גזר דין

מעשי הנאשם והרשעתו

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב האישום במסגרת הסדר דיוני. על פי האמור באישום הראשון בכתב האישום עבד הנאשם כשליח בפיצרייה למשך מספר חודשים ופוטר מעבודתו ביום 17.12.10 לערך. עקב פיטוריו, ביום 19.12.10 בשעה 03:00 לערך, הוא הגיע לפיצרייה "פיצה האט", כשהוא מצויד בבקבוק המכיל דלק אותו רכש מבעוד מועד. הוא שפך את הדלק על אחד האופנועים בבעלות הפיצרייה , שחנה בסמוך לשלושה נוספים שבבעלותה ,הצית את האופנוע באמצעות מצית ונמלט מהמקום. כתוצאה מכך נשרפו ארבעת האופנועים (כשאחד מהם נשרף כליל). על פי אלה הנאשם הודה והורשע הנאשם בכתב האישום בעבירה של הצתה, לפי סעיף 448 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"החוק").

על פי האמור באישום השני ביום 20.12.10 בשעה 06:35 לערך, עוכב הנאשם ונחקר באזהרה בתחנת משטרת מסובים ביחס לאירוע המתואר באישום הראשון. לאחר חקירתו הוא שהה בפיקוח השוטרות לי חן שלמה ויונית בושרי כשהוא מעוכב ואזוק. הנאשם ביקש מהן לצאת מהחדר כדי לעשן סיגריה והן סירבו. הוא החל להתקדם לעבר דלת היציאה מן החדר ועל אף הפצרות השוטרת לי חן הוא הוציא סיגריה, הכניסה לפיו ואמר לה "אני מעשן, לא מעניין אותי כלום". היא נעמדה מולו במטרה לחסום את יציאתו ואחזה אותו בכתפו, בתגובה היכה אותה הנאשם בחוזקה בראשה באמצעות האזיקים שלידיו, דחפה והפילה ארצה ולא חדל מכך גם לאחר נפילתה. בהמשך לכך זעקה יונית לעזרה וניסתה לסייע ל-לי חן, אך הנאשם היכה גם אותה בצווארה עד אשר הפסיקו אותו ממעשיו שני שוטרים שהגיעו למקום. בהמשך פנה הנאשם ל-לי חן ואמר לה :"את רוצה שאני אפרק אותך שוב?". כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו ל- לי חן חתך בקרקפת וחבלה בצוואר וליונית חבלה בצוואר ומכאוב.

על פי אלה הורשע הנאשם בשתי עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1) לחוק,, בעבירה של פציעה לפי סעיף 334 לחוק, תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 לחוק, בעבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק ובעבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

ההסדר

ההסדר אותו גיבשו הצדדים כלל הסכמה בדבר עריכת תסקיר בעניינו של הנאשם. וכן הוסכם, כי טרם מתן גזר הדין יופקדו סכומי הפיצוי הבאים: 20,000 ₪ כפיצוי על הנזק שנגרם לאופנועים שהצית, 5,000 ₪ לשוטרת לי חן שלמה ו- 2,000 ₪ לשוטרת יונית בושרי. עוד הוסכם, כי התביעה תעתור לעונש של 12 חודשים מאסר בפועל, מע"ת ופיקוח של שירות המבחן לצורך השלמת ההליך הטיפולי בו החל הנאשם. ואילו טיעון ההגנה לעונש יהיה באופן חופשי, תוך שהסנגור ציין, כי יעתור לעונש של מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות. יוער, כי סכומי הפיצוי הופקדו עוד טרם שמיעת הטיעונים לעונש.

התסקיר והנסיבות האישיות

בעבור הנאשם יליד 1992, הוגש תסקיר בו תוארו קורות חייו ותולדות משפחתו והובאו פרטים אודות ההליך הטיפולי שעבר הנאשם במסגרת שירות המבחן. הנאשם הינו הבכור מבין 3 אחים אשר הוא דיווח על קשר קרוב עמם. הוא נעדר עבר פלילי והוריו בשנות החמישים. אביו פקיד בבנק והאם מנהלת חשבונות. קצינת המבחן התרשמה, כי המדובר בהורים תומכים ומסגרת משפחתית מתפקדת כך, שביצוע העבירות הנוכחיות עומד בפער להתנהגותו של הנאשם ולהתנהלות המשפחה כולה. מיחס ההורים כלפיו בולטת אמביוולנטיות, שכן מחד גיסא הם תומכים בו ומאידך גיסא הם כועסים עליו.

הנאשם סיים 12 שנות לימוד, מבלי שהשלים את בחינות הבגרות. הוא פירט בפני קצינת המבחן, כי התקשה בלימודים והחל מכתה יא הועבר למגמת חשמל. ובמקביל ללימודיו עבד בפיצרייה כשליח על אופנוע , עד שפוטר. קצינת המבחן התרשמה, כי המדובר בבחור סגור ומתבודד ועצם שילובו בכיתה המתאימה לנתוניו ועבודתו, היטיבו עמו. כמו כן היא התרשמה מכך, כי עובדת היותו הבן הבכור העמידה בפניו ציפיות, עימן התקשה להתמודד, מה שפגע בדימויו העצמי והחלישו. כחודש לאחר מעורבותו בעבירות, הוא היה אמור להתגייס לצבא, אך לאור הנסיבות, גיוסו נדחה. בשיחה במסגרת הצבאית הוא הביע רצון להתגייס ולפתוח דף חדש וכך גם בפני קצינת המבחן.

שירות המבחן התרשם, כי התנהגות הנאשם בעת ביצוע העבירות היתה אימפולסיבית וחריגה להתנהגותו ברגיל. במהלך תקופת הפיקוח במסגרת השירות הוא שולב בקבוצה טיפולית לעצורי בית ובהמשך טופל במסגרת פרטנית לבר שירות המבחן. הוא שיתף פעולה במהלך הטיפול, אם כי בשל אופיו המופנם, שהתעצם בשל ההליך המשפטי, הוא התקשה לשתף בקורותיו. באשר לביצוע עבירת ההצתה הוא הסביר, כי הרקע לכך היה פיטוריו בנוכחות חברים,שגרם לו לתחושת השפלה וכעס. תחילה לא היה מודע לחומרת מעשיו אך הוא נבהל לאחר שהאש התלקחה ונמלט מהמקום. באשר לעבירת תקיפת השוטרות הוא הסביר, כי היה במצב של לחץ וחוסר אונים בעת החקירה והגיב באלימות להתנהגות המתלוננת שנתפסה על ידו באופן שלילי. קצינת המבחן התרשמה, כי כיום הוא מודע לחומרת מעשיו ומביע חרטה, כולל לגבי הנזק שהסב. על אף חומרת המעשים המליץ שירות המבחן, כי במידה ויוטל על הנאשם עונש מאסר בפועל הרי שמוטב, כי ירוצה בעבודות שירות וכן המליץ להעמידו בפיקוח השירות במקביל לטיפול הפרטני אותו הוא מקבל.

513058892

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה עמד על פרטי ההסדר והפנה לתסקיר הממליץ על אפיק טיפולי בעניינו של הנאשם. הוא הדגיש את העובדה, כי עתירתה העונשית של התביעה מתמצה ב-12 חודשי מאסר בפועל לאור התסקיר החיובי, עברו הנקי של הנאשם, ההודאה, החרטה ושיתוף הפעולה עם שירות המבחן. התובע טען, כי לא ניתן להסתפק בעניינו בעונש של מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות מאחר והמדובר בשני אישומים הנובעים מתוך התנהגות בריונית ואלימה, הן כלפי רכוש והן כלפי גוף. הוא טען, בהקשר לרקע ביצוע העבירה שבאישום הראשון, כי אדם המפטר אדם אחר איננו צריך לחשוש מפני נקמה. הוא עמד על הסיכון לסביבה, הטמון בהצתה ובוודאי כזו המתרחשת בתוך אזור מגורים. הסיכונים האלה התממשו. באשר לאישום השני, טען התובע, כי גם הוא ממחיש את ההתנהגות הכוחנית של הנאשם וביקש לדחות את הסבר הנאשם לפשר מעשיו בפני שירות המבחן לפיו הוא ראה בהתנהגות השוטרת כהתנהגות כוחנית וקנטרנית. לאור כל אלה הוא עתר להשית על הנאשם עונש של 12 חודשי מאסר בפועל, שכן לדידו ריצוי המאסר בעבודות שירות אינו משקף את האינטרס הציבורי והאינדיבידואלי. הוא סבר, כי התסקיר לא שיקף את נבכי לבו של הנאשם בשל הסתגרותו המשליכה על מסוכנות ולכן, כך התובע, לא ניתן להעריך מהו הסיכוי שהנאשם יחזור על המעשים. לפיכך, התביעה מעוניינת, כי ימשיך להיות מטופל. על כן עתר להשית את עונש המאסר בפועל, מע"ת, את הפיצוי שכבר הופקד וכן את הליווי הטיפולי של שירות המבחן.

ב"כ הנאשם טען, כי זהו המקרה הקלאסי בו יש להעדיף את הפן השיקומי על פני הגמול. הוא הפנה לפסיקה המשקפת את גישתו. כמו כן הפנה לתסקיר ו-חווה"ד של הממונה על עבודות השירות, מהם עולה, כי המדובר בצעיר כבן 18.5 שחטא , אך הביע מייד צער וחרטה. כבר בחקירתו במשטרה הוא הודה בביצוע המעשים הסנגור תיאר את המעשים ככישלון נקודתי של רגע. הוא טען, כי הנאשם עמד להתגייס לצבא וכעת כל ההליכים הושעו ולאחר שיינתן גזר הדין יוכרע נושא גיוסו. ב"כ הנאשם סבור, כי עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח יקפד כל אפשרות של גיוסו לצה"ל, בעוד שעונש מאסר לריצוי בעבודות שירות יאפשר את גיוסו לצבא. לדבריו, הנאשם למד את לקחו והוא היה במעצר מיום 20.12.10 ועד ליום 13.1.10, תקופה שהיתה טראומטית עבורו ועבור הוריו. מאז שחרורו ממעצר הוא היה נתון במעצר בית. לטענת ההגנה ראוי להתחשב גם בכך מאחר ובמהלך תקופה זו הוא השתתף בקבוצה טיפולית וההתרשמות של שירות המבחן ושל הממונה על עבודות השירות לגביו היתה חיובית ביותר. הסנגור ציין, כי בהמשך התקופה בית המשפט העליון הסיר את מגבלת האיזוק האלקטרוני שהוטלה על הנאשם מאחר וגם הוא התרשם, כי המדובר בבחור חיובי ממשפחה נורמטיבית היודעת להציב לו גבולות. לפיכך עתר הסנגור לכבד את המלצת הגורמים המטפלים ולהימנע מלהטיל עליו עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, לכבד את חרטתו והתנצלותו ואת המצב אליו נקלעו גם הורי הנאשם שהם אנשים נורמטיביים. על כן ביקש ביקש, כי בית המשפט יגזור על הנאשם עונש מאסר שיוכל לשאת בו בעבודות שירות ואשר יפחת מ- 6 חודשים כדי לאפשר לנאשם לשוב למסלול חייו ולהתגייס לצבא.

הנאשם, הביע צער על מעשיו והבטיח שלא יחזור על כך.

שיקולי הענישה

אין ספק, זהו מקרה קשה. ראשית, המדובר בסדרה של עבירות חמורות, הצתה ועבירות של אלימות כלפי שוטרים. שנית, הוא קשה ומורכב בכל הנוגע לענישה הראויה על לנאשם. התלבטתי, לא מעט, כפי שארחיב בהמשך, בכל הנוגע לענישה זו.

על עבירות ההצתה נאמר כבר רבות בפסיקה.

ב-ע"פ 8418/04 דוידוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(1),5053, אמר כב' השופט ג'ובראן את אלה:

"כבר נקבע לא אחת, כי עבירת ההצתה נמנית על העבירות היותר חמורות בחוק העונשין, באשר היא כרוכה בסיכון רב ובנזקים גדולים לרכוש ולנפש. על כן, מצווה בית המשפט לנקוט במדיניות ענישה מחמירה, כדי למגר תופעה זו ששוב אינה נדירה."

ב-ע"פ 3210/06 עמארה נ' מדינת ישראל, תק-על 2007(1), 3728, סקר כב' השופט רובינשטיין את הענישה שהוטלה בשורה של מקרים שבהם בוצעה עבירת ההצתה. לאחר שעמד על חומרתה של העבירה עצמה, על פי העונש שקצב בעבורה המחוקק, סבר, כי לא תמיד מצאה ההתייחסות המחמירה של בתי-המשפט, שנדרשו לעבירה זו, את ביטויה בשורה התחתונה של העונשים שהוטלו. מתוך שהתייחס לקשת רחבה של ענישה, הכוללת עונשי מאסר ממשיים לריצוי בפועל בצד עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, הטעים, כי רף הענישה אינו אחיד ונשקל בכל מקרה לנסיבותיו. לדידו, הצתה במקום שבו חיי אדם הוטלו או יכלו להיות מוטלים בכף, מצדיקה, ככלל, מאסר של שנים ממושכות, על פי הכוונתו של המחוקק, ואורכה המדויק של התקופה ייקבע בכל מקרה לגופו.

הפרמטרים הרלבנטיים האפשריים לגזירת העונש על עבירה זו כשלעצמה, הם חומרת התוצאה, השאלה האם היו בני-אדם במקום והועמדו בסכנה, עברו הפלילי של הנאשם וכיוצא בזה.

ב-ע"פ מדינת ישראל נ' אבו תקפה ואח', תק-על 2008(1), 5344, נתגלעה מחלוקת בין השופטים באשר לעונש הראוי באותו מקרה, שדן בהצתת חממות כנקמה בבן ריבם של המשיבים.

כב' השופט דנציגר הזכיר שם את עברם הנקי של המשיבים, את הודאתם, הגם שאינה טומנת בחובה נטילת אחריות מלאה, את החרטה שהביעו, את נכונותם לפצות את המתלונן על הנזק הכספי שנגרם לו, את מעצרם של המשיבים למשך תקופה קצרה בשלב החקירה, את מעצר הבית הממושך בו שהו בתנאים מגבילים, ולבסוף את הערכתו של שירות המבחן, לפיה בסופו של יום המשיבים אינם בעלי אורח חיים עברייני המחייב מאסר מאחורי סורג ובריח, כנימוקיו של בית-המשפט קמא להסתפק בחיובם למאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות.

הוא הדגיש, כי מצא בפסיקה מקרים לא-מעטים נוספים, בהם הוטלו, בנסיבות דומות, עונשים דומים לאלה שהוטלו כאן. סיכומם של דברים הוא, שלא מצא הצדקה להתערב בגזר דינו של בית-המשפט קמא.

כב' השופט א.א. לוי לא סבר כמותו והזכיר את הנסיבות המחמירות, כולל כוונת המשיבים לעשות שפטים בקורבנם, שלמרבה המזל לא פגשוהו ועל כן פרקו את זעמם על ידי גרימת נזק לרכוש, הכל בבחינת מסע נקמה מתוכנן. על רקע נגע האלימות שפשה בחברה הישראלית, אמר, מתחייבת ענישה מכבידה יותר, כולל כליאה מאחורי סורג ובריח. על כן העמיד את העונש על 7 חודשי מאסר.

כב' השופט רובינשטיין החליט, לא בלי התלבטות, להצטרף לחוות דעתו של כב' השופט לוי, ואמר:

93537636585

"לטעמי, נוכח הסכנה המיוחדת, הבלתי נשלטת, שבעבירות אלה - שהרי בהן "תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה" (שמות, כ"ב, ה'), ואחריתה מי ישורנה - יש צורך בענישה מרתיעה, שכלל תהא כליאה."

ואם לא די בחומרה שבעבירת ההצתה, המבטאת מצב שבו אין לדעת במה תאכל האש שהרי יודע אתה תחילתו של דבר ואינך יודע את סופו, כפי שהתרחש במקרה זה, כאשר הנאשם הצית אופנוע אחד ובפועל ניצתו וניזוקו שלושה נוספים, חטא הנאשם בעבירות, חמורות לא פחות, של אלימות כלפי שוטרים.

כב' השופט ג'ובראן, ב-רע"פ 1922/11 רחמימוב נ' מדינת ישראל, תק-על 2011(1), 3445, כאשר דחה בקשת רשות ערעור על גזר דין של מאסר בפועל על מי שתקף שוטרים ואיים עליהם, אמר את אלה:

"חשוב להדגיש כי המבקש ביצע עבירות חמורות ביותר המעידות על זלזול חמור בשלטון החוק. אל מול אלימות שכזו המכרסמת ביסודות חברתנו הדמוקרטית יש לנקוט בענישה מרתיעה מאחורי סורג ובריח. הציבור נותן את מבטחו בעובדי הציבור ונציגי החוק, "וטובת הציבור מחייבת כי יובטח להם שיוכלו למלא את תפקידם ללא מורא וללא פחד מבעלי אגרוף, מתוקפנים ומאיימים. לכן הכרח להטיל ענישה של ממש, גם למען ישמעו וייראו" (ע"פ 500/87 בורוכוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.3.1998)). בתקופה המתאפיינת בגלי אלימות פיזית ומילולית כלפי עובדי ציבור, שומה להגן על השירות הציבורי ועל עובדי הציבור מפני פגיעה בלתי ראויה בכבודם ובמעמדם (רע"פ 2660/05 יוסף אונגרפלד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 13.8.2008)). על כן בתי המשפט מחויבים להכביד את ידם ולתת עונשים מרתיעים (רע"פ 1860/07 נחמני נ' מדינת ישראל (14.6.2007)). ויפים לענייננו דברים שנאמרו ברע"פ 5940/06 גל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.12.2006))."

אלא שמול כל אלה, היסודות המחמירים של המקרה, עומדות הנסיבות האישיות של הנאשם, בגדר של שיקולים לקולא.

צריך להזכיר, כי הנאשם, יליד 8.9.92, היה כבן 18 שנים ושלושה חודשים, בעת שביצע את מעשי העבירה, דהיינו, מעט מעבר למתחם הקטינות. אין לו עבר פלילי, משפחתו נורמטיבית והוא הודה במיוחס לו, כבר בתחילת הדיונים בבית-המשפט ועשה כן עוד במהלך החקירה. הוא נטל אחריות על המעשים גם בפני שירות המבחן, הביע צער על מה שעשה והתחרט. הוא הספיק לשהות במעצר כשלושה שבועות ומראשית שנה זו ועד היום הוא שוהה במעצר בית מלא. מן האיזוק האלקטרוני שוחרר בבית המשפט העליון. התסקיר שהוגש בעבורו הוא חיובי, משקף שיתוף פעולה שלו בהליך טיפולי והוא מביע נכונות להמשיך ולהשתלב בהליך כזה. שירות המבחן מצא, כי ביצוע עבירות על ידו היה אימפולסיבי וחריג להתנהגותו, דרך כלל.

הוא עמד על סף גיוס לצה"ל ב- 30.1.2011 ובשל ביצוע העבירות, נדחה גיוסו. לאחרונה, הביע שוב,

את רצונו להתגייס ולפתוח דף חדש ובשלב זה טרם נפלה החלטה בעניין.

האם יש בכל אלה כדי לאזן את תמונת המצב החמורה, המשקפת את מעשי העבירה שביצע ואת הענישה הראויה, דרך כלל, בגינם ואף להטות את הכף לכיוון ענישה שאיננה מאחורי סורג ובריח? אבחן את הדברים, כדי להחליט בעניין זה.

על פי גילו של הנאשם, יש מקום להתייחס אליו, כמעט כמו אל קטין, במיוחד כאשר שירות המבחן מצא כי הוא ילדותי. אזכיר כאן, אפוא, מהי דרך ההתייחסות לקטינים ובמה מובחנת ההתייחסות אליהם לעומת ההתייחסות לבגירים.

כב' השופט מלצר, ב-ע"פ 8638/10 פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר נבו ביום 23.3.2011, עמד על מדיניות הענישה הראויה לגבי קטינים, תוך שמנה את השיקולים אליהם יש להידרש, בהקשר זה:

"בית משפט זה עמד זה מכבר על מדיניות הענישה הראויה והאיזונים הנעשים בעניינם של קטינים, לעומת בגירים, הנגזרת מהוראותיו של חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול) התשל"א-1971. דגש רב מושם בהקשר זה על השיקולים האינדיבידואלים הנוגעים לקטין (אף אם הורשע בעבירות שאין לזלזל בחומרתן) ועל איזון נדרש בין שיקולי השיקום לבין יסוד ההרתעה. על בית המשפט לשקול, במצב דברים זה, את נסיבותיו האישיות של העבריין-הקטין (גילו וסיכויי שיקומו), את נסיבות העבירה וכן את האינטרס של מתן הזדמנויות לקטין להתקדם בחייו (רעו: ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(3) 685, 689 - 691 (2000); ע"פ 9040/06 פלונים נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.2.2007), בפיסקה 11; ע"פ 49/09 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 8.3.2009)). חברי, השופט נ' הנדל, מנה בהקשר זה לאחרונה, תוך הפניה למשפט משווה, שלושה נימוקים עיקריים לגישה העונשית, המבחינה בין נאשם קטין ונאשם בגיר: הנימוק הראשון הוא סוג של אחריות מופחתת. הנימוק השני הוא השפעת העונש על הנענש והנימוק השלישי נעוץ בשיקולי שיקום (ראו: ע"פ 5048/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.2.2010)).

מערכת האיזונים השונה בעניינם של קטינים, מטילה איפוא חובה מוגברת על בית המשפט להידרש להמלצות שירות המבחן לנוער בנושאים אלה, ולפיכך האפשרות לשיקום במקרים שכאלה, תישקל במקביל לחומרת העבירה, לפגיעה בקורבן, לשיקולי הרתעה ולהרגשה הקולקטיבית של סלידת החברה כלפי מעשים מסוימים."

באותו מקרה העדיף בית-המשפט את שיקולי השיקום והמשתמע מהם והקל בעונשו של קטין, שביצע עבירת אלימות חמורה, כולל דקירה בסכין, תוך שהעמיד עונש מאסר בפועל ממש על 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

הגם שקטינות איננה מעניקה חסינות מפני ענישה ראויה, כאשר המדובר במי שביצע עבירה קשה, עדיין צריכים לתת בכורה לשיקולי השיקום, במקרים הנמנים עם החריגים, המצדיקים גישה שונה ממדיניות הענישה הרגילה לאותן עבירות חמורות.

בנסיבות גילו הצעיר של הנאשם, מצאתי להתייחס אליו באמת מידה דומה לזו של קטין, גם אם לא היה כזה, ממש, בשעת הביצוע, שכן, כאשר שוקלים גישה ענישתית, במקרים האלה, אי אפשר שהבחנות הגיל יהיו חדות כתער, אף כי הגיל המדויק, כגון לצורך סווג בית המשפט כבית משפט לנוער, יש לו משמעות משלו.

מה שהיטה אצלי את הכף, לאחר התלבטות והתחבטות, אפילו לאחר בחינת שיקולי השיקום, מתוך מטרה לתת להם את המשקל הראוי בענייננו, הוא שאלת גיוסו של הנאשם לצה"ל, מחד גיסא, ואפשרות שליחתו למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח ומשמעויותיה, מאידך גיסא.

חוששני, בהקשר זה, כי הולכתו לבית הסוהר לריצוי עונשו, יכולה להיות לה תוצאה הרסנית, כשלעצמה, ומאחר שהיא עלולה לקטוע הליך טיפולי נחוץ ואפשר ותשים קץ גם לסיכוייו להתגייס לצה"ל, כור היתוך ומסגרת מחנכת ומבגרת. זו, בוודאי, איננה התוצאה הרצויה בעבור הנאשם, ואם ניתן למונעה, מותר לעשות זאת, לדעתי, גם על חשבון התחשבות רבה יותר ואף סטיה מסוימת מרמת ענישה, שהיתה מוטלת במקרה אחר.

הנה כי כן, מוטב להימנע מחיובו של הנאשם במאסר בפועל ממש ואפשרי הוא לקבל את המלצת שירות המבחן, על בסיס הנסיבות החריגות של מקרה זה, ולהשיג כך מימוש של סיכויי שיקומו, התקדמות בחייו בדרך הישר, כולל שירות בצה"ל, שיש בו תרומה לו עצמו, לא פחות מן התרומה לחברה הישראלית שבעצם השירות למען המדינה והכלל.

הענישה

סיכומם של דברים הוא, כי מצאתי נסיבות אישיות מיוחדות, שמכוחן אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, בניכוי תקופת מעצרו מיום 20.12.2010 ועד ליום 13.1.2011 , כהמלצת הממונה על עבודות שירות מיום 13.6.2011.

2. 12 חודשי מאסר על תנאי ל- 3 שנים, שלא יעבור במהלך תקופה זו, עבירת הצתה, למיניה, עבירת רכוש מסוג פשע או עבירה מסוג פשע, שיש בה יסוד של אלימות.

3. 6 חודשי מאסר על תנאי ל- 3 שנים, שלא יעבור במהלך תקופה זו, עבירת רכוש מסוג עוון, עבירת איומים או עבירה מסוג עוון, שיש בה יסוד של אלימות.

אני מחייב את הנאשם בפיצויים אלה:

1. 20,000 ₪ בגין הנזק שנגרם משריפת ארבעת האופנועים.

2. 5,000 ₪ בעבור השוטרת לי חן שלמה, בגין הנזק שגרם לה.

3. 2,000 ₪ בעבור השוטרת יונית בושארי, בגין הנזק שגרם לה.

סכומי הפיצוי כבר הופקדו בגזברות בית-המשפט.

התביעה תמציא למזכירות את הפרטים המלאים של הגורם הזכאי לפיצוי בגין שריפת האופנועים ופרטים מלאים של שתי השוטרות וזו תעביר את סכומי הפיצוי לנוגעים בדבר.

אני מקבל את המלצת שירות המבחן ומעמיד את הנאשם בפיקוח השירות למשך 18 חודשים.

הנאשם יתייצב לתחילת ביצוע עבודות השירות באתר הנצחה יהוד, במפקדת מחוז מרכז של שב"ס, יחידת עבודות שירות, ביום 25.7.11 בשעה 08:00, לצורך קליטה והצבה.

מובהר לנאשם, כי עליו לעמוד בכל כללי עבודות השירות ולהקפיד בביצוען, שכן כל הפרה עלולה להביא להפסקת עבודות השירות וריצוי יתרת העונש במאסר בפועל ממש.

הערבויות ותנאי השחרור יעמדו בעינם להבטחת התייצבותו של הנאשם לריצוי עונשו.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים מהיום.