בית משפט השלום כפר-סבא

פ 1957/07

בפני:                כב' השופט חנוך פדר

המאשימה:       מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד יפעת פינצ'ובר

נגד

הנאשם:                        ב' י'

ע"י ב"כ עו"ד ד"ר חיים משגב

גזר דין

הנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, בשלושה אישומים הכוללים: שתי עבירות של איומים על אשתו ועבירה של היזק בזדון – עבירות לפי סע' 192, 452 לחוק העונשין.

בתחילת חודש יולי 2007, בביתם, איים הנאשם על אשתו, בכך שכיוון סכין לבטנה(!) ואמר לה "אני ארצח אותך". (!!)

כשלושה ימים לאחר מכן, בביתם, איים הנאשם על אישתו, בכך שאמר לה: "אני לא עוזב את הבית. או שאת מתה או שאני מת. אחד מאיתנו ימות". (!)

במעמד זה, נטל הנאשם סכין מהמטבח ורץ אחרי המתלוננת, עם הסכין, עד שזו נאלצה לנעול עצמה מפניו באחד החדרים.

במהלך השנתיים עובר לחודש יולי 2007, ובהזדמנויות שונות, בביתם, קרע הנאשם למתלוננת תמונות שנהגה לצייר.

או אז, גם נהג הנאשם לשבור, באגרופים ובבעיטות דלת בבית, בעת שהמתלוננת היתה מציירת עליה או כאשר היתה נועלת אותה.

אומר מיד: חומרת התנהגותו של הנאשם כלפי זוגתו ברורה.

ודאי שהדברים יפים, כאשר מעשים אלה התפרסו על פני מספר מעשי אלימות, בהזדמנויות שונות.

ודאי וודאי שהדברים יפים, כאשר הנאשם צירף מעשה לכוונה – איים על אשתו בסכין ואף רדף אחריה וסכין שלופה בידו.

כידוע, עבירות האלימות המילולית הפכו זה מכבר לתופעה שכיחה במקומותינו.

חומרתן של איומים אלו מעצימה שבעתיים, כאשר הם מבוצעים בתוך המסגרת המשפחתית.

הדרך בה בוחרים נאשמים לפתור את בעיותיהם, תוך הפגנת אלימות וכוחניות כלפי בנות זוגן, הינה דרך פסולה ונלוזה, שלא ניתן להשלים עמה – ויש לשרשה ממחוזותינו.

במקורותינו נאמר: "אמר ר' חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו" (בבלי, בבא מציעא נ"ט ע"א) – באיום על חייה, מקל וחומר.

אדגיש, כי למרבה הצער, האלימות המילולית כבר קנתה לה שביתה במחוזותינו, ואם מתלווה לה גם שימוש מאיים בסכין – הסכנה להסלמה מסוכנת אורבת לפתחינו, לפי שלעיתים הדרך מהאלימות המילולית לפיזית, קצרה.

יפים לכך דבריו של כב' השופט ס' ג'ובראן בבש"פ 9703/07:

"נסיון החיים מלמד, כי אלימות מילולית ואלימות כלפי רכוש, עשויה להתדרדר לאלימות פיזית. המעשים... הינם חמורים שיודע אתה את תחילתם ואין אתה יודע את סופם, שראשיתן מצער ואחריתן מי ישורן בסיכון נפש".

לציין, שאין המדובר במעשה חד פעמי, כי אם בהתנהגויות החוזרות על עצמן אצל הנאשם דכאן – לאיים ולהפחיד את אשתו, גם באמצעות סכין ולגרום להיזק לרכוש, המוסיף על מימד ההפחדה.

לפיכך חובה עלינו להציב מעל עבירות אלו, של אלימות במשפחה, את דרגת החומרה הראויה להן, בענישה ממשית הכוללת רכיב של מאסר – לפי שבית המשפט אינו יכול להתעלם מהמסר ההרתעתי החד משמעי שעליו להעביר לכולי עלמא.

לעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת א' פרוקצ'ה בע"פ 6758/07 פלוני נ' מ"י:

"מעשי אלימות בתוך המשפחה נתפסים כבעלי חומרה מיוחדת במערכת האיסורים הפליליים העוסקים בעבירות אלימות. הציפיה האנושית הטבעית הינה כי בתוך המשפחה ישררו יחסי אהבה, הרמוניה, וכבוד הדדי. הפרתה של ציפייה זו הופכת את השימוש באלימות במשפחה לתופעה העומדת בניגוד עמוק לחוש הצדק האנושי... נפיצותן של עבירות אלה, והצורך להגן על קורבנות האלימות... תורמים אף הם להחמרה הנדרשת בענישה בעבירות אלה".

לציין, כי בטרם טיעונים לעונש ולפי בקשת הסנגור, נשלח הנאשם לקבל עליו תסקיר של שירות המבחן.

512693894

מתסקיר שירות המבחן של יום 14.1.08 עולה, כי בתקופה נשוא האירוע, היו יחסיו של הנאשם ובת זוגו מעורערים, והם החלו בהליך גירושין.

עקב כך, הסביר הנאשם, כי התקשה לשלוט בהתנהגותו המכשילה אל מול זוגתו.

שירות המבחן התרשם, כי הנאשם נוטל אחריות על השימוש באלימות כלפי אשתו ומביע חרטה ונזקקות טיפולית – כדי נכונות להשתלב בטיפול בתחום האלימות.

התסקיר המשלים של יום 12.3.08 פירט, כי בינתיים התגרשו בני הזוג, וכי הנאשם נמצא בראשיתו של ההליך הטיפולי.

לפיכך המליצה קצינת המבחן, על המשכת הקשר הטיפולי במסגרת פיקוח שירות המבחן.

על הנאשם ניתן תסקיר משלים ביום 11.8.08, הימנו עולה, כי הנאשם מתמיד בטיפול ולומד לזהות התנהגויות מכשילות, כמו גם רוכש אלטרנטיבות בונות לשינוי.

שירות המבחן התרשם, כי הנאשם הינו אדם בעל אישיות סגורה ושתלטן, המתקשה לקיים מערכות יחסים המבוססות על שיתוף.

סוף דבר שהומלץ, כי עם סיום הטיפול במסגרת שירות המבחן, ישתלב הנאשם בהמשך טיפול פרטי.

שירות המבחן סיכם תסקיריו, בהמלצה לאי הרשעה בדין – עקב חשש מפגיעה אפשרית בעבודתו של הנאשם - וענישה קונקרטית של של"צ.

אומר מייד: אינני נכון לקבל את המלצת שירות המבחן להימנעות מהרשעה, בצבר מעשי העבירה דכאן.

לציין , כי המאשימה הגבילה עתירתה, למאסר בפועל אשר אפשר שירוצה בדרך של עבודות שירות.

לעומתה מבקש הסנגור, לאמץ את המלצתו של שירות המבחן – להימנעות מהרשעה.

כידוע, הכלל הרחב הוא ההרשעה ורק בנסיבות מיוחדות, ניתן להימנע הימנה.

המלצת שירות המבחן להימנעות מהרשעה במקרה דכאן, אינה מידתית לעבירות כאלה של אלימות במשפחה.

93537271587

ידועה ההלכה, כי ככל שחומרת העבירות גוברת, נסוג האינטרס הפרטי מפני זה הציבורי.

להדגיש, כי אין המדובר באירוע אחד אלא במספר אירועים, שבחלקם נעשה שימוש מאיים בסכין (!)

לעניין זה מתאימים דבריה של כב' השופטת פרוקצ'ה בע"פ 2669/00 מ"י נ' פלוני:

"בראיה כוללת, נשקל מן הצד האחד הצורך במיצוי של ההליך הפלילי בדרך של הרשעות העבריין כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השיויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף ככל שחומרת העבירה גדולה יותר".

במקרה דנן, לא מצאתי נסיבות מיוחדות אשר יצדיקו את החריגה מכלל ההרשעה.

עוד אוסיף, כי לא מצאתי ממש בטענת הקיפוח התעסוקתי המלא אצל הנאשם, שכן שמעתי את עדותו של ע"ה/1 – מנכ"ל החברה בה עובד הנאשם.

מעדותו אכן עולה, כי מתוקף תפקידו של הנאשם כסמנכ"ל החברה, הוא צריך להיכנס למפעלים בטחוניים, אשר מצריכים אישור כניסה המותנה בתעודת יושר ממשטרת ישראל, ועקב הרשעה בפלילים לא יוכל להיות זכאי לתעודת יושר שכזו.

אך – כעולה מעדותו זו – אישר המנכ"ל, מפורשות, כי בכל מקרה הנאשם יוכל ליתן יעוץ למפעלים אשר אינם בטחוניים.

וכך פירט המנכ"ל:

"הפעילות שלו (של הנאשם – פ.ח.) היא לתת יעוץ, ואם לא יוכל להכנס למפעלים בטחוניים לא יוכל לתת יעוץ, מעל ל 60% מהפעילות שלנו היא בטחונית ויצטרך לתת יעוץ למפעלים לא בטחוניים" (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 7-6. ההדגשה שלי – פ.ח)

על כן לא נראה, כי ההרשעה בדין תגרום לקיפוח אנוש בפרנסתו של הנאשם, הגם שיתכן שיצטרך לשנות את תחומי פעילותו.

אומר יותר מזה.

בדבריו לעונש חזר הנאשם בפני, על חששותיו כפי שהעלם אצל שירות המבחן, כי עם הרשעה פלילית יפוטר מעבודתו.

אלא, שגם נוכח דברים אלה, לא שינה המנכ"ל – שישב באולם – את טעמו ואת עדותו, הימנה לא עולה שאלת פיטוריו של הנאשם מעבודתו אלא, למצער, שינוי בפעילותו וכיוצ"ב.

וכך רשם הנאשם לפרוטוקול:

"אם יהיה לי הרשעה פלילית אני לא אשאר, אפילו שהבוס שלי יושב כאן באולם ולא אמר זאת" (עמ' 17 שורות 4-3. ההדגשה שלי – פ.ח)

יתר על כן, אפילו תהא פגיעה מסוימת בפעילותו או במשכורתו של הנאשם, אין זו מצדיקה את ההימנעות מההרשעה – אל מול תכלית הענישה והצורך בהוקעת המעשים ותיוגם בחותם הפליליות.

כללו של דבר, שאיני מוצא לנכון לחזור מהרשעתו של הנאשם.

הסנגור ביקש להתחשב בכך שבני הזוג התגרשו – נ/2 והפנה למכתב אותו כתבה המתלוננת, גרושתו, נ/3.

אכן, מן המכתב נ/3 עולה, כפי שניתן להסיק מן התסקירים שניתנו על הנאשם, כי, מצב היחסים ביניהם טוב ומבוסס על קשר לעניין הילדים.

אולם מה לכך ולשאלת ההרשעה בדין המתחייבת במקרה דנן? מה יאמרו כל אותם בעלים עבריינים בכח, הקוראים גזר דין זה, אם ילמדו שאיומים ממשיים בסכין, כפי שקרה דנן, מסתיימת בהימנעות מהרשעה?

אשר למימד הענישה – כאמור, ראוי להוקיע את העבירה, בהשתת רכיב של מאסר, אולם בכל הנסיבות המקילות אאפשר את ריצויו בעבודות שירות.

עוד התחשבתי, לצורך מיתון הענישה, כי הנאשם נעדר עבר פלילי, וכתב האישום תוקן לקולא.

הוסף על כך, שהנאשם הודה בעובדות כתב האישום ובכך חסך ממשאביהם של בית המשפט, התביעה ועדיה.

להדגיש: אף התביעה שקלה את כלל הנסיבות האישיות של הנאשם ולכן הגבילה עתירתה למאסר בפועל שירוצה לפי האפשר בעבודות שירות.

בהתחשב בנסיבות, ולאחר ששקלתי את כלל הנסיבות לקולא ולחומרא, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

אני גוזר על הנאשם 10 חודשי מאסר, מהם ירצה הנאשם 4 חודשים בפועל, ואילו 6חודשי מאסר יהיו על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים לא יעבור עבירה של אלימות מילולית.

כמו כן, אני גוזר על הנאשם 4 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים לא יעבור עבירה של היזק

בזדון.

בנוסף, אני נותן בזה על הנאשם צו פיקוח של שה"מ למשך שנה.

מובהר בזה לנאשם, כי באם לא יעמוד בתנאי הפיקוח (לא ישמע לקציני המבחן, יחזור לסורו בעבירה נוספת – ואפילו לא הורשע, או לא יורשע בה – או לא יתמיד בפיקוח), הוא צפוי להידון שוב בבית המשפט,בעבירה המקורית.

הנאשם יתייצב מיידית בפני שירות המבחן, ושירות המבחן יעביר את צו המבחן, חתום על ידי הנאשם, וקצין המבחן, לבית המשפט – בתוך 30 ימים.

אני דוחה את ביצוע המאסר לריצוי בפועל עד לדיון שיקויים ביום 28.1.09 שעה 08:30 – במעמד הצדדים – לשם קבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות, בדבר אפשרות ביצוע עונש המאסר בתנאים של עבודות שירות.

נוכח הנסיון המצטבר, על קושי בזימון נאשמים דרך הדואר, ביחוד במגזר הערבי, ועל מנת לייעל את ההליך – הממונה יזמן את הנאשם, גם באמצעות הסנגור – בפקס.

הסנגור יעביר לידי הנאשם גם את טפסי הבדיקות הרפואיות שהם – כידוע – תנאי הכרחי לקבלת חוות דעת הממונה על מנת שהנאשם יתייצב עמם בפני הממונה.

רשמתי בפני כי הסניגור ידאג לבצע את כל התיאומים הנדרשים עם הממונה על עבודות השירות על מנת שתינתן חוות הדעת במועד האמור.

התנאים לעיכוב ביצוע עונש המאסר, ולשחרורו של הנאשם הם:

1.הנאשם יחתום על התחייבות עצמית, ויתן ערבות צד ג' בסך 10,000 ₪ כל אחת.

ערבות צד ג' יכול שתנתן בתוך 48 שעות, וגם בתחנת משטרה.

2.מוצא בזה צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הנאשם – עד לתום ריצוי עונשו.

לא ינתנו ערבויות אלה – תוצא פקודת מאסר כנגד הנאשם.

למרות האמור לעיל, הממונה על עבודות השירות ידווח מיד לבית המשפט בתום ריצוי הנאשם את עבודות השירות – אם אכן הנאשם ישלח לעבודות שירות – על מנת שהמזכירות תבטל את צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוצא כנגד הנאשם.

המזכירות תעביר עותק גזר הדין לממונה על עבודות השירות.

זכות ערעור תוך 45 יום מיום קביעת אופן ריצוי המאסר בפועל.

ניתן היום, י' בכסלו, תשס"ט (07/12/2008), בפומבי, במעמד הצדדים.

511805520