בסמוך למחלף מוצא, הנאשם הורה לגריבוב לסטות לשביל עפר ושם שבר באמצעות רגליו את ארבעה מוטות הגלילה של הקלפים בשני ספרי התורה. עבירה זו מתועדת בצילומים שערכו העוקבים ואף הנאשם הודה בה במהלך עדותו. אני מרשיע איפוא את הנאשם גם בעבירה זו.

93. נהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח – המאשימה מייחסת לנאשם במסגרת האישום הרביעי, בו הוא הודה גם עבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא ביטוח, בכך שבמושב הנ"ל, כאשר היה צריך להזיז את הרכב נהג הנאשם ברכב חרף היותו בתקופת פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה, וכאשר אין בידו פוליסת ביטוח. הנאשם הודה כי היה בתקופת פסילה ולכן ביקש מגריבוב לשמש עבורו כנהג, והוא הכחיש מכל וכל כי נהג ברכב. סרגיי גריבוב ערך הולכה למושב שתולים ביום 5/12/10, ומביא תיאור מדויק של הקורות בתוך המושב. בין השאר הוא מדגים לחוקרים במהלך ההולכה כיצד במקרה הזה, הוא הביא את ספר התורה והנאשם הביא את הרכב (ת/32 א' עמוד 11). לחוקרים לא היה שום אינטרס לייחס לנאשם עבירות בקשר לנהיגה ותיאורו של גריבוב, מעיד שהוא מתאר את מה שאירע בפועל. לפיכך אני מרשיע את הנאשם גם בעבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא תעודת ביטוח בת תוקף.

סופו של דבר –

94. נוכח כל האמור לעיל אני מרשיע את הנאשם כדלקמן:

א. באישום הראשון (נווה ימין) מורשע הנאשם בעבירות של קשירת קשר לפשע, התפרצות למקום תפילה, החזקת כלי פריצה, היזק בזדון וגניבה – עבירות לפי סעיפים 499 (א) (1), 406 (ב), 409, 452, 384 לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

ב. באישום הרביעי (שתולים – תפארת ישראל) מורשע הנאשם בעבירות של קשירת קשר לפשע, התפרצות למקום תפילה, גניבה, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח - עבירות לפי סעיפים 499 (א) (1), 406 (ב), 384 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 וכן סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961 וסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל – 1970.

ג. באישום החמישי (יתד) מורשע הנאשם בעבירות של התפרצות למקום תפילה וגניבה – עבירות לפי סעיפים 406 (ב), 384 לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

ד. באישום השישי (שובה) מורשע הנאשם בעבירות של התפרצות למקום תפילה וגניבה – עבירות לפי סעיפים 406 (ב), 384 לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

ה. באישום השביעי (פרי גן) מורשע הנאשם בעבירות של התפרצות למקום תפילה וגניבה – עבירות לפי סעיפים 406 (ב), 384 לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

ו. באישום התשיעי (נהורה) מורשע הנאשם בעבירות של התפרצות למקום תפילה וגניבה – עבירות לפי סעיפים 406 (ב), 384 לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

ז. באישום העשירי (נוגה) מורשע הנאשם בעבירה של התפרצות לבית תפילה בלבד – עבירה לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין תשל"ז 1977.

ח. באישום השלושה עשר (בת הדר) מורשע הנאשם בעבירות של התפרצות למקום תפילה וגניבה – עבירות לפי סעיפים 406 (ב), 384 לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

ט. באישום הארבעה עשר (אשתאול) מורשע הנאשם בעבירה של גניבה – עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

95. לפני סיום, לא ניתן אלא לשוב לראשית. בתשובותיו של הרב יצחק זילברשטיין, הוא משיב לפונה, כי אם נכנס גנב לבית הכנסת בעת תפילת שמונה עשרה, מותר להפסיק את התפילה על מנת לקרוא לעברו "גנב, גנב", כדי למנוע גניבת ספר תורה, ואין כאן פגיעה בכבוד הקב"ה, כי מפסיק לכבוד המלך, משום שגניבת ספר תורה היא בגדר בזיון לכבוד התורה (מתוך אתר קול התורה). צר הדבר שאדם ירא שמים כנאשם, תחת לנצל את כוחה המרפא של תורה, עסק בגניבתה. גניבת ספר תורה, שהוא בעל סגולות קדושה וערך ייחודי לבעליו, היא מעשה בזוי ונקלה.

96. סופו של יום, הנאשם הורשע, בין לפי הודאתו ובין לאחר שמיעת הוכחות, בשמונה אישומים של התפרצות לבית תפילה (תשעה למעט אשתאול) ובשמונה אישומים של גניבת ספרי תורה (תשעה למעט נוגה), ובעבירות נלוות כמתואר לעיל. שני הצדדים עמלו לא מעט בניהול התיק ובסיכומיהם ואין לי אלא לשבח אותם, אם כי סבור אני שמוטב וניתן היה להגיע בתיק זה להסכמות שייתרו את שמיעת ההוכחות.

ניתנה היום, 18/12/2011, במעמד הצדדים

תמצית פסק הדין:

 תגיות: גניבה | פריצה והתפרצות | אמרה הסותרת עדות | אמרת נאשם | עדות שיטה

בית המשפט הרשיע את הנאשם בשמונה מתוך שבע עשרה עבירות של גניבת ספרי תורה, לאחר שהנאשם הודה בשישה מהאישומים וזיכה אותו משאר האישומים שבהם לא הודה בקובעו כי לא ניתן לראות בדמיון הרב בין האישומים בהם הנאשם הודה, לבין האישומים שבהם לא הודה, כ"עדות שיטה".

עדות שיטה מחייבת הצטברות של תכונות דומות בדרגה יותר גבוהה מאשר עדות על מעשים דומים. במקרה דנן, לא ניתן לראות "עדות שיטה" בנתונים שאינם כרוכים בזהות המבצע, אלא בזהות הנפגע. (שני אישומים נוספים שבהם לא הודה הנאשם הצליחה המאשימה להוכיח ללא הסתמכות על "עדות שיטה")

הנאשם הודה בששה מתוך שבעה עשר אישומים, המייחסים לו גניבת ספרי תורה מבתי כנסת שונים.

המאשימה ביקשה לבסס את ההרשעה באחד עשר האישומים בהם הנאשם לא הודה, בין השאר על "עדות שיטה", כאשר לטענתה ישנו דמיון רב בין האישומים בהם הודה הנאשם לבין גניבות של ספרי תורה באישומים בהם לא הודה הנאשם.

בית המשפט קבע:

בהלכה הפסוקה נקבע כי ראיה בדבר מעשים דומים שעשה הנאשם או שיטת ביצוע המייחדת את הנאשם, הינה בעלת כוח ראייתי. קרי, משקלה של ראיה זו נובע מהמסקנה המתחייבת מהדמיון שבין המעשה או שיטת הביצוע של המעשה נשוא האישום, לבין מעשים שנעשו על ידי הנאשם בהזדמנויות אחרות.

צוין כי כאשר מדובר במעשים דומים אין צורך בזהות מוחלטת אלא די בדמיון, כאשר הכוח הראייתי מתמקד בהפרכת טענה של טעות או תום לב. עוד צוין כי כאשר מדובר בשיטת ביצוע, הרי שעל הדמיון להיות ניכר יותר על מנת לשכנע כי אותו נאשם ביצע את שתי העבירות.

עדות שיטה יכולה להוכיח לא רק את יסוד הכוונה הפלילית אלא גם את המעשה הפלילי המיוחס לנאשם, ולכן עדות שיטה מחייבת הצטברות של תכונות דומות בדרגה יותר גבוהה מאשר עדות על מעשים דומים. ההבדל הכמותי בין שני סוגי הראיות הופך להיות הבדל איכותי.

במקרה דנן, צוין כי המחלוקת הייתה על זהות העבריין שגנב את ספרי התורה באחד עשר האישומים האחרים, ולכן בית המשפט בחן אם ניתן להחיל על המקרה "עדות שיטה" בה מתבקש דמיון ניכר בין המקרים.

נקבע כי לא די שהמאשימה הוכיחה שכמה נתונים היו זהים בכמה אישומים, אלא על הנתונים ללמד שהנאשם הוא זה שביצע את העבירה ולא אדם אחר. לפיכך, נקבע כי לא ניתן לראות "עדות שיטה" בנתונים שאינם כרוכים בזהות המבצע, אלא בזהות הנפגע. עוד נקבע כי רק במקרים חריגים, בהם זהות הנפגע היא ייחודית עד מאד, למשל אונס רק של נשים גבוהות ואדומות שיער, הרי שאולי יהיה ניתן לראות בכך בסיס ל"עדות שיטה".        

הנאשם הורשע ב-8 מתוך 17 אישומים של גניבת ספרי תורה.

511366044