חיים משגב

היועץ המשפטי לממשלה הבטיח להיות 'אויב מר', כלשונו, הלא-מעודנת במיוחד, לכל מי שיבקש לפגוע בבית המשפט העליון. לרגע, התפתיתי להאמין שהנה נולד לנו אביר-שלטון-החוק מסוג חדש, נחרץ, חד-לשון,לא מתפשר, אבל עד מהרה נזכרתי שזה אותו איש-ההכרעות-רב-התושייה שמושך עד לעייפה את ההכרעה בעניינו של יורם דנציגר, השופט של בית המשפט העליון, שממתין להחלטה שתגאל אותו מן העננה הרובצת מעל ראשו.

אז יכול להיות שהמתינות, אם לא לומר, הזהירות,  היא מתכונותיו הבולטות של יהודה ויינשטיין ,  אבל משהו בכל זאת הפריע לי באמירותיו הבוטות של מי שאמור להיות הרבה יותר זהיר בהתבטאויותיו. שהרי, ככלות הכול, את מי ביקש יהודה ויינשטיין להזהיר? ועוד בפומבי? את שרי הממשלה? את חברי הכנסת? ומפני מה הוא ביקש להזהירם? ובכלל ממתי פקיד ציבור, והיועץ המשפטי לממשלה הוא בהחלט כזה,  רשאי לאיים על נבחרי ציבור?  כלום תפקידו הוא להלך אימים על חברי הנסת? ומה אם רוב נבחרי הציבור, בגוף המחוקק, יצביע בעד שינוי כזה או אחר של החוק, האם מותר ליועץ המשפטי לממשלה להתנער ממה שקבע הגוף המחוקק או לצאת כנגדו?  

הרי חברי הכנסת אינם עוברים על החוק כאשר הם מבקשים לעשות קצת סדר, בחקיקה, לא בכוח הזרוע ולא בהפגנה בכיכר העיר, במה שקורה בערכאה העליונה של מדינת ישראל  -  ובמערכת השפיטה בכלל. כלום יהודה ויינשטיין, סניגור מוערך במיוחד בעברו, אינו יודע שבמחוזותינו מתקיימת שיטה לבחירת שופטים שאין כמותה בשום מקום אחר? האם זה נראה לו טבעי שהשופטים מעורבים בבחירת השופטים שיבואו במקומם, או לצידם,  בבחינת 'חבר מביא חבר' ?  האם יהודה ויינשטיין לא יודע שעיקר המאגר של המועמדים לשפיטה נמצא בפרקליטות, מה שגורם לכך  ששיעור ההרשעות אצלנו מתקרב כמעט למאה אחוז? האם יש עוד מדינה בעולם המערבי שבה סיכוייו של אדם לצאת זכאי בדינו הם כה אפסיים?

והאם יש עוד דמוקרטיה מערבית שבה בית המשפט העליון נטל לעצמו סמכויות לא-לו, ללא הסמכה מפורשת בחוק, להעביר תחת שבט ביקורתו כל החלטה של כל רשות אחרת, לרבות של הרשות המחוקקת? האם יהודה ויינשטיין לא יודע שתורת ה'הכול-שפיט' שהנהיגו אהרון ברק ומי שהחליפה אותו בתפקיד, דורית בייניש, מכרסמת באמינותו של בית המשפט העליון? אז מדוע מבקש יהודה ויינשטיין להיות אויבם המר של מי שרוצים להחזיר קצת שפיות למערכת המשפט – ולתרום להשבת  האיזון החשוב כל-כך למקבילית שלוש הרשויות?

כלום חושב גם יהודה ויינשטיין שבית המשפט העליון שייך רק לפלג אחד של האוכלוסייה או שלא הגיעה העת לדלל קצת את כוחם של שופטי בית המשפט העליון בוועדה לבחירת שופטים באופן שלא רק חביביה של 'הקליקה' יגיעו לשם?

האם לא ברור גם ליועץ המשפטי לממשלה שמה שהיה טוב לפני ששים וכמה שנים, כשהאוכלוסייה היהודית מנתה כשש מאות אלף בני אדם, וכשהכול הכירו את הכול, שוב לא יכול להתקיים בעידן שבו השקיפות היא מאבני היסוד של כל חברה חופשית ושפלורליזם אמיתי צריך להתקיים גם במוסדות שבהם עד כה חלוקת הכיסאות נעשתה  בשיטה המפא"יניקית הטובה והנשכחת? כלום יכול בכלל להתקיים משטר דמוקרטי אמיתי, כשרשות אחת, השופטת, על כל גרורותיה בפרקליטות, עושה בכל שאר הרשויות כעולה על רוחה, באגרסיביות, בדורסנות, ללא כל מעצורים או פיקוח ציבורי?

יהודה ויינשטיין בוודאי יודע את כל זאת -  ולכן קצת מוזר היה לשמוע מפיו איומים כה לא-חוקתיים, אם לא לומר, לא ראויים. כלום ייתכן שיהודה ויינשטיין בחר בפורום שבו נאמרו הדברים, כנס של פרקליטים באילת, כדי להראות להם שהוא כבר עבר לצד "שלהם" לאחר שנים כה רבות בצד האחר?