ד"ר חיים משגב

מחאה לא נחמדה – וגם אם יספרו לי שהיו שם הרבה מאוד-מאוד אנשים אף אחד לא יצליח לחבב אותה עלי. לא רק בגלל אלה שמובילים אותה, שאת חלקם, לפחות, אני מכיר מהקשרים אחרים לגמרי, הרבה פחות נחמדים, אלא בגלל שיש בה יותר מדי מרכיבים ריקים מתוכן, נבובים-להכעיס, אנרכיסטיים, כאילו-תמימים. אפילו עופר עיני לא הצליח לחבב עלי את המחאה. עשרות האוטובוסים שהביאו אלפי עובדים חסרי ישע אל המדשאה הענקית הנמצאת במקום הכי יקר במדינת ישראל בוודאי לא העידו על אוטנטיות.  עובדי נמל אשדוד או נמל חיפה או חברת החשמל, שמהם בא עיקר כוחו של עופר עיני, לא הגיעו למפגן הכוח הנבוב. להם בוודאי לא היה מה לחפש שם או ברחבה שלפני משרד הביטחון. הם, כידוע, לא סובלים ממצוקה כלשהי. לא הם ולא קרוביהם ולא בני משפחה רחוקים יותר שכולם-כולם מסודרים באותו מקום עבודה.

אבל המחאה היא לא נחמדה לא רק בגלל עופר עיני. היא לא נחמדה בגלל הדרך שבה היא נולדה ובגלל המטרה האולטימטיבית המסתתרת מאחוריה. גורמים לא-נחמדים, בעיני,לפחות, מפמפמים אותה, בסיסמאות ובכזבים, מרגע לידתה, ברשעות ובזדון, ומתוך כוונה  ברורה להדיח ממקומה את הממשלה שנבחרה בקלפי.  ארגונים שמסתתרים מאחורי שמות תמימים-לכאורה, כאלה שמקורותיהם הכספיים אף פעם לא היו לגמרי, או בכלל,  גלויים, הם אלה שמממנים אותה.  אוהלי המחאה והשלטים והבמות והתאורה והרמקולים ושאר האביזרים עולים כולם כסף רב מאוד. שום דבר לא נתרם ביד קהל הצועדים שחלקו , לפחות,  יכול היה לעשות זאת במקום להתפנק בארוחות בוקר מפוארות במסעדות היוקרה הרבות הנמצאות  בשדרות רוטשילד וברחובות הסמוכים. אין לי שום בעיה, כמובן, עם 'תרומות' או עם צעירים שיוצאים לאחר שירותם הצבאי לטיולים עתירי-ממון ואח"כ חוזרים אלינו ודורשים את מה שהוריהם אף פעם לא העזו אפילו לחלום עליו. אבל שהציבור כולו ידע גם את הפרטים הקטנים.

 רבים וטובים אומנם מיהרו לנהות אחרי המארגנים, שרובם ככולם הגיעו היישר מההפגנות ליד גדר ההפרדה שמציקה, כביכול, לערבים המתגוררים בסביבתה, או ממחסומים של צה"ל,ששם הם הציקו לחיילים צעירים שבסך הכול מבקשים למנוע ממתאבדים מלבוא בבתי הקפה שלנו, או מלהיכנס לאוטובוסים מלאי ים בנוסעים כדי לגרום לעשרות נפגעים, אך הם עשו זאת, לדעתי, פשוט בגלל שלא סיפרו להם י את האמת, או בגלל שהלעיטו אותם בדיווחי-כזב, שהיו מתובלים בזמרי-רחוב, על אוטנטיות המחאה. שלמה ארצי או יהודית רביץ, שכל אחד מהם גורף עשרות אלפי שקלים להופעה, בוודאי לא יכולים לייצג מחאה אמיתית של אזרחים קשי-יום.

אז נכון, שיש לא מעט מצוקות של ממש  בחברה הישראלית, כגון אלה של חיילי המילואים, שחלקם, מפקדי הפלוגות והמג"דים, בעיקר, משרתים ימים רבים מאוד בכל שנה  ביחידותיהם השונות, אבל יש רבות אחרות שעימן אינני יכול להזדהות. קחו, לדוגמא, את האימהות החד-הוריות. כלום לא הגיעה השעה להסיר את מעטה השקר הנמשך והולך בנושא זה? הרי לא מדובר באימהות שהתאלמנו מסיבה כלשהי, או בגרושות, אלא בנשים צעירות שמחפץ נפשן ביקשו לעצמם את הסטאטוס הזה לאחר שהן הלכו לבנק הזרע, אז למה צריכה החברה כולה לתחזק אותן? מה קרה? מה לנציגה של אלה בהפגנה הלא-נחמדה שהתקיימה אמש?

ואגב, למצוקת הדיור יכול לסייע גם עופר עיני, אם הוא יוותר על מדשאת הענק המונחת לה כאבן שאין לה הופכין לפני בניין רב-מידות – שומם ברוב ימות השנה. בכל המתחם הזה אפשר לבנות אלפי יחידות דיוור ברות השגה במחירים נמוכים במיוחד. אבל מה, הרבה יותר קל להתלהם ולהפיץ כזבים ולהאשים אחרים – ובה בעת לבנות מגדל פאר למגורים בסמוך.

וזה כל העניין במחאות המפומפמות. דמגוגיה ועוד דמגוגיה והפצת שנאת-חינם כנגד מעמדות או מיגזרים מסויימים, כדרכם של התנועות הניאו-אנרכיסטיות שכל מטרתן היא לקעקע את הסדר הקיים וליצור 'עולם חדש', אנרכי, רדיקאלי, ליברלי-לכאורה, כמו ברוסיה הסטאליניסטית..